בשנים האחרונות אנו שומעים על חוסן יותר ויותר. מדברים על חוסן של קהילות וארגונים ומדברים גם על חוסן של הפרט, ומתמקדים אף בחוסן של ילדים. אלא שהחוסן מוזכר בעיקר בהקשרים של טיפול פסיכותרפי, במסגרת תהליכים רגשיים ונפשיים. האם יש לו זיקה גם למה שקורה בגן ובבית הספר? האם הגננות והגננים, המורות והמורים יכולים לתרום לחוסן של התלמידות והתלמידים? האם יש קשר בין הוראה ולמידה לבין חוסן?

מהו חוסן? – תפיסות עכשוויות

נבהיר תחילה מהו בדיוק חוסן. לעומת התפיסה שראתה במושג 'חוסן' התייחסות ממוקדת להתמודדות עם קושי קיצוני, בשנים האחרונות נתפס החוסן כמתייחס כלפי החיים במלואם. במונח 'חוסן' כוונתנו, אם כך, ליכולת להתמודד עם אתגרי החיים בכללם. החוסן הוא לא רק היכולת להתגבר בהצלחה על מצבים משבריים ולהסתגל לנסיבות החיים הנגרמות בעקבות מצבים אלו. במובנו המלא, החוסן הוא היכולת להציב מטרות, להתמקד בהן ולהשיגן כמרכיב מרכזי להצלחה ולסיפוק בעתיד.

המושג החוסן קשור למיטביות, לאיכות חיים ולחוזקות. חוסן כנכס פסיכולוגי חיובי עשוי להתפתח ולהיות נרכש, והוא מאופיין במסוגלות עצמית – האמונה של הפרט שבכוחו להצליח במטלה מסוימת; אופטימיות – השקפת עולם המובילה את האדם למסקנה כי בסופו של דבר הדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר; ותקווה – האמונה שהדברים יסתדרו כפי שהייתי רוצה.

כדאי להשתמש בהקשר זה במונחים מתחום הרפואה – הגישה הפתוגנית (התמקדות במחלה או בבעיה) לעומת הגישה הסלוטוגנית (מלשון salutem, בריאות בלטינית). מנקודת מבט פתוגנית יש לרכז מאמצים בסיוע למי שנמצא במצב של סיכון או למי שעל פי סימני האזהרה קרוב להגיע למצבים אלה. הגישה הסלוטוגנית, לעומתה, מניחה שכל איש ואישה, ובפרט בעידן המודרני והפוסט־מודרני, חי בעולם של גירויים ולחצים מתמידים ובלתי נמנעים. החוסן מנקודת מבט סלוטוגנית מתמקד פחות בגורמי סיכון ובניסיון למנוע אותם ולסלקם, ויותר בגורמים המאפשרים לנו לשמור על מקורות הכוח שלנו ולהעצימם.

חוסן בהקשר הבית ספרי, החינוכי והלימודי

האם חוסן קשור למה שקורה לתלמידות ולתלמידים במוסדות החינוך? האקדמית חמדת טבעה את המושג "פדגוגיה של חוסן", אשר מציב את פיתוח החוסן של התלמידות והתלמידים במרכז העשייה החינוכית של עובדות ועובדי ההוראה.

פדגוגיה של חוסן היא האמונה שחלק מהתפקיד של נשות ואנשי חינוך הוא להגביר את החוסן של התלמידות והתלמידים. מלבד הקניית ידע ומיומנויות דיסציפלינריות, ומעבר לעיצוב זהות ערכית, גננות, מורות ומורים אמורים לפתח ולהעצים בקרב התלמידות והתלמידים שלהם את היכולת להתמודד בהצלחה עם הקשת הרחבה של האתגרים שמזמנים החיים לכל אחת ואחד מאיתנו.

מנקודת המבט של פדגוגיה של חוסן, נשות ואנשי חינוך אמורים לחזק את החוסן של התלמידות והתלמידים בעיקר תוך כדי ההוראה והלמידה ובאמצעותן. החוסן אינו תפקיד נוסף המוטל על עובדות ועובדי ההוראה, המתבצע מעבר למשימת ההוראה השוטפת, אלא אופן ייחודי של הוראה אשר בד בבד עם הקניית ידע ומיומנויות תורמת גם לחוסנם של התלמידות והתלמידים.

פדגוגיה של חוסן היא מה שאנו מפתחים בקרב הלומדות הלומדים אצלנו את מלאכת ההוראה. אנו שואפים כי בבואם אל הגן ואל בית הספר הם יתאפיינו בתודעה מקצועית של מחויבות לפיתוח החוסן של התלמידות והתלמידים ויהיו מצוידים בקשת רחבה של כלים תפיסתיים ומעשיים למימוש מחויבות זו. עוד אנו פועלים כדי שפדגוגיה של חוסן תאפיין את העשייה החינוכית במכללה פנימה, כשסגל המרצות והמרצים יפעלו מתוך מודעות לחוסנם של הסטודנטיות והסטודנטים ויכוונו אותם לשאיפות גבוהות של מימוש עצמי והגשמת חלומותיהם.

פדגוגיה של חוסן – איך עושים את זה?

איך בדיוק מיישמים פדגוגיה של חוסן? איך הופכים אותה למציאות יום יומית בכיתות הלימוד? הלכה למעשה, פדגוגיה של חוסן באה לידי ביטוי בעבודת הגננות, הגננים, המורות והמורים בארבע דרכים עיקריות.

ראשית, דרך התכנים הנלמדים בכיתה – פיתוח פדגוגיה של חוסן על ידי קישור התכנים הנלמדים בכיתה למסרים של חוסן אישי וחברתי. באמצעותם יידונו שאלות של בחירה בין אפשרויות, התמודדות עם אתגרים, הצבת מטרות והשגתן וכדומה. החוסן יתפתח בזיקה אל התכנים של תחומי הדעת השונים, והטקסטים הנלמדים ייבחרו בהתאם.

שנית, דרך דרכי הוראה – פיתוח פדגוגיה של חוסן על ידי שימוש בשיטות הוראה שיש בהן העצמה של התלמידות והתלמידים והגברת החוסן שלהם. יש לעשות שימוש בדרכי הוראה המאפשרות אינטראקציה בין-אישית רחבה יותר, וכוללות הרחבת העצמאות של הלומדות והלומדים, עידוד חשיבה ביקורתית, רכישת מיומנויות של איתור מידע והערכתו, פיתוח היכולת להביע דעה אישית, ומתוך כך נטילת אחריות גוברת לצביון חייו ולתוכנם.

שלישית, דרך שיח עם תלמידות ותלמידים סביב ההוראה – פיתוח פדגוגיה של חוסן באמצעות שיח מעצים סביב ההוראה והלמידה, בעזרת מסרים של הגברת המסוגלות וחיזוק הביטחון העצמי. המשוב ללומדות וללומדים כחלק מהותי בתהליך הלמידה יעצים את החוזקות שלהם, יאתגר אותם להציב לעצמם רף גבוה יותר וימריץ אותם להפתיע את עצמם ברמת ביצועים גבוהה מעבר למצופה.

ורביעית, דרך שיח עם תלמידות ותלמידים מעבר להוראה – פיתוח פדגוגיה של חוסן באמצעות שיח העוסק באופן ישיר ביכולת של הלומדות והלומדים להתמודד עם קשיים, להתגבר עליהם ולהגיע אל יעדים שקבעו לעצמם. שיח זה נעשה מעבר לזמן ההוראה והלמידה, ויכול להיות ריאקטיבי, כתגובה לאירועים מזמנים, אך גם פרואקטיבי, יוזם; פרטני, בשיחה של אחד־על־אחד, או קבוצתי – עם קבוצת לומדות ולומדים ואף עם הכיתה כולה; מבוסס על תכנית מובנית, או שיחה פתוחה המזמינה דיון בנושאים שבחרו הלומדים.

מתי ואיפה צריך פדגוגיה של חוסן?

האקדמית חמדת פיתחה את הרעיון של פדגוגיה של חוסן מתוך זיקה למקומה בשדות נגב, המתמודדת עם מתיחות ביטחונית מתמשכת בשל קרבתה לרצועת עזה. המצב הביטחוני מקרין על המצב הרגשי והנפשי של התלמידות והתלמידים באזור, וכדי להתמודד עם התחושות הללו נדרשים משאבים של חוסן. פדגוגיה של חוסן רואה בגננות, במורות ובמורים גורם המגביר את חוסנם של התלמידות והתלמידים ומאפשר להם למצות את יכולתיהם הלימודיות והרגשיות בתוך שגרת חירום.

הקורונה הפכה את הפדגוגיה של חוסן לנחוצה במיוחד. כאשר התלמידות והתלמידים לומדים מהבית, ואין להם את המורה לידם, הם נדרשים לחוסן כדי לפתח הנעה פנימית ללמידה ולנהל בעצמם את הלמידה שלהם. חוסן הוא הבסיס לפיתוח לומד עצמאי, שהפך בקורונה לשגרת מערכת החינוך.

למעשה, חוסן חשוב לכל אדם, בכל מקום ובכל זמן. אין מי שחייו נטולי אתגרים. לכל אחד ואחת יש את המכשולים שעליו לעבור, והחוסן הוא המשאב הנפשי המאפשר לנו לרצות לעבור את כל המכשולים ומעניק לנו את הנחישות הנדרשת לכך. הבחירה של האקדמית חמדת להציב את פדגוגיה של חוסן כציר מרכזי בהכשרת המורים היא גישה ייחודית, הנושאת עימה בשורה להכשרת עובדות ועובדי הוראה ולמערכת החינוך כולה.

 

הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב