יום כיפור מתקרב, ויחד איתו המנהג המסורתי לסלוח לאלו שפגעו בנו במהלך השנה, ולבקש ממי שפגענו בהם לסלוח לנו. ביהדות מרכזים את עניין הסליחה לכדי מועד שנתי אחד, בעוד שברוחניות המודרנית המקובלת, העיסוק בסליחה מתרחש לאורך כל השנה, בה לומדים אנשים במסגרות שונות כמה חשוב לשחרר את הכעס והפגיעה, לסלוח למי שפגע בך ולהתחבק מחדש באהבה קוסמית.
דנה בבלר, מוזיקאית, מורה לתופים ומנחת סדנאות של תופים ורגשות, חושבת שבמקום להזדרז לסלוח, חשוב לכעוס. "אני באה מבית מסורתי ובילדותי למדתי בבי"ס דתי, אבל בעיניי יש משהו לא נכון בגישה הזו. פעם בשנה מגיע יום כיפור, ואז, לא משנה מה קרה או מה אתה מרגיש, אתה צריך לשכוח את מה שהיה. אבל אי אפשר לשכוח באמת, אלא אם אתה נותן לגיטימציה לרגשות שלך. רק אז משהו מתנקה מבפנים. ברגע שהכעס לא יוצא אי אפשר להגיע למקום אמיתי ולסלוח".
כעס הוא רגש שנוי במחלוקת בחברה שלנו. מצד אחד אנו חיים במדינה חמת מזג וכל דבר מרתיח אותנו. מצד שני, ברוב המסגרות זה לא יפה לכעוס ולהתעצבן. בבלר, יש להודות, מתעצבנת כשהיא שומעת את זה. "אין בן אדם שלא כועס, זה רגש טבעי. כמו שאדם עצוב כשקורה לו משהו עצוב ויש גם שבוכים במצבים האלה, זה הגיוני לכעוס אם משהו מכעיס".
אבל ההיגיון הזה אינו ההיגיון המקובל. להיפך: אנשים רבים מאמינים כי אם הם יתנו לעצמם לכעוס, זה יפגע להם בבריאות. בבלר חושבת אחרת. "אם לא כועסים הכעס לא נעלם, הוא מודחק פנימה. זה יוצר ריחוק ומרמור. הכעס המודחק יכול לגרום גם למחלות".
לא בריא לנעול אש
מירב שטירן, מטפלת בהילינג רגשי ומנחת קבוצות מודעות, מסכימה עם בבלר. "כעס נובע מתוך כאב ופחד, וכאשר כועסים, הכעס עוזר לרגשות הללו להשתחרר מהגוף. אנחנו כועסים כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים שליטה. אנחנו כועסים כשאנחנו פגועים, והכעס מראה שנפגענו, שאנחנו רוצים שיתייחסו אלינו אחרת. הכעס חושף את זה שאני פגועה, שאני צריכה משהו מאותו האדם".
לדברי שטירן, אנו פועלים במצבים כאלה בשלוש צורות עיקריות. "או שאני ממשיכה לכעוס על האדם שפגע בי ולא מפסיקה, או שאני מפנה את הכעס לעצמי ומבקרת את עצמי על זה שנתתי לדברים לקרות, או שאני מתנהגת כאילו לא קרה כלום ואין בי כעס או פגיעה. אני מדלגת על הכעס ועל הפגיעה, מנתקת קשר ברמה כזו או אחרת ממי שנמצא מולי ומהכאב שיש בי".
כמו בבלר, גם שטירן אומרת שחשוב לבטא את הרגשות. אם אפשר, לכעוס עם אותו אדם עליו אנו כועסים, ואם לא, לעשות זאת בעצמנו. "כעס זו אנרגיה של אש, ולא בריא לנעול אש בתוכנו, היא תצא החוצה בסיטואציות אחרות, לפעמים לא קשורות, לפעמים בצורה קשה וכואבת".
מגיעים לילדות
אבל הכעס הוא לא סוף הסיפור מבחינתן. שטירן מסבירה כי אנשים רבים ננעלים בתוך הכעס, בטוחים שהם צודקים ולא עוברים לשלב הבא – לדבר ולהקשיב. כמובן, עלינו לדבר עם האדם עליו אנו כועסים, אבל גם לדבר עם עצמנו ולברר מדוע הדבר קרה לנו. "כשאני נפגעת אני נסגרת וצריכה זמן לעכל, אבל כדאי לזכור ששני הצדדים קיימים בנו, אני גם נפגעת וגם פוגעת. שיחה מבהירה את זה".
"אם אני כועסת על מישהו", מוסיפה בבלר, "עוברות לי מחשבות כמו 'איך הוא עשה לי את זה', 'איזה מין בן אדם הוא' וכו'. כשאני מדברת אני עשויה לגלות שהבן אדם לא נגדי כמו שאני מדמיינת, ואני מבינה שגם אני לא הכי תמימה בעולם. רק כך אפשר להתפייס".
"צריך לקחת בחשבון שזה תהליך, זה לא קורה ברגע אחד", אומרת שטירן, "וזה חזק במיוחד במשפחות. הרבה אנשים נשארים יחד ביום כיפור, צמים יחד, ויש הרגשה מתוחה. אנשים מתלוננים על מיגרנות ביום כיפור לא רק בגלל הצום. יום כיפור הוא זמן מעולה לפתוח דברים ולדבר עליהם, אפילו על דברים שקרו בילדות. אם הם זכורים לנו, זה אומר שזה נמצא ברגשות שלנו, שזה לא פתור".
רוצים לעזור לעצמכם עם כעסים?
* קחו דף ועט ורשמו מי האנשים שאתם כועסים עליהם. רשמו על מה אתם כועסים בכל מקרה.
* במהלך הכתיבה וההיזכרות, יתחילו להתעורר רגשות. אם אתם מרגישים כעס, עזרו לו לצאת.
* אפשר לעזור לכעס להשתחרר באמצעות ריקוד, תיפוף, ספורט או הליכה. אפשר גם ללכת למקום מבודד ולצעוק, או להרביץ לקיר או למיטה עם כריות.
* רצוי לכתוב מכתב לאדם עליו כועסים, ולכתוב את כל מה שמרגישים. לאפשר כתיבה משוחררת, ללא מעצורים וביקורת. את המכתב חשוב לשרוף לאחר מכן, פעולה העוזרת לשחרר את הכעס מהגוף.
* אם אפשר, דברו עם האדם עליו אתם כועסים. הסכימו להגיד הכל – והסכימו להקשיב באמת למה שיש לו להגיד.
* אם הרגשות העולים בתהליכים כאלה קשים במיוחד עבורכם, לכו לקבל טיפול שיעזור לכם להתמודד עם הרגשות.
ביום שני 10.10, בשעה 18:00, דנה בבלר מקיימת סדנת תיפוף מיוחדת לטיפול ולביטוי כעסים ורגשות. לפרטים והרשמה 054-6271979.