המלצר הגיש לך חשבון, ותוך שנייה אתה קולט שמשהו לא בסדר עם המחיר. מעבר מהיר על הסעיפים מגלה לך טעות חישוב פשוטה, שבלי להתכוון זיכתה אותך ב-30 שקלים. אתה מרים את העיניים, ולרגע מתלבט: להגיד או לא להגיד?

מלאך או שטן? (צילום: istockphoto)
אל תדאג, המחקר הוכיח שהם לא אמיתיים | צילום: istockphoto

ברגע הזה, כך למדנו מהסרטים המצויירים, מתמקמים לך על הכתפיים מלאך ושטן קטנטנים, ומתחילים להתווכח. "המלצר עשה טעות, אבל אתה יכול להיות הגון ולתקן אותה", מלחש ברכות המלאך. "אל תהיה פראייר, הטעות היא שלהם! אל תשלם!", מתלהם מהכתף השנייה השטן. בסופו של דבר, אם תבחר להסב את תשומת ליבו של המלצר לטעות, תעשה זאת כי הצלחת להתגבר על הפיתוי לרמות – כי עמדת מול היצר. או ככה, לפחות, התרגלנו לחשוב.

מחקר חדש שנעשה באוניברסיטת הרווארד האמריקנית מפקפק בהנחת היסוד הזו, לפיה בכל אחד מאיתנו ישנו יצר הרע המנסה להדיח אותנו למעשה שפל, בין אם מדובר במעשה מרמה או באכילת פרוסה נוספת של עוגה. 

לטענת שני החוקרים, ג'וש גרין וג'ו פקסטון, ההבדל בין התנהגות טובה לרעה לא מצוי ביכולת שלנו לשלוט בפיתויים האורבים לנו – אלא בטיב הפיתויים עצמם. כלומר, אם מצאת ארנק מלא מזומנים על המושב לידך באוטובוס, הבחירה לגשת ולהביאו לנהג לא באמת תלויה בכמה חזק תהיה מול הפיתוי לקחת את הכסף - היא תלויה בשאלה אם בכלל יש לך פיתוי כזה באופן טבעי.

גרין ופקסטון ניסו למצוא הסבר לשאלה למה אנשים בוחרים לנהוג ביושר כשניתנת להם ההזדמנות לרמות בצורה אנונימית וגם להרוויח מזה משהו. לפני שהתחילו בניסוי, גיבשו החוקרים שתי תיאוריות אפשריות להסבר התופעה: 

לפי "תיאוריית הרצון", אנשים חייבים להתנגד באופן פעיל לפיתוי כדי לבחור בדרך הישר, כלומר עליהם להחניק בכוח את התשוקה שלהם לקחת את הכסף מהארנק, ולהשיב אותו לנהג. לפי "תיאוריית החסד", התנהגות ישרה נובעת פשוט מהיעדרו של הפיתוי עצמו - אם החזרתם את הארנק לנהג, כנראה שלא הייתם צריכים בכלל להשתלט על הדחף הרע שלכם. הוא פשוט לא קיים בכם.

השכר עולה. יותר כסף בארנק (צילום: רויטרס)
היית לוקח את הכסף או מחפש את הבעלים? | צילום: רויטרס
השטן הקטן מת

החוקרים בחנו את שתי התיאוריות זו מול באמצעות ניסוי. קבוצת אנשים נדרשה להטיל מטבע ולנחש בכל הטלה את התוצאה: עץ או פלי. על ניחוש נכון קיבל המשתתף שחזה את התוצאה סכום כסף. בתחילה, נתבקשו המשתתפים לרשום את ניחושיהם לפני הטלת המטבע. בשלב השני, הם הטילו את המטבע ורק אז היו צריכים לדווח ביושר אם התוצאה תאמה לניחוש המקורי שלהם או לא.

המשתתפים שפעלו ביושר, כלומר דיווחו כשניחשו לא נכון, לא התמהמהו בעת הדיווח ולא נצפתה פעילות מוחית באיזורים הקשורים לנושא. הניסוי הבהיר לחוקרים שהשחקנים הישרים לא היו זקוקים כלל לכוח רצון כדי להיאבק ביצר – למשתתפים האלה פשוט לא היה את הדחף לרמות מלכתחילה. 

המחקר החדש שמט, למעשה, את האדמה מתחת לרגליו של השטן הקטן שעומד על הכתף שלנו, ושלל את קיומו. עכשיו תצטרכו למצוא תירוץ חדש במקום "זה לא אני, זה הילד הרע שבי".