כולנו מנסים כבר שבוע לעכל ולהבין את הטיפוס העונה לשם מעיין חודדה. לעתים נדמה כאילו היא אפילו לא חיה בסרט, אלא ממש ביקום מקביל. התגובות שלה חסרות כל פרופורציה והיא מתקשה להבין את הסיטואציה שהיא נמצאת בה. בקיצור, מדובר בתופעה שהפכה למושג שגור אצל כל טינאייג'רית עם התקפי זעם: דרמה קווין.
לנו, בתור צופים, הולך להיות נורא כיף, אבל הדיירים בבית עומדים בפני סיוט מתמשך. החיים לצידה של מלכת הדרמה יעשירו את היומיום שלהם בסצנות לא רצויות של התלהמות, צרחות, השלכות מים ומפגני ראווה של בכי קורע לב, ואנחנו נתמוגג בהנאה כשנצפה בהם מתמודדים עם כל הטוב הזה.
אבל אם להיות לרגע רציניים, נראה שמעיין סובלת מבעיה אמיתית ומוכרת. בשפה המקצועית, ה"דרמה קווין" הוא אדם שמגיב ברגש מוגזם על אירועי היומיום, מתנהג בצורה תיאטרלית ומקפיד למשוך אליו כמות בלתי סבירה של תשומת לב. הדרמה קווינס הם אובססיביים, מאריכים בסיפורים שלמים על אסונות ודרמות שחוו (או שלא חוו) בעברם, ובעיקר תובעניים מאד ודורשים המון הקשבה ותמיכה.
במקרים קיצוניים יותר מדובר באנשים אלימים – גם כלפי אחרים וגם כלפי עצמם – המאיימים מפעם לפעם בהתאבדות ולעתים אפילו מגיעים למצב של ניסיון לזה, שלרוב מסתיים בקריאה לעזרה ולא באסון.
דרמה קווינס קיצוניים במיוחד, כאלה שההתנהגויות החריגות מלוות אותם באופן קבוע בכל תחומי החיים, מאובחנים לעתים כבעלי הפרעת אישיות. אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית (BPD), למשל, נוטים להפכפכות ולאימפולסיביות ומנהלים מערכות יחסים סוערות ופרועות. סוג נוסף הוא הפרעת אישיות תיאטרלית, שהלוקים בה סובלים מרגישות-יתר ומצורך תלותי באישורים. בקיצור, לא מדובר בתכונה סקסית במיוחד.
בכל מקרה, ההורים אשמים
אז למה זה קורה להם? ובכן, יש מספר גורמים לתופעה, כך על פי מחקרים בתחום. ההסבר הראשון הוא טראומה בילדות, שמשמשת כטריגר בהרבה מקרים. הפסיכיאטר ברוס פרי, מאקדמיית טראומת הילד ביוסטון, גילה באמצעות מחקר כי ילדים שחוו טראומה עברו שינויים כימיים במוח, שהפכו אותם להיות אנשים בעלי נטייה למצבי רוח וחסרי רגישות סביבתית בסיסית, המצופה מאדם מבוגר.
גם הזנחה בילדות יכולה להיות גורם. כשילד גדל באווירה שבה ההורים מתעלמים ממנו או מתייחסים אליו בזלזול, הוא מפנים התנהגות מוחצנת שתמשוך יותר תשומת לב. הוא יכול לעשות את זה באמצעות לבוש פרובוקטיבי או על ידי מוטיב קבוע של הגזמה בכל סיפור שהוא מספר, ואפילו בשקרים – העיקר להתבלט.
גם לגנים, מסתבר, יש תרומה למצב. ב-2004 נערך מחקר בבית הספר לרפואה בהארוורד שעולה ממנו כי "דרמה קוויניות" עוברת במשפחה. ברור שגם גורמים סביבתיים יכולים לפתח את דפוסי ההתנהגות הזאת, אבל החוקרים התעקשו שגם לווריאציות גנטיות שטרם פוענחו יש תפקיד, וכי גם בגללן נוצר מצב שבו מספר מבני אותה המשפחה סובלים מאותם קשיים בוויסות מצב הרוח והמזג.
החוקרים מצאו שבמוח של אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית, יש מעגלים חשמליים חלשים, המתקשים לדכא תגובות ורגשות שליליים. מעבר לחיווט החשמלי הפגום, גילה המחקר שהאזור האחראי על הרגשות העזים במוח נמצא מועצם אצל בעלי ההפרעה. הסיבות הנוירולוגיות האלה, בין היתר, יוצרות אצל מלכי הדרמה את המצוקה ואת הקושי להיות יעילים בעבודה או לנהל יחסים טובים ויציבים בבית.
קודם כל, תירגעו
אז נכון שאתם לא נעולים ל-100 יום עם החודידה בבית, אבל נניח שבכל זאת נפלה בחלקכם הזכות לחיות לצד אדם כזה? יש דברים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור לו, ועל הדרך לחסוך לעצמכם גלישה מהירה לתוך עולם הרגשות הסחרחר שלו. להכיר את הגורמים להפרעה זה כבר טוב, אבל הנה עוד כמה עצות שימתנו את הסערה.
הציבו גבולות – אם אתם יודעים שהאדם ההיסטרי שאיתו אתם מתמודדים עומד לגזול מכם שעה של הקשבה, ואתם ממש לא יכולים להעניק לו אותה כרגע, פשוט הגבילו אותו מראש בזמן. קיבעו איתו לצהריים עם שעת סיום מוגדרת, והתחילו כל שיחת טלפון במשפט כמו "יש לי רק 10 דקות לדבר, כי אחר כך אני מוכרח ללכת".
היו עקביים – אם אמרתם רק 10 דקות, דברו רק 10 דקות. הדרמה קווין הוא שתלטן בלתי נלאה, והוא יזהה מיד כל פאק באמינות שלכם.
הישארו רגועים – אל תגיבו בעצמכם בהיסטריה והימנעו מלהשתמש במילים המתארות קיצוניות כמו "מושלם" או "נורא". זה לא עושה לו טוב.
קודם הקשיבו, אז תייעצו – כשהוא מספר על בעיה, הקשיבו בסבלנות ובלי להתערב. כשיסיים, נסו להציע לו דרכים אחרות להתמודד עם הבעיה ולקדם את הפיתרון לה מלבד לכעוס.