ההדים שקדמו להפגנה שהייתה בתל אביב במוצאי שבת האחרון רמזו כי עשויה להיות אלימות באירוע הזה, רמז שהצליח להשתיק אותי, להשאיר אותי בבית. אני מניח שאני לא היחיד – היכן שהכוח נמצא, וכאן מדובר בכוח של המשטרה, רבים מעדיפים לשתוק.
הרבה רואים בכך סימנים להיווצרותה של דיקטטורה, המקום והזמן בו השלטון משתמש בכוח כדי להשתיק את חופש הביטוי הלגיטימי, הבסיסי, של העם. אני מוסיף כי המציאות הזו היא סימן לדיקטטורה הפנימית שלנו, והיא מציבה אותנו בפני השאלה עד כמה אנו חיים עם עצמנו בדמוקרטיה.
ההשתקה מתחילה בפנים
אמנם לכל אחד מאיתנו יש שם אחד, גוף אחד, אבל מבחינה נפשית יש בנו הרבה מאוד קולות. כל קול אומר את שלו, מושך לכיוון שלו. בכל תחום בו אנו נדרשים לקבל החלטה, אנחנו עשויים לגלות מידה של דואליות. חלק בתוכי רוצה דבר מה מסוים, חלק אחר מתנגד. לעיתים לא נחווה את ההתנגדות הזו אלא מהמציאות החיצונית שלנו. הקשיים שהיא מביאה איתה משקפים את העובדה שאנו לא באמת רוצים את מה שאנו רוצים.
כאשר הדואליות אינה קיימת, מתרחשת מציאות של הרמוניה. מה שאני רוצה הוא מה שקורה, לרוב עם מאמץ מינימלי. זו מציאות של Win-Win, מציאות שלא התקיימה ברחובות תל אביב במוצאי שבת האחרון. מה כן התקיים? אנשים שנאבקים על הזכות לחיות בכבוד מצאו את עצמם נאבקים על חופש הביטוי, זכות כמעט מובנת מאליה, שלפתע נלקחה מאיתנו באלימות.
אם אנו רוצים שינוי במציאות הרחבה בה אנו חיים, הדרך הרוחנית לחולל אותו תקח אותנו קודם כל פנימה. עד כמה אנחנו נותנים למכלול הקולות בתוכנו לדבר? עד כמה אנו מאפשרים ביטוי ומימוש של הרצונות השונים, של הרגשות השונים, של המחשבות, של המילים? באותה הנשימה חשוב לשאול, איך אנו משתיקים את הקולות שאינם מתאימים למי שאנחנו רוצים להיות?
הדוגמאות לכך רבות ומגוונות כמספר בני האדם. אנו לא כועסים כי זה לא מנומס, מביאים ילדים כי זה מה שמקובל, לא בוכים כי זה לא גברי, נשארים בעבודה לא מתאימה כדי לשמר הכנסה כלכלית, לא עצובים כדי להמשיך לתפקד, נשארים בארון מהפחד ממה שיגידו עלינו, ועוד ועוד. למעשה, כל אחד מאיתנו חי במידה כזו או אחרת של השתקה עצמית, לעיתים קרובות לא במודע. כשאנו פוגשים את מי שמנסה להשתיק אותנו בחוץ, אנו מתקוממים. או מתחבאים, כמוני.
אם אנו רוצים חופש ביטוי אמיתי, השינוי צריך להתחיל קודם כל בפנים. כדי שתהיה לנו דמוקרטיה אמיתית, היא צריכה להתחיל בתוכנו. זה הזמן להכיר את הדיקטטור הפנימי.
המהפכה האמיתית
רון חולדאי, מפכ"ל המשטרה ושאר האנשים המחזיקים בשררה ובכוח ממשיכים לפעול מתוך מה שהם מכירים, בטוחים שאם הם יפחידו אותנו, כולנו נתקפל. אבל חולדאי ומשטרת ישראל שפכו שמן למדורת המחאה, מהסוג שמלבה את האש ועשוי לשרוף גם אותם. עובדה זו משקפת את השינוי גדול שמתחולל בעולמנו, שינוי שנצפה ונחזה על ידי מתקשרים שונים ברחבי העולם בעשרות השנים האחרונות – ההתפרקות של השלטון, של המוסדות כפי שאנו מכירים אותם; מעבר של הכוח שלנו, אותו נתנו לאנשים אחרים, בחזרה אלינו.
אפשר לזלזל ולהקטין את מה שמתרחש, ולפספס בדרך את מה שקורה באמת. זו אינה רק מחאה על מצב כלכלי וחופש ביטוי. זו מהפיכה באופן שבו הדברים עובדים בעולמנו כבר אלפי שנים, בה עקרונות של כבוד, רגישות, הקשבה ושיתוף פעולה מתחילים אט אט להחליף אטימות, התנשאות, ניצול ושליטה.