זוכרים את פרופסור קיטינג מהסרט "ללכת שבי אחריו", ובאופן ספציפי יותר את הקטע שבו הוא מעלה את תלמידיו על השולחנות כדי שיראו את הכיתה מזווית קצת אחרת? אז תקשיבו: גם אם נדמה לכם שאתם נוהגים על אוטומט, וגם אם מבחינתכם נהיגה היא סוג של תחביב - נצלו את ההזדמנות הראשונה שנקרית בדרככם, הפקידו את המפתחות בידיים טובות ועברו קצת למושב האחורי.
זה הזמן להשתחרר, להוציא את הראש מהחלון, לקרוא שלטים, לישון במאוזן או סתם לבהות. ושימו לב, הכסא שליד הנהג לא נחשב, שכן גם משם אתם נדרשים לשים לב למתרחש ולשמור על ערנות. מאחורה, לעומת זאת, כללי המשחק משתנים לגמרי: אתם לא אחראים על נסיעה בטוחה ואפילו לא מופקדים על הניווט.
למרות שלפי החוק לילדים עד גיל 14 אסור לשבת במושב הקדמי, פעוטות מגודלים בני 10 כבר מנסים להגיע עם כפות הרגליים לרצפה, כי ישיבה מקדימה היא עוד דרך להרגיש גדולים. אם אתם קצת מעל לגיל 14, החזרה למושב האחורי עשויה ליצור אפקט הפוך - אולי תחזרו להרגיש קצת ילדים. רק בלי מכות, טוב?