ביקורת היא כלי עבודה שחשיבותו יכולה להתחרות במידת החשיבות של המחשב האישי שלנו. מדי יום אנחנו נדרשים להפעיל את גלגלי המוח שלנו ולשגר החוצה פלטים מחודדים של הערות, תובנות ומסקנות. על זה משלמים לנו, לא? אנחנו חייבים להגיד לעובד שלנו שהוא עשה עבודה לא טובה, מתבקשים להביע את דעתנו על עבודתם של קולגות ולפעמים אפילו מרגישים צורך להעביר ביקורת על הבוס.
אלא שבמקרים רבים, ובדרך כלל לפני שאנחנו שמים לב, דווקא הפלטים האלה יוצאים מחודדים יתר על המידה. איך אפשר לדעת שזה קורה? פשוט: אנשים נעלבים. או תוקפים. או מתגוננים. ולא מפנימים רבע ממה שרצינו להגיד.
אם חשוב לכם שאנשים יקשיבו למה שיש לכם לומר, ושהביקורת שלכם תוביל לאנשהו מלבד ליחסים בעיתיים עם קולגות, בוסים ועובדים - הנה הכללים שעליכם לזכור:
1. עומד מולכם אדם עם מטרות משלו - תנו לו להרגיש שאתם שותפים למטרות האלה. איזה מטרות, אתם שואלים? שאלה טובה שעליכם לברר. מה שכן, בגדול ניתן לומר שכולנו מונעים מהצורך להרגיש בעלי ערך, ולקדם את עצמנו ואת האינטרסים שלנו.
2. אל תעשו את זה אישי - היצמדו לעובדות, לפעולות, לתוצאות. אם צריך, שבו עם עצמכם לפני הפגישה וכתבו לעצמכם: מה לא עובד? מה כן עובד? מה צריך לקרות כדי שהמצב ישתנה?
3. שימו לב ללשון - אל תגידו מה לא לעשות אלא מה כן. בלי "אל תעשה ככה", אלא "תעשה ככה". במקום "תפסיק לאחר כל בוקר" - "אני מבקש שתקפיד להגיע בזמן".
4. הקפידו להתייחס גם לצדדים החיוביים - אם האדם שמולכם ירגיש שאתם מאיימים עליו, כנראה שצפויות לכם עוד הרבה שיחות יחסינו לאן. לעומת זאת, אם הוא יבין שאתם מחויבים להצלחה שלו, זה רק ישמר את הצדדים החיוביים שלו ויגרום לו לרצות להשתפר.