העונה הזאת הייתה עד עכשיו מאד מבלבלת. דברים קרו ושום דבר לא זז, כמעט-זוגיות ונסיגה לאחור, כאילו-סערה ורגע אחרי האדישות חוגגת. כמעט נראה שלדיירים פשוט לא אכפת, מהתכנית או מעצמם: יישארו או ילכו, קרובים או זרים, יודחו או יפרשו מרצון – מבחינתם, הכל אותו דבר. בינינו, אתם לא רוצים את המיליון? הלו, פה יש מתעניינים...
כך היה עד עכשיו, אבל בהדחה האחרונה משהו חשוב קרה. אחרי שעשו חרקירי קבוצתי וחצי מהבית נידב את ראשו לגרדום ההדחה והתפלא מהתוצאה, ואחרי שהתבשרו שמכניסים להם שותפים חדשים לחדר, התחיל בבית תהליך מעניין. פתאום הם מבינים שיש להם מה להפסיד, פתאום הם מתחילים לשתף ברגשות, לתת משוב אחד לשני, לפצוח בסיכומי ביניים. גם ההדחה של יוסי תפסה אותם בהפתעה, כי לא האמינו שמישהו עם אישיות כזו צבעונית ותפקיד בולט במטבח הביתי ימצא את עצמו מחוץ לתמונה כל-כך מהר. אגב, הוא גם הראשון שממש התאבלו על לכתו, מה שמראה שהאינטימיות והלכידות בקבוצה כבר נמצאת במפלס גבוה.
עכשיו, כמו בכל תהליך קבוצתי בריא, כל דייר מנסה לגבש את הזהות ואת התפקיד שלו בקבוצה, וגם אנחנו בקהל מחפשים עם מי להזדהות. כמו בכל משפחה או קבוצה, לכל משתתף יש תפקיד ייחודי וכולם כבר יודעים למה לצפות ממנו, מין זהות אישית שהתגבשה במשך הזמן. לפעמים זה תפקיד שמבוסס על האישיות, ולפעמים זה תפקיד שהקבוצה מלבישה על האדם, לעיתים קצת בעל-כורחו.
זה קורה במשפחות הכי טובות
תחשבו למשל על המשפחות שלכם – בכל משפחה יש את זו שלמדה ייעוץ או קואצ'ינג והיא מנדבת טיפים לכל מי שרוצה (או לא רוצה) בסלון המשפחתי; הילד המאמי הרגיש, שנלחץ בקלות ורק רוצה לעשות מצברוח טוב לכולם; הדוד המוחצן והמצחיק, שאוהבים להזמין אותו לאירוע משפחתי כדי שיעשה שמח אבל אחרי עשר דקות מרגישים שהוא משתלט על המסיבה.
בכל משפחה תמצאו את הפסימית הממורמרת והמצחיקה, שבדרכה המוזרה אומרת את האמת בפנים ויוצאת מזה בשלום. סופי, למרות שבהתחלה נראית לנו לא-מחוברת, למדנו לאהוב אותך ואת החכמה הת'כלסית שאת מביאה. קצת פחות קיטורים ואנחנו בדרך לחתונה. תמיד יש את הצעיר עם הדעות הקיצוניות, בוהמיין ששולף טקסטים חתרניים כשכולם רק מנסים לאכול. במקרה של סער אנו רואים אבחנה ברורה בין הדעות לבנאדם, כאילו יש בו שתי זהויות נפרדות: השמאלני החתרן שמעריץ טקסטים שרק הוא מבין, ולצידו סער החבר האכפתי שקשוב לכולם וקשה לכעוס עליו.
בכל משפחה יש את האח הבכור המצליחן, שבעצם אין על מה לדבר איתו חוץ מלעלות איתו על מגדלי Yoo ולהסתכל על כולם מלמעלה. מה בדיוק התפקיד של רגב, לא ברור – חוץ מזה שבמרובע הרומנטי שנוצר, הוא נכנס יופי לתפקיד המרובע. ואתם מכירים את הבת-דודה, מתוקה אמיתית שמרגישה תמיד אאוטסיידרית, לוקחת ללב הרבה, ומזכירה לנו מה זה להיות נאיבי. נראה שאצל שרי הזהות עדיין לא מגובשת, למרות שעברה הרבה בחיים. יש לה רגעים בוגרים ואינטליגנציה רגשית, והיא היחידה שמבינה לעומק את מקרה קותי-יאנה; מצד שני יש לה רגעים כל כך ילדותיים, שאנחנו רק רוצות לחבק אותה ולהגיד לה שהעולם עדיין פתוח בפניה.
יאנה היא הילדה היפה והמתגוננת ששומרת על עצמה ולא נותנת לאף אחד באמת להתקרב אליה, למרות שזה מה שהיא הכי רוצה בעולם. ואֶיתָם, ממנו היו לנו ציפיות גדולות. אולי הוא פשוט אפוי מדי ולא פתוח לשינויים. כרגע הוא נמצא בעיקר בתפקיד הצופה מבחוץ. גם נראה שהוא לקח את הצד המתנגד, כשהאח שואל אותו "איך זה מרגיש לך?", הוא יורה: "מה זה עניינך" וסוגר עניין. (אבל הוא לא המתנגד היחיד - נראה שכל הדיירים בעונה הזאת מתנגדים בצורה כזו או אחרת לתהליך).
זה כבר ברור לכולם שקותי הוא הילד שנאבק על מקומו, מלא ברגשי נחיתות, כועס נורא בקלות. את הזהות שלו הוא בונה בעיקר על קיפוח ועל קנאה. קצת פחות דרמות, קצת יותר מההומור ומהשכל שיש לך, יעבירו לך את הימים יותר בקלות. ואביבית – טוב נו, לא ברור באיזו משפחה יש מישהי כמו אביבית...
בכל תא משפחתי תמצאו גם את ה"מורעל" שרק השתחרר משירות צבאי, אוניברסיטה או עבודה, ועדיין בהלם מהמעבר החד. גם אתם מצאתם את עצמכם מתבוננים בחמלה בערן, בסצינה מהסרט "בירדי" שללא ספק תיחרת בראש, כשהוא בוהה בדגל ומלטף כל תפר במגן דוד? במשך 12 שנים הזהות המרכזית של ערן הייתה איש ביטחון וצבא, הנלחם למען הדגל ומשרת את המדינה, ועם השחרור והמעבר לבית האח הוא מוצא עצמו בלי זהות. הדגל כנראה מזכיר לערן את הזהות שהתפרקה (ואולי גם כמה טראומות). את מי הוא משרת עכשיו? בעיקר את הצורך של אביבית בתשומת לב ושל קותי בקנאה תחרותית, כשכל מה שנשאר לעצמו הוא להטביע את יגונו בתה אובססיבי.
וכל אלה ביחד מרכיבים את הזהות המיוחדת והלא-ברורה של הקבוצה הזאת. הבעיה היא שהם נשארו עם התפקידים שהם הביאו מהבית. משימות חלפו, תלבושות הוחלפו, ושינוי בתפקידים – לא היה.
אבל בשבוע הבא כל התמונה משתנה, וכל דייר חדש שנכנס יכול לשנות את מערך התפקידים בבית. גם אנחנו סקרניות לגבי מי שייכנסו, אילו תפקידים הם יקחו בבית, והאם נראה גם תחרות או מאבק על תפקידים שכבר נתפסו. מבחינתנו, דייר שיצליח להישאר הוא מי שהזהות שלו ברורה אבל לא סגורה הרמטית, שיש לו פוטנציאל אבל מסוגל גם לעבור דרך. מישהו שיש בו כמה רבדים לעומק, וזהות – איך לומר – טיפה מורכבת.
ומה וולטר היה אומר
מה אתם אומרים, יכניסו איזו שנאוצרית קטנה בשבילי?
צפייה מודרכת
עד ה"משמרת" הבאה שימו לב:
האם יוסי באמת יחסר לנו כמו שאנחנו חושבים, והאם אביבית תיתן למישהו למלא את מקומו במטבח?
האם השבוע באמת יהיה "לאב איז אין די אייר", או שאנחנו ממשיכים לחיות ב"אשליות"?
אילו פנטזיות מבשלים הדיירים הנוכחיים על הדיירים החדשים שיבואו לישון איתם ממש עוד מעט?