אין ספק שהמקום בו אנחנו נמצאים ומתגוררים משפיע עלינו, ולא רק ברמה הפיזית. ישנה גישה פסיכולוגית שמתייחסת לאופן בו הסביבה משפיעה על התחושות, המחשבות והרגשות שלנו, וטוענת שאי אפשר להפריד בין האדם לבין הסביבה שבה הוא חי. זה בולט במיוחד כשאנחנו נמצאים עם אנשים נוספים במקום סגור, לאורך זמן, כך שגם בית האח הגדול והחלקים שלו משפיעים על מי שנמצא בו.
למשל הבריכה הביתית, שבעונה הראשונה סיפקה רגעי שחייה צורנית ומבטי ערגה לצבר, בעונה השנייה הפכה למחוממת וסגורה, ובשלישית הפכה להוט-טאב והלהיטה את הקונפליקטים ואת הדיבור הפנימי של ג'קי. מאז שזכתה בתואר שכשוכית היא מספקת מים פושרים, ללא יצרים או שיחות עומק, רק עם שרי הבודדה שמזמזמת שירים קורעי לב של נינט וממלמלת שלא-כיף-לה.
המטבח תמיד היה לב הבית שסביבו יש מאבקי שליטה, ולא משנה אם מדובר בבובלילית והטרנינג הוורוד, פותנה והשלום, או פרידה והקריז. בעונה הזו הוא לא מתפקד רק כזירת איגרוף במאבק בין אביבית, יוסי, לירון ושאר עושי-סנדוויצ'ים, אלא הפך לעוד סצינה מהסרטים של הגברת עם הריסים. עם רפליקות כמו "עצם המהות שלי זה הבישולים פה, ואת זה לקחו לי", אפשר לראות שמערך יחסי הכוחות בבית מדבר מהבטן ומתבטא במטבח.
לעומתו, הספסל בחצר תמיד היה מושבו של הפרלמנט המעשן, ובכל העונות ראינו בו בונדינג מופלא בין עולמות מנוגדים, כשתושביו מצליחים להתבונן ממעוף הסיגר על ההתרחשויות בתוך הבית. מרהיב לראות כמה מילים קים הצליח להשחיל בין השאיפות של סער, וכמה ניתוחי-מצב אפשר להספיק בזמן מטכ"לי של סיגריה אחת.
הגוזלים שלי עולים אל הקן
אבל השיא הוא הנֶסְט, שהבליח לעולמנו עם כריות אדמדמות כמצע אהבה לליהיא וחתיכי, ושימש אז כמאורה חמימה או בורדל עם חור ווילון קטיפה, שיש בו התכנסויות חברתיות ושיחות אינטימיות לאמצע הלילה. לכבוד עונתנו הרימו את הנסטי גבוה על העץ, כדי שצבי יוכל להתגלגל מתוכו בכל פעם שהלוּפּ של אביבית עושה לו "צביט" קטן בלב. הקן הזה אמנם מנותק מהבית אבל צריך להשקיע קצת סיבולת לב-ריאה כדי לטפס אליו; יש בו חלון שמאפשר לתצפת על ההתכנסויות בחצר, אבל גם אפשר לראות לו מבחוץ ואין בו באמת אינטימיות.
אנחנו רואים שככל שהמצוקה של אביבית גוברת, היא מתכנסת יותר בנסט, ועושה משם טיפול משפחתי לאחרים. כל פעם שמתעוררת בה תחושה פנימית של חוסר בתשומת-לב, גם אם קיבלה משלוח-מנות ענק של צומי, מיד מתעוררת בה חרדה. כדי להירגע היא יוצרת משבר, כמעט באופן לא-מודע. ואכן המשבר מביא הרבה תשומת לב - חיובית, שלילית? לא באמת משנה. העיקר שמתווספות לו שיחות נפש סדרתיות של "אבל אתה החבר הכי טוב שלי בבית", לערן, תמיר, צבי, עינב, ולכל מי שבא ליד. ואם במקרה חבר-טוב הצליח להיחלץ מהחדר הסגור ולא לשחק את המשחק, הוא מיד מוגדר כלא-חבר ומואשם בבגידה, נטישה ואוֹיבוּת-העם.
אבל סיפור המגילה מסתבך כשכל "החברים הטובים" משתפים עם זה פעולה, פשוט בגלל שזה נוגע להם בשריטות הקטנות ובנקודות העיוורות. כך שאביבית לא לבד, כשכל הדינמיקה הזו פוגשת את הדפוסים הבעייתיים אצל הדיירים האחרים. היינו עדים לכמה שיחות בהן אביבית האשימה את ערן וזרקה עליו את תחושותיה הקשות, אותן היא פשוט לא יכלה להכיל. זה תפס את ערן בדיוק בנקודה הרגישה שלו, בצורך האינסופי שלו לְרָצוֹת, לעזור ולהיות אהוב, והוא פשוט לא מצליח שלא לבדוק לה את מדד שביעות הרצון פעם ביום.
תמיר הרָגיש יודע מה זה להיפגע, חשוב לו שלא לפגוע ברגשות האחרים, ולכן עד היום הוא שיתף פעולה עם אביבית באמירות "גם אני מת עלייך". אך השבוע אחרי הצהרת העצמאות הקולינארית שלו נגד כיבוש התבלינים, הוא הקשיב להאשמותיה באמפתיה אבל הצליח לצאת בגבורה מהדפוס האישי שלו: לעמוד על שלו, לא להתקפל ובלי להיבהל מיכולות ההנהגה שלו, להצליח להסביר לה מהי הבעיה. כמו שאביבית סיכמה את זה: "זה לא השֶמֶן, זה לא הפלפל, זה בגלל שזה אני".
גם צבי משתלב יופי בדרמה, כשהוא חוזר ואומר לאביבית שכולם תוקעים לה סכינים ושלא תסמוך על אף אחד. כמעט נראה שהתמיכה של צבי בהתנהלות הזאת של אביבית, גורמת ליותר ויותר בידוד של שניהם ולהעצמת הפרנויה. אולי בתחילת הדרך, להיות זוג בבית היה דבר שנותן הרבה כוח. אבל בשלבים האלה זה עלול להרחיק אותם מהקולקטיב, ואולי אפילו לבודד אותם מהשאר באופן בלתי הפיך.
ומול הגברברים שוחרי הריצוי, יש את יאנה, שנחתה גם היא בנסטי וקיבלה שיחה משלה, עם קצת סגירת מעגל וקצת הומור עצמי, אבל בעיקר עם קפיצה קטנה לאליס-בארץ-המראות: רק במקום מבודד כמו הנסט, השתיים האלה יכלו לשקף זו לזו את האופן בו הן מקפיצות אחת לשנייה את הפיוז, ועוד לצחוק מזה ביחד.
בשלב הזה של המשחק, כשהבית מתחיל לסבול מתופעת "הקן הריק" והדיירים מרגישים שיש יותר מדי מקום פנוי סביב שולחן האוכל - באמת שכבר אין סיפורים חדשים. הדרמה בעצם חוזרת שוב ושוב לאותו הדבר, רק יותר עמוק ויותר חזק, עם קצת יותר עצבים ובלי פרופורציות, כשכל גרעפס קטן הופך לאחוזי לחות גבוהים. רק מי שיצליח לצאת מהלופים של עצמו ומהריקוד הזוגי עם מי שמפריע לו בבית, ולא להגיב ב"אוטומט" ובדפוסים הרגשיים הרגילים שלו - יוכל לעזוב את הקן בלי לעוף מהבית.
ומה אנחנו היינו אומרים לוולטר
אנחנו בקשיי פרידה מטו-ר-פים. אנחנו אוהבים אותך, היית אמייזינג דייר!
צפייה מודרכת
מה יקרה בקולקטיב הקיבוצי: מי ישתף, מי יילך למכבסה ומי ישתלט על הגזברוּת?
האם סער יהיה מאושר שהשפם עושה קאמבק, ושהסוציאליזם שולטטטטטטטט...?
ואיך סופי תרגיש, כשהיא חוזרת לבית מתרוקן, בלי כשכושי זנב וטיולים בחוץ שלוש פעמים ביום?