ישראלים מתים על הודו. ההרים הירוקים, הכבישים הבלתי סלולים, השווקים והערים, והאווירה המיוחדת הזו של צירופי המקרים שלא יאמנו. אבל לא צריך יותר מכמה ימים במדינה המדהימה הזו כדי לגלות שהודו עצמה, הרבה לפני שהבריטים כבשו את מחוזותיה וצעירים אחרי צבא גילו בה את מסיבות הפול מון, היא מקום צבעוני ועצוב שמתקיים מתוך כוחות קשים ודורסניים, וברובה נמצאת במלחמת הישרדות קיומית. ולא חייבים בהכרח לבקר בה כדי להיחשף לפן היפהפה והמרתק הזה שלה - הספרות ההודית פותחת הצצה עצמית להודו, דרך סופרים מוכשרים שחלקם התחנכו על ברכי העולם המערבי ויכלו לראות את ארץ מולדתם ממקום שונה וביקורתי.
זוכה פרס 'בוקר' האחרון, למשל, הוא סופר הודי בשם ארבינד אדיגה שספרו "הטיגריס הלבן" מתאר את חייו של נער הודי צעיר שהופך למשרת של משפחה עשירה כדי לשרוד, ומביא על ידי כתיבה בגוף ראשון את המציאות הסובבת אותו. הספר יראה אור בעברית בקרוב, בהוצאת פן וידיעות ספרים, אבל עד אליו יש לא מעט כותבים הודים נוספים שמפליאים לפייט על ארצם בצורה מרהיבה ויכולים ללמד אותנו עליה דבר או שניים.
המפורסמת ביותר שבהם היא ארונדהטי רוי, שפרצה לעולם הספרותי ברומן שתורגם לעברית בשנת 2000, "אלוהי הדברים הקטנים," עליו גם זכתה בפרס 'בוקר' היוקרתי. הסיפור מתאר את דרום הודו בשנת 1969 דרך עיניהם של תאומים בני שבע, רהל ואסתה - בן ובת שגדלים בבית סבתם העיוורת. התאומים מנסים לאורך הספר להתמודד עם משפחתם ההרוסה - אביהם נעלם ואילו אמם מאוהבת אהבה אסורה בדודם המרקסיסט שחזר מאנגליה כדי לנהל את עסקי המשפחה. אל הרקע העשיר והבעייתי הזה מתווספות דמויות מגוונות כמו בייבי קוצ'מה - הדודה השנואה, ורוחו של סבם המת - חוקר חרקים אימפריאלי שעדיין מטיל מורה על יושבי הבית. לאחר שדודתם הקטנה מלונדון טובעת בנהר מתחילה השתלשלות טרגית של אירועים שמשנה את גורלם האישי, במקביל לגורל ההפכפך של הודו כולה.
הספר נוגע גם בהערצה העצומה של התאומים ההודים לבת דודתם שמביאה איתה "ריח מערבי". דרכה ודרך קשיי חייהם, הם מבינים למעשה שגורלם מובנה מראש. רוי, שזכתה גם בפרס 'לאנן' לחופש תרבותי בזכות הספר הוירטואוזי ועוצר הנשימה הזה, מגישה פה את הודו על מגש דו צדדי: מצד אחד טבולה בנוף, ריחות וטעמים מעוררים וחד פעמיים ומצד שני – מקום שכדי לאהוב ולשרוד בו, צריך לשלם מחיר כבד.
"הם הגיעו לאולם "הנסיכה". הם עברו על פני דלפק המשקאות הקלים, שם חיכו המיץ תפוזים. והמיץ לימון. התפוזים תפוזיים מדי. הלימון לימוני מדי. והשוקולדות רכות מדי. איש הפנס פתח את דלת "הנסיכה" הכבדה אל החושך, שמאווררים רחשו בו, ובוטנים נגרסו בו. הוא הדיף ריחות של אנשים ושמן שיער. ושל שטיחים ישנים. ריח קסום של צלילי המוזיקה שרהל זכרה ונצרה. ריחות, כמו מוזיקה, מחזיקים זכרונות. היא נשמה עמוק ופקקה אותה בתוכה לדורות הבאים".
(מתוך "אלוהי הדברים הקטנים")
בשנת 2000 תורגם לעברית עוד ספר מצוין ועב כרס של סופר הודי-קנדי, המתאר בספרו "איזון עדין" את האיזון הכמעט בלתי אפשרי של הודו, שנעה בין תקווה ליאוש. היכולת לשרוד עומדת למבחן בלתי פוסק אצל ארבע הדמויות המובילות את הרומן: דינה דלאל – אלמנה ענייה המתעקשת לשמור על עצמאותה ומסרבת להינשא בשנית; מאנק – סטודנט שנעקר מכפר הולדתו בהרים ונשלח ללמוד בעיר; ואישוואר ואחיינו אום – חייטים שבאו לחפש את מזלם בעיר הגדולה. מעניין במיוחד להתעכב דווקא על אישוואר ואום, המגיעים מכפר פרימיטיבי המכבד על לכדי מוות את חוקי הקאסטות הנוקשים. ההיסטוריה המשפחתי שלהם מלווה את קשייהם הנוכחיים בניסיון לשרוד בעיר עמוסת הקבצנים וחסרי הבית, שהפוליטיקאים בה מתעמרים בעניים ובחלשים בשם הקידמה ולא משאירים מקום לכבוד האדם.
"איזון עדין" מתאר את הודו בלי לחסוך אף פרט קשה: החולי, הנכויות, מלחמת המעמדות והמסורת הנוקשה, יחד עם הבניית מודעות חדשה בקרב הדור הצעיר. וכל זה מתרחש על רקע משטר החירות של אינדירה גנדי, שאמנם יודע שאפשר לחיות אחרת, אבל בזמן הסיפורי עצמו לא מצליח לשנות את רוע הגזירה. גם אם לא יצא לכם לטייל בהודו, לשבת על גג של אוטובוס בדרך לצפון או לצפות בטקסי המוות בורנסי, "איזון עדין" ישאיר עליכם רושם בלתי עדין בעליל. הדמויות בספר דופקות באגרופים חזקים על דלתות גורלן, תוך כדי מסע פיזי ורגשי מתמיד, עד שהדלת נפתחת, ומולה מוצב קיר מברזל.
"אט אט הגיחו מתוך צללי הצריפים והמחסנים כעשר דמויות ויותר. עטופים בבלויי סחבות וארוזים ברעב, הם כופפו את גופם השברירי מעל קצה הרציף, ואל מעל הפסים והחלו לנוע בשיטתיות לאורך המסילה מקרון שינה לבא אחריו, בחיפוש אחרי סחופת הנסיעות ברכבת, ומפעם לפעם התכופפו ואספו מיני אשפה של נוסעים. העץ והחצץ שמתחת למקום שנעצר בו קרון השירותים היו לחים, מסריחים, ושורצי זבובים. צבא הפושטים המסמורטט אסף ניירות, שיירי מזון, שקיות פלסטיק, פקקים של בקבוקים, שברי זכוכית, כל פיסה יקרת ערך שהושלכה מהרכבת היוצאת לדרכה. הם תחבו אותם לשקים שנשאו, ואחר כך נמוגו בצללי התחנה, כדי למיין את שללם ולהמתין לרכבת הבאה".
(מתוך "איזון עדין")
אי אפשר לדעת אם השהייה היומיומית של מטיילים במזרח יכולה לפקוח את עיניהם אל היופי שבטירוף הקשוח אותו מייצרת מסורת של אלפי שנים. לפחות לא כמו שהספרים האלו יכולים ליצור אצל הקורא, בהם עמוד מצמרר נושק לעמוד מצמרר ופרק מוביל לתהומות של פרק נוסף. ברוכים הבאים להודו. האמיתית.
אלוהי הדברים הקטנים. ארונדהטי רוי. הוצאת כנרת זמורה ביתן. 301 עמ'.
איזון עדין. רוהינטום מיסטרי. הוצאת כנרת זמורה ביתן. 745 עמ'.