פרופ' חיים שפירא הוא בין המרצים הפופולריים לציבור הרחב. יש לו שני דוקטורטים, אחד במתמטיקה ואחד בהוראה, והוא כתב עד כה חמישה ספרים אשר רובם עוסקים בפילוסופיה. הוא כותב במוסף G של גלובס טור קבוע, ובספריו הוא מתייחס בין היתר לסיפורים ידועים דוגמת פו הדב, הנסיך הקטן ועוד. ב-2011 הוציא ספר פילוסופי על קהלת.
"פו הדב מרשה לעצמו להיות מי שהוא"
מה העניין הרב שלך עם פו הדב?
"יש לי מרתף מאוד גדול שהוא כולו ספרים של פו", שפירא מספר. "כל הספה מלאה בבובות של פו הדב. זה לא מתאים לאנשים בגילי, תמיד מביאים לי בובות שלו כי יודעים שאני מעריץ גדול. לא סתם אני מעריץ אותו. הסיבה שאני אוהב את פו הדב היא שיש לו אומץ להיות מי שהוא. כשאני אומר את זה, אנשים אומרים לי שככה כל אחד. אוסקר ווילד אמר 'אני עצמי כי כל השאר כבר תפוסים'. אנשים מתחתנים ועושים ילדים כי כולם עושים כך. אנשים חיים חיים של מישהו אחר, אבל פו הדב לא מעמיד פנים. הוא אכלן אובססיבי, אגואיסט קיצוני. לכאורה, תכונות לא טובות. למה אנו אוהבים אותו? אנו רוצים להיות כמוהו. יש כל כך מעט כנות בעולם.
"הסיבה השנייה שהוא כל כך מוצא חן בעיניי, היא שהוא אף פעם לא ממהר לשום מקום. מותר לא לעשות כלום ומותר לו לנשנש משהו קטן. עוד תכונה שאני אוהב אצלו היא שהוא לא מתעצבן. למשל כשהוא נתקע אצל הארנב, אז פו הדב זורם איתו. יש לו טוב לב בסיסי ואמיתי. לא העמדות פנים אלא טוב לב שמרגיע את כל מי שנמצא סביבו. זאת תכונה יפה שאני משתדל ליישם אותה. הוא גם פילוסוף לא קטן. הייתי פעם בכנס באילת. סיימתי את ההרצאה. שוכב בבריכה, לא עושה כלום, ובגלל הגנים הפולניים אני מתחיל לשאול את עצמי למה אני לא עושה כלום. אולי תקשיב למוזיקה, תכתוב מאמר, תשחה. אנו לא יכולים לעשות כלום".
"בן אדם אופטימיסט הוא פחדן"
פרופ' שפירא עלה לארץ בגיל 16 מווילנה, ולכן הוא מושפע מהפילוסופים הרוסים. "רוב האנשים לא מכירים אף פילוסוף רוסי", הוא אומר. "לב שסטוב אמר שגדולי הפילוסופים בעולם הם רוסים, פשוט שבמקרה הם היו גדולי הסופרים". שסטוב, פילוסוף וסופר יליד קייב, התכוון לטולסטוי ודוסטוייבסקי. "הפילוסופיה הרוסית היא אנטיתזה לשפינוזה, שפעם אמר אל תכעס, אל תבכה, אל תקלל, אל תשמח. הרוסים עושים הפוך. רוצים לקלל ולכעוס ולשמוח, ולא רוצים להבין. הפילוסופיה הרוסית היא על מה החיים האלה ועל זה שהכי חשוב לא להצטער בסוף על איך שחיינו. היא הכי קרובה לליבי".
אתה אופטימי או פסימי?
"אני לא מתלהב מהגישה האופטימית והפסימית לחיים. בן אדם אופטימיסט נשמע לי פחדן גדול מהחיים ומהמוות. רוב האנשים לא מסכימים איתי אבל אני חושב שמי שאומר שיהיה טוב, אל תדאגו, הכל יסתדר - זה נובע באמת מאימה טהורה. זה בן אדם שמפחד להסתכל על המוות. חנוך לוין אמר שבמקרה הטוב יהיה רע. במקרה הרע יהיה נורא. כולנו יודעים שמתישהו נזדקן, נחלה ונמות. אתה לא יכול להעמיד פנים שהחיים הם פיקניק עם דבש ומרציפן. דברים קשים לא חסרים בחיים. למישהו אופטימי אני לא מצליח להתחבר. לאנשים פסימיים אני מתחבר עוד פחות. כל הפסימיסטים, בנוסף לזה שלא נעים להימצא בסביבתם, יש להם בעיה לוגית. מי שהצביעה עליהם הייתה הפילוסופית סימון וייל שאמרה שאם החיים זה דבר כל כך גרוע איך אנשים כל כך מפחדים מהמוות".
איזו פילוסופיה מצאת בספר קהלת?
"קהלת אוהב את החיים ושונא את החיים בו בזמן. הוא שונא את החיים כל כך, כי הם נפלאים כל כך. הם הבל. קהלת על פי המסורת הוא המלך שלמה. חייו נפלאים. הוא מזדקן ויודע שזה הולך להיגמר. מתמלא כעס רב שמהול באהבה רבה. נילס בוהר, ידיד של איינשטיין, קרא אצל תומס מן על אמת עמוקה ואמת טריוויאלית. איך נבדיל? אמת טריוויאלית היפוכה זה שטויות. 2 ועוד 2 זה טריוויאלי. החיים זה אושר עילאי - זהו משפט שהוא אמת עמוקה. אם אגיד את ההיפך גם המשפט שהוא היפוכו נכון באותה מידה. הגעתי לרעיון קריאה אחר לגמרי של קהלת. רצו לגנוז את ספר קהלת מכל מיני סיבות, מאחר והוא מלא סתירות. זאת שטות גמורה. אין בו אף סתירה. פשוט הוא כל הזמן מגלה אמיתות עמוקות. כל אמת עמוקה חייב להיות שהיפוכה זאת אמת לא פחות".
מי המשורר האהוב עליך?
"ויסלבה שימבורסקה. שאל אותה פעם איזה עיתונאי איך יש לה כל כך מעט שירים, רק מאתיים שמונים. היא חשבה שנייה וענתה לו 'בוא אגלה לך סוד. יש בבית שלי פח'. זו תשובה אמיתית. למה אני אוהב את כל השירים שלה? כי את הלא טובים היא זרקה לפח ואת הרעיון שמותר לזרוק דברים לפח".
מהי הסצינה הפילוסופית האהובה עליך?
פרופ' שפירא לא מתמקד בסצינה אחת, ומשיב שהוא מאוד אוהב את סרטיו של אנדריי טרקובסקי. "יש לו פילוסופיה מעולה. הוא הבמאי היחיד שכל סרטיו הם הרהורים פילוסופיים מעמיקים על אלוהים ועל אדם. בסרט Mirror הוא חודר לנפש הדמויות ומתמקד פחות בפעולות היום היום שלהן".
מהו הספר הפילוסופי האהוב עליך?
"מותו של איוון איליץ'. זה ספר ששווה תואר בפילוסופיה אם לא יותר מכך. הפילוסופיה שאני מתכוון היא מה עושים עם החיים האלה לעזאזל. הרעיון הפילוסופי שלו מאוד פשוט. מה קורה לו? הוא חי חיים רגילים לגמרי, ולכן מחרידים כל כך. רק לפני מותו הוא מבין שהוא חי לא נכון והוא עם צער גדול כי עכשיו הוא מבין איך לחיות. טולסטוי אומר שרוב האנשים, לפני שהם מתים, פתאום ברור להם איך צריכים לחיות. הרעיון של הספר הזה הוא איך לעשות שזה לא מה שיקרה לבנאדם בשבועותיו האחרונים תחת השמש. זה חד משמעית".
כשאתה קם בבוקר, מה מניע אותך לפעול?
"אני הולך לישון לרוב בארבע-חמש לפנות בוקר, וקם בשעה 10-11 בבוקר, תלוי מתי יש לי הרצאות. מה שמניע אותי בחיים זה סקרנות אינסופית. בגלל זה אני מפוזר בכל כך הרבה תחומים. יש שמסתכלים על זה בעין עקומה. אם אתה מתמטיקאי למה אתה כותב על קהלת וכן הלאה. אני אוהב כל כך הרבה דברים ולא יכול לוותר על כלום. בנאדם יכול להיות מומחה לחדר מאוד קטן. לא רוצה להיות מומחה הכי גדול לשום חדר. שוב, לא מזלזל. מעריך מאוד אנשים שהקדישו את חייהם לדבר אחד. האופי שלי הוא כזה שאני לא יכול לוותר על כלום. אהיה פסנתרן גרוע, מתמטיקאי גרוע והכל גרוע – אני כן רוצה לדעת הכל".
האם אתה חושב על המוות שלך?
"לטולסטוי היה רעיון שידיעת המוות חייבת לשמש כמדריך לחיים נכונים יותר. הוא מאוד כעס על שפינוזה שאמר שבן אדם חופשי לא חושב על המוות, אלא רק על החיים. טולסטוי אמר שאם מישהו למד לחשוב באמת - לא משנה מה הוא עושה, הוא תמיד חושב על מותו. אני חושב שאני חושב על המוות כמעט תמיד. זה תמיד נמצא איפשהו ברקע, לא בפאניקה אלא פשוט כדי שאזכור. יש סרט של וודי אלן שלשמחתי הוא לא משחק שם - טנגו בפריז. אחת מהדמויות בסרט אומרת שהרגע היחיד שאתה לא חושב על המוות היא כשאתה מתעלס עם אישה שאתה אוהב באמת. אני חושב שאולי חלק מאוד גדול זה הרגעים האלה שאתה נמצא בקרבה גדולה עם אישה שאתה אוהב. אצלי לפחות זה באמת כמעט הזמן היחיד שהמוות לא נוכח ברקע".
"מוזיקה היא נוסטלגיה לדברים שלא קרו מעולם", הוא אומר. "יש קטע נגינה שאני מדגים את הנקודה הזו". הקטע המדובר הוא של פרופ' שפירא מנגן את מיכאל טריברדייב. צפו: