כל מי שביקר אי פעם בבית כנסת מכיר בוודאי את השלט הקלאסי המוכר - "נא לא לדבר בזמן התפילה וקריאת התורה". במקרים אחרים יש כיתובים מתוחכמים יותר, כמו "אם באת לבית הכנסת כדי לדבר - לאן תלך כדי להתפלל?". במקורות יש אפילו אזהרות חמורות לכל מי שמפטפט במקום: הזוהר אומר שלמי שמדבר בבית הכנסת אין חלק באלוהי ישראל, חז"ל אומרים שאחד הדברים המאריכים את הגלות הוא אנשים שמדברים דברים בטלים בזמן התפילה, וכן הלאה.
"בית הכנסת הוא מקום קדוש", מסביר הרב אלי עמר. "קח למשל אדם שמגיע לבית המשפט כי הוא מעוניין להיות נוכח בדיון, והוא צופה מהצד. אם הנייד שלו מצלצל בטעות, הוא עלול במקרה הטוב להיקנס ב-500 ש"ח, ובמקרה הרע לקבל עד שנה מאסר בגין זילות בית המשפט. ככה זה, אדם צריך להתנהג כראוי במקום שבו הוא נמצא.
"בבית הכנסת לא מדובר רק על חוקים שקבעו בני אדם, אלא על כללי הכבוד לאלוקים. יש אנשים שבמקום להתפלל מדברים על כדורגל, פוליטיקה וענייני חול, והופכים את בית הכנסת למקום מפגש חברתי. כמובן שצריכים לפתוח את הפה רק לעניינים של קדושה. זה נקרא 'מורא המקדש'. אם אדם מגיע לבית האלוקים ומדבר בו דיבורים בטלים עם חבריו - למה בכלל באת? הכותרת ההלכתית היא 'את מקדשי תיראו' מלשון יראה. בשולחן ערוך נפסק להלכה שאפילו לתלמיד חכם שנמצא כל היום בבית הכנסת אסור לדבר דברים בטלים. גם כשעכשיו התקשרת אליי לצורך הכתבה, הייתי בבית הכנסת ויצאתי על מנת לדבר, למרות שמדובר בדברי תורה".
אל תירק על המראה!
יש לדיבור בבית הכנסת השלכה גם לגבי התפילה?
"בהחלט. לפעמים לאדם יש כל מיני בקשות מאלוקים, אבל כמו שאומרים - גם לאדם צדיק יש קצת עבירות שמקטרגות עליו. ברגע שאדם משתדל לחסום את הפה שלו, אלוקים אומר 'הוא רוצה לדבר ומונע בעד עצמו - אז כך מידת הדין לא תוכל לקטרג ולדבר עליו'. לאלוקים יש מידה כנגד מידה. אם אתה יורק על המראה - ירקת על עצמך, ואם התייחסת אליה כיאות - כך תהיה גם ההשתקפות".
הרב יצחק גבאי מוסיף ומזכיר שבית המקדש נקרא "בית השם". "דיבור בבית הכנסת הוא הפרת הכבוד. כבוד השם לא מאפשר דיבורים של חול בבית הכנסת, זה מאוד הגיוני. מאז חורבן בית המקדש החליפו אותו בתי הכנסת, המכונים 'מקדש מעט'. המקומות שיש בהם כיום השראת שכינה הם בתי כנסת שיש בהם לפחות עשרה אנשים, כלומר מניין. ובהמשך לכך, גם כוח הדיבור של האדם הוא הכלי המקודש שלו. בשעה שאדם נמצא בבית הכנסת ומדבר דיבורי קודש כראוי, נעשה כאן חיבור בין קדושת המקום לבין קדושת האדם. אבל כשהוא מדבר דיבורים של חול - חוץ מזה שהדבר מזלזל בכבוד המקום, יש גם קצר בין הכלי המקודש של האדם - הדיבור - לבין קדושת המקום. כלומר, הוא השתמש בו בצורה הפוכה".