צדקה היא אחת המצוות הגדולות ביהדות. אי אפשר להתחמק ממנה, כמו שכתוב בתלמוד הבבלי, מסכת גיטין: "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה". או כמו שכתב הרמב"ם, "חייבין אנו להיזהר במצוות צדקה יותר מכל מצוות עֲשֵׂה". את הפואנטה הבנתם - הצדקה חשובה מאוד ביהדות, ולראייה כל מפעלי החסד והגמ"ח המפוזרים בארץ, ומסייעים למי שלא תרצו: חולי סרטן, יתומים ואלמנות, עניים, משפחות ברוכות ילדים, נכים וכל מי שגורלו לא שפר עליו. אבל כיצד בדיוק יש לתת את הצדקה? ויותר מזה - באילו מקרים אסור לתת צדקה?
"תמיד חובה לתת צדקה, אבל יש כמה סייגים", אומר הרב פנחס בדוש. "על פי רוב הדעות אסור לבזבז יותר מחומש, כלומר 20% מהרווח של כל אדם".
אם אדם מרוויח מיליונים, גם אז אסור לו לתת יותר מ-20%?
"אם אין בכך סכנה לעוני - יהיה מותר לו. היה סיפור עם הרב מבריסק, שפעם שלחו אליו סכום כסף מחו"ל, והרב ביקש שהאנשים יבררו אם הכסף מיועד אליו אישית או שמא מיועד לצדקה. היה מסובך מאוד לברר זאת באותם ימים. אחד התלמידים אמר לרב 'תן את הכסף לצדקה וזהו', והרב ענה 'אם אתן לצדקה ויתברר שהכסף היה מיועד אליי - אעבור את החומש, והדבר אסור בהחלט'".
איך נכנס כאן הכלל "עניי עירך קודמים"? מותר לתת צדקה לגוי, למשל?
"מותר לתת צדקה לגוי משום דרכי שלום. חז"ל אומרים שמפרנסים עניי עכו"ם ביחד עם עניי ישראל, מאותה סיבה. אם לאדם יש אח או קרוב עני, אסור לו לתת צדקה למישהו רחוק יותר. הוא חייב להעדיף קודם את המעגלים הקרובים - קודם המשפחה, אחר כך עניי עירו, ורק אח"כ המעגלים הרחוקים יותר. אם אדם נותן צדקה לאנשים רחוקים בזמן שיש לו אח או בן עני שלא זוכים לסיוע ממנו, זו מצווה שבאה בעבירה מסוימת".
אז צריך לתת לאותו קרוב משפחה ממש את כל כספי הצדקה, או רק חלק?
"צריכים לעשות חלוקה הגיונית, הכל לפי היחס. נותנים את המאסה הכבדה באזור מגוריך או למשפחתך, אבל כמובן שמותר לתת גם סכומים נמוכים יותר למעגלים היותר רחוקים".
יש מקרים שבהם עדיף, או ממש חובה, שלא לתת כלל צדקה?
"כמובן שאין לתת לאנשים שאינם מהוגנים. אם אני יודע שזה אדם רמאי, צריכים לתת לו מטבע קטן רק כדי לא לבייש אותו שהוא פושט יד. אבל אם זה למשל נרקומן - לא נותנים לו כלום. כאן חשוב לציין שיש גם מגבלה מאוד חשובה - לשמור על כבוד המקבל. שלא יתבייש בזה. העני שמקבל את הצדקה, צריך להתייחס אליו כאילו הוא עזר לנו לקיים את המצווה. כמו שלא אבזה את התפילין שלי אחרי ההנחה, כך לא יתכן לבזות את העני בזמן נתינת הצדקה".
אל תתן לו כסף להרוג את עצמו
"מעלת הצדקה ביהדות היא אחד הדברים הגדולים שיש", מוסיף הרב אלי עמר. "שלמה המלך כתב בספר משלי שמעלת הצדקה כל כך גדולה, עד כדי כך שצדקה יכולה להציל ממוות. הסיבה לכך היא לא שבעשרה שקלים הוא יכול לקנות את אלוקים בכסף, הרי בעולם הרוחני הכסף לא משחק. כאן בעולם הזה האדם מוקף בכסף וכוסף אליו - כסף מלשון נכסף. ברגע שאדם מתעלה על עצמו ונותן את כספו לאדם שאין לו, הוא התעלה מעל עצמו ומעל הטבע, וגם בשמיים דנים אותו שלא כדרך הטבע".
מתי עדיף שלא לתת צדקה?
"כמו שנכתב בהלכות פורים, כל הפושט יד - נותנים לו. לא צריכים לדקדק בפרטים ולברר אם כל אחד ואחד מגזים ומנפח. אם הוא במצוקה - תן לו. וכמו שאתה לא דקדקת עם האדם עד כמה מגיע לו - לא ידקדקו אתנו בשמים. מידה כנגד מילה. בדרך שאדם מודד - בה מודדים לו.
"עם זאת, כשאתה נותן לאדם כסף כדי שיוכל להרוג את עצמו, למשל לצרוך סמים - אסור לתת לו, גם אם הוא אומר שהוא רעב ללחם או צריך את הכסף לנסיעה לאוטובוס או לטיפול שיניים. צריך להגיד לו 'אני אבוא איתך ואשלם בעצמי לנהג או למוכר'. אבל אל תתן לו כסף - אם הוא נרקומן הוא הרי לא ייסע עם זה באוטובוס ולא יעשה טיפולי שיניים. הרמב"ם אומר שהמעלה הכי גדולה של נותן צדקה היא 'מטיל בכיס'. כלומר, אם אתה רואה אדם שמצבו הכלכלי לא טוב כרגע, אל תחכה שהוא יתמוטט כדי לעזור לו, אלא תיתן לו הלוואה או תנסה למצוא לו עבודה עוד לפני ההתמוטטות, ועל ידי כך הוא לא יגיע למצב של התמוטטות".