רבים חושבים בטעות שיום כיפור הוא יום הדין, אך למעשה, ראש השנה הוא יום הדין האמיתי שבו נקבע גורלנו לשנה הקרובה. אמנם החתימה הסופית נעשית ביום כיפור, ועד אז אפשר לשנות את המצב, אבל גזר הדין העקרוני, הבסיסי, ניתן כאמור בא' בתשרי.
מול העובדה הזו קצת קשה להבין את אווירת החג: אנחנו מתלבשים באופן חגיגי, סועדים בשמחה, אוכלים תפוח בדבש וכן הלאה. אין כמעט שום זכר להיותו של החג כיום הדין. הרי ידוע שיום לפני התייצבות לפני שופט, כולנו רועדים ומשקשקים מפחד, לא מצליחים לישון, ובוודאי שלא מחשיבים יום זה כ'יום טוב'. אם כך, למה כשאנחנו עומדים מול מלך מלכי המלכים ביום הדין, אנחנו דווקא סועדים, שמחים ומאושרים? במילים אחרות, האווירה של יום כיפור לא היתה אמורה לשרות גם בראש השנה?
שמחים על יום המלכת הקב"ה
"לראש השנה יש שני היבטים", אומר הרב מנשה בן פורת. "מצד אחד, אנו ממליכים את הקב"ה עלינו, ומקבלים על עצמנו את עול מלכותו. פן זה מקבל ביטוי חזק מאוד בנוסח התפילות לראש השנה. כמו כן, בתפילת מוסף בראש השנה אנו אומרים עשרה פסוקים שבהם מוזכרת המילה מלכות כלפי ה'. וזו אחת הסיבות שתוקעים בשופר, שכן בעבר הדרך להמליך מלך היתה על ידי תקיעת שופר".
מצד שני, מוסיף הרב בן פורת, מדובר ביום דין. "לפני כ-40 שנה נהרג אדם בתאונת דרכים באמצע השנה", הוא מספר. "בא מרן הרב עובדיה יוסף לשיעורו הקבוע ושאל את משתתפי השיעור: 'מתי נהרג פלוני זה?', כולם השיבו: 'היום'. מרן אמר להם: 'היום הוא נהרג בפועל, אבל כבר בתחילת השנה ביום ראש השנה נגזר עליו למות היום'. בכך המחיש להם את גודל הדין.
"זהו יום הדין, שבו האדם נותן דין וחשבון על כל מעשיו בשנה הקודמת, ונקבע גורלו לפרטי פרטים בשנה החדשה. דרך אגב, פן זה לא מוזכר בתורה, אלא בדברי המשנה במסכת ראש השנה. ואולי דווקא ביום המלכתו – ה' דן אותנו, כי זה היום המתאים ליישם את מלכותו בעולם.
"לכן אנו שמחים, בגלל הפן הראשון שזהו יום חג שאנו ממליכים את ה' יתברך עלינו. אלא שלכאורה עדיין זה יום הדין, ואיך אפשר לשמוח ביום כזה, שבו אנו עומדים למשפט? אבל התשובה היא שאנו בטוחים בחסדי ה' שיוציא משפטנו לחיים טובים ולשלום. ולכן נקבע בהלכה שיש להסתפר ולכבס הבגדים בערב ראש השנה, ועל זה קורא התלמוד הירושלמי בהתפעלות את הפסוק 'מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ'. שהרי בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין הוא בחרדה, אבל אנו בטוחים בחסדי הבורא שהוא אבא שלנו, ובוודאי יחתום את דיננו לחיים טובים ולשלום.
"כמובן, שהרגשה כזו יכולה להיות אך ורק לאדם שהתכונן כראוי לקראת יום הדין, חזר בתשובה על מעשיו הרעים, הוסיף מצוות ומעשים טובים. לאחר כל זאת האדם יכול להיות רגוע ושליו, שה' ינהג עמו במידת החסד והרחמים. והעצה הכי טובה להיות בטוח שה' יקבע את גזר הדין לטובה, זה כשאדם מוותר לחברו שפגע בו והציק לו, ואינו נוקם ונוטר לו איבה. וכן כשאדם מרחם על אנשים מסכנים, חולים ועניים, ועוזר להם. שאז ה', גם כשיושב לדין, הוא דן אותו במידת החסד והרחמים ולא ח"ו במידת הדין, מידה כנגד מידה כמו שהוא התנהג עם חבריו".
למה למעשה דווקא ראש השנה הוא יום הדין?
"כיוון שזה התאריך בו ה' ברא את אדם הראשון. העולם נברא בכ"ה אלול, והיום השישי של הבריאה, שבו נברא האדם הראשון, שהוא נזר הבריאה ועבורו נבראה כל הבריאה - הוא א' תשרי. ויש אומרים שהעולם נברא בניסן, אבל בתשרי ה' חשב לברוא את העולם, ואז היה מעין הריון של העולם, והעולם נולד ונברא בניסן, ולפי זה מפרשים את נוסח התפילה בראש השנה 'היום הרת עולם' שזה מלשון הריון. מכל מקום, מאחר ובתאריך זה היתה נקודת ההתחלה של העולם, מן הראוי בכל שנה ושנה בתאריך זה להמליך את ה' עלינו".
הרב גד ליאור מוסיף: "ראוי להדגיש שראש השנה, בפרט ביום הראשון, אמור לעבור בכובד ראש ולא בקלילות מוגזמת. על פי האר"י ז"ל צריכים להמעיט בדיבור ולא לעשות חגיגות גדולות. עם זאת, עם ישראל לובשים לבנים ומתכוננים כמו לכל חג, משום שאנו בטוחים שהקב"ה יוציא לאור דיננו, כלומר ישפוט אותנו ברחמים. הסיבה שאנחנו מרשים לעצמנו את הדבר הזה, למרות שהעולם נידון בדין, היא משום שאנו יודעים שהקב"ה אוהב את עם ישראל יותר מאשר הוא אוהב את המשפט. משל לאדם שנגזר עליו לעמוד בפני השופט, וכשהוא שומע שלמעשה השופט מכיר ואוהב אותו - הוא יידע שהשופט יחפש כל צד של היתר כדי להוציא אותו זכאי. 'אבינו מלכנו' אנו אומרים. למרות שהוא מלכנו - עוד לפני כן הוא אבינו. בגלל זה השמחה. גם יש שמחה בדין עצמו. כשהאדם יודע שהדין לא יהפוך לדין אכזרי - הוא שמח לשלם את החובות, להתנקות ולהתחיל את השנה החדשה ברגל ימין".
אבל בסופו של דבר לא כולם יוצאים זכאים בדין, אז למה אנחנו בטוחים שכך יקרה?
"במסכת ראש השנה נכתב: 'צדיקים נחתמים לאלתר בראש השנה לחיים, בינוניים דינם תלוי עד יום כיפור, רשעים נחתמים לאלתר למיתה'. שואלים בעלי התוספות: כולנו יודעים כמה צדיקים נפטרו צעירים וכמה רשעים חיו חיים רבות. מאידך הם עונים שגזר הדין הוא לחיים הנצחיים, לחיים הרוחניים. אדם יכול לחיות הרבה שנים באופן פיזי, אבל נראה שהוא בכלל לא חי. אדם יכול למות בגיל צעיר, אבל מבחינה רוחנית הוא חי חיים ארוכים ומלאים. ר' נחמן מברסלב אמר: 'לא משנה אם הרבה או מעט - העיקר שהחיים יהיו חיים'. וחיים של תורה ואמונה, הם בהחלט חיים של תוכן, סיפוק ושמחה".
>> תשובת השבוע שעבר: מדוע הבנקים מלווים בריבית אם זה אסור?
>> לכל תשובות השבוע הקודמות