מי כאן המלך?
"במקור הברכה נועדה למלך", אומר הרב חגי לונדין מ"מכון מאיר" ומסביר, "זה דבר שאין לנו אותו היום מבחינה רעיונית, כי גם ראש ממשלה ונשיא המדינה לא עומדים בקריטריון".
מה הקריטריון?
"מלך – הכוונה לאדם שיש בסמכותו להחיות ולהרוג, או אדם שיש לו אפשרות להוציא את העם למלחמה באופן יחידני, על דעת עצמו, ולכן חז"ל התכוונו למציאות ששלטון ההנהגה שייכת לשלטון יחיד ולא לציבור. היום ראש הממשלה והנשיא הם פקידים, ולכן לא שייך היום לברך את הברכה הזאת וכבר אינה רלוונטית לפי רוב הפוסקים, למרות שיש כאלה שעדיין אומרים שצריך לברך. זה מראה לנו כי בעבר היו עוצמות להנהגה ציבורית, אך ההיסטוריה מלמדת אותנו שלא תמיד הם היו טובות".
מה לגבי שליט דיקטטור? נראה שהוא עומד בתנאים.
"לפי חלק מהפוסקים כן. אולם חלק טוענים שגם להם אין סמכות לא מוגבלת כפי שהייתה בעבר, ובנוסף לכך הם משתמשים בכוחם לרוע, קח למשל את קדאפי או אסד, כך שלא ברור שאפשר לברך שנתן מכבודו לבשר ודם".
ומה לגבי מלכת אנגליה למשל, היא לא מספיק מכובדת? אובמה לא מספיק חזק?
"למלכת אנגליה אין סמכות שלטונית, אלא ייצוגית. אובמה לא מוציא לפועל את מה שהוא רוצה. אובמה הוא צינור ניקוז למה שהדמוקרטיה האמריקאית עושה. הוא מבטא את רצון החברה שלו. הוא לא יכול על דעת עצמו לצאת למלחמה, יש לו את הסנאט וכו'".
הרב עובדיה יוסף ז"ל הסביר כי למרות שיש בידו של נשיא המדינה לקבל או לדחות המלצות חנינה על מי שנידון למוות על ידי בתי המשפט, ובעצם דיני נפשות מסורה בידו כמו מלך שדן והורג במשפט, אין לברך בשם ומלכות כיוון שמעמדו תלוי ועומד בהחלטת בית הנבחרים. כלומר, הוא מונה על ידי הצבעה דמוקרטית ולכן הכוח שניתן לו הוא כוח הציבור, ועל כן לא מברכים.
עם זאת, עדיין משהו מהברכה המעניינת הזו נשאר גם במציאות הנוכחית - במקרה שרואים חכם גדול צריך לברך "ברוך שנתן מחוכמתו ליראיו", ואם רואה חכם גדול באומות העולם מברך "שחלק מחומתו לבשר ודם".
מי נחשב חכם?
"כיום המציאות היא די נדירה. טוענים שרק אנשים בסדר גודל של איינשטיין עומדים בקריטריון ולכן קשה להצביע באופן מדויק. אגב, גם אלה שזוכים בפרס נובל הם לא מדד אובייקטיבי משום שאת הפרס נותנים בכל שנה לאנשים שעומדים בקטגוריה מסוימת, ולאו דווקא בגלל שהם התעלו ברמת גאונותם".
ומה לגבי תלמידי חכמים?
"לגבי רבנים גדולים – יש לברך כשרואים פוסק בקנה מידה לאומי כן. הברכות הללו מעידות על היחס העקרוני שקיים ביהדות אל העוצמה והחוכמה שקיימים בנפש האנושית. ההבנה שהאדם בכוחותיו מוציא את הכישרונות שאלוקים טמן בו - הבנה זו דורשת יחס חיובי".
יש לכם שאלה בוערת או קושיה מעניינת? טקבקו אותה כאן