הנשק: גבינות מלוחות ויין
בתקופת החשמונאים, שלח נבוכדנאצר את שר צבאו האשורי אולופרנס (המכונה גם אליפורני) על מנת להחריב את הארצות שלא רצו להיכנע לשלטונו, כולל פרס וצידון שנכנעו ללא התנגדות. אולופרנס זרע בכל מקום שאליו הגיע הרס ומוות רב, והגיע עד גבולות ארץ יהודה. בירושלים שלחו כוחות על מנת להגן על הערים שמצפון לעיר. אחת הערים, בתוליה, שנמצאת בצפון השומרון, הוקפה על ידי צבא אולופרנס, נותרה במצור ללא אוכל ומים, ותושביה נותרו במלכוד מסוכן. מנהיגי העיר היו קרובים לאבד תקווה, והחליטו שאם תוך חמישה ימים אלוהים לא יושיע אותם - הם ייכנעו.
הסיטואציה הנפסדת הזאת הובילה אלמנה צעירה ועשירה בשם יהודית לנסות ולשנות את המציאות, ובעיקר להחדיר רוח עוז וגבורה בקרב עם ישראל. היא ניסתה לשכנע את ההמון שלא להיכנע, אך לאחר שלא הצליחה - החליטה לעשות מעשה. היא יצאה ביחד עם שפחתה אל העיר הנצורה, והתקרבה אל מחנה האויב. לחיילי אולופרנס סיפרה כי ברצונה למסור למפקדם ידיעה חשובה.
אולופרנס הופתע כשיהודית נכנסה לאהלו, והבטיחה לו מידע סודי יקר ערך שיסייע לו לכבוש את העיר. את בגידתה, כביכול, תירצה בכך שתושבי בתוליה חיללו את תורת האל, והיא רוצה שייענשו. לאחר שרכשה את אמונו, באחד הערבים, לאחד שסעד את לבו בגבינות מלוחות ומצמיאות שהביאה לו יהודית, שתה אולופרנס יין רב, השתכר ונרדם. זו היתה שעת הכושר של יהודית לבצע את התכנית: היא כרתה את ראשו של אולופרנס וחזרה לעירה עם ראש המצביא בתוך תרמילה. תוך זמן קצר הוצב ראש האויב על חומת העיר, מה שגרם לצבא היווני לחולשת הדעת ולבלבול רב, ובמקביל עזר ליהודים לתקוף את גיסות האויב המבוהלים.
המקור לסיפור זה נמצא בספר יהודית - אחד מהספרים החיצוניים שלא נכנסו לתנ"ך, וכמעט שאין לו זכר במסורות יהודיות קדומות. אולי בשל כך נוצר המנהג לאכול בחנוכה מאכלי חלב. וגם אם טרם שמעתם עליו - כנראה שתנובה כבר הזכירה לכם.