התיקון לחוק לשון הרע עבר בקריאה ראשונה בכנסת, ונראה שהנושא עולה לכותרות - לא רק בגלל העניין הציבורי המנומנם, אלא בגלל שזה נוגע ישירות לכלי התקשורת עצמם. לא ניכנס כאן לפרטי החוק הספציפי, אבל זו ההזדמנות לברר מהו לשון הרע מבחינת היהדות. לא מעט ספרים נכתבו על הנושא, בראשם "שמירת הלשון" של חפץ חיים, ונראה כי היהדות מעניקה משקל רב לנושא. ובכן, האם על פי התורה וחז"ל, זכות הציבור לדעת גוברת על ספקות בענייני לשון הרע? מדוע פרסום דברים שליליים, ואפילו שיחה פרטית בעלת תוכן שלילי על אדם מסוים, אסורים כל כך? ובאילו מקרים מותר בכל זאת לדבר לשון הרע?
"כשהקב"ה ברא את האדם, כתוב 'ויהי האדם לנפש חיה'", אומר הרב פנחס בדוש. "אונקלוס מבאר שהדבר שמבדיל את האדם משאר הבריאה הוא כוח הדיבור. יש דומם, צומח, חי ומדבר. כוח הדיבור הוא הדבר המקודש ביותר של האדם. לכן חטא לשון הרע נוגע הכי עמוק בנפש האדם. לא בכדי אומרים 'מוות וחיים ביד הלשון'. להמחשה, אם אני נכנס לבניין ומוריד מתג בודד של חשמל - כיביתי חדר אחד. אם אוריד עוד מתג - כיביתי מתג שני, וכן הלאה. אבל אם אוריד את השלטר הראשי - הכל יהיה חשוך. השלטר של האדם הוא כוח הדיבור. הדיבור משפיע מאוד על הנפש כולה. זו הנקודה החשובה ביותר.
"פעם רב גדול רצה להמחיש לתלמידיו מהי כוחה של מילה, במהלך שיעור שבו למדו 700 תלמידים. הוא אמר להם 'קומו' - כולם קמו. 'שבו' - כולם ישבו. 'קומו' - כולם קמו. בהמשך הוא הסביר את פשר העניין: 'תחשבו שבמילה אחת הורדתי והושבתי כמה טונות של משקל', ובכך המחיש את כוחה של מילה. למילה יש השפעה הרסנית - או חיובית מאוד. הלוואי שהתיקון לחוק לשון הרע ידגיש יותר את משמעות המילה".
גם אם זה אמת, לא חייבים להגיד את זה
הרב יפתח סופר מוסיף ומבאר שלפי התורה, ההגדרה ל"לשון הרע" מתייחסת לדברים מאומתים, שרק נאמרים בהקשרים שליליים. אם המידע שקרי, זה כבר נכנס להגדרת "הוצאת שם רע", שזה הרבה יותר חמור, מן הסתם. "בכל חברה טובה שמכבדת את עצמה, דואגים שלא ידברו לשון הרע כי זה הורס כל חלקה טובה", אומר הרב.
אם הביטוי לשון הרע מתייחס לדברים אמיתיים בסופו של דבר - מה כל כך גרוע בזה?
"בתים נהרסים, אחים רבים, אנשים מסתכסכים. אני מכיר סיפור על שתי בחורות שהחלו ללכלך על מגרעותיה של חברתן שעומדת להתחתן. פתאום אישה מבוגרת מאחוריהן אמרה 'תודה רבה לכן, אני האמא של החתן המיועד שלה. עזרתן לי מאוד'. יש את הסיפור המפורסם על החפץ חיים שהתארח במקום מסוים ביחד עם רב נוסף, ואותו רב אמר למארחת שחסר מלח בתבשיל. החפץ חיים כעס עליו, הרב לא הבין מה רע בכך, ואז הם הלכו לחדר צדדי וראו איך בעלת הבית נוזפת בחומרה במשרתת ואף רוצה לפטר אותה בגלל המלח. הכל בגלל שתי מילים. בסוף הם התערבו ולא פיטרו אותה. אבל כאמור, זה מראה את כוח המילה, הגם שהיא לעתים נכונה כשלעצמה".
אם המילה נכונה כשלעצמה, למה לשנות מהאמת?
"לא צריך לשנות מהאמת - אבל גם לא לפרסם אותה לאחרים. בהלכות לשון הרע כתוב שמותר לספר לשון הרע כשיש מקרים מסוימים, כמו להציל אדם מהפסד או לספר לנערה מאורסת על פגם מהותי שבעלה לעתיד מסתיר. לא רק שזה מותר - זו מצווה. אבל להכפיש את שמו של אדם בלי תועלת - אין גרוע מזה בעולם. סתם לפרסם בעיר שהאישה היא כזו וכזו, ללא תועלת - למה לעשות דבר כזה?".
מה לגבי עיתונות ואנשי ציבור?
"דברים שיש בהם תועלת ברורה לציבור, ולא נעשים לשם שנאה או מתוך אינטרס - מותר לפרסם. אבל כמובן שכל מקרה לגופו. נושא התועלת אמור להיות ודאי ב-100%. כמובן שגם האמת צריכה להיות מוחלטת ב-100%, אחרי בדיקת עובדות כפי שראוי לעשות בעיתונות".
גם בגשמי, גם ברוחני
הרב יצחק גבאי מסביר שהתורה החמירה מאוד בעונש של אדם המדבר לשון הרע, יותר מעבירות שנראות לנו חמורות יותר. "המושג הוא לא רק בהוצאת דיבה על אדם אלא בכלל, בכל דיבור שלילי. גם אם אדם מדבר עם חבר שלו דברים שליליים על אדם אחר, זה נקרא לשון הרע. גם כשמרים דיברה עם אהרן על משה ואשתו ציפורה, הכל היה בשקט וללא פרסום מקיף, ולמרות זאת מרים נענשה. זה קשור להתנהלות החיים של האדם הפשוט ולא רק לדברים שמפורסמים בתקשורת.
"בתקופת התנ"ך אדם שדיבר לשון הרע לקה בצרעת, כלומר בפצעים בכל הגוף. היה קשה להבדיל בין צרעת של לשון הרע לבין פצעים רגילים, והכהן היה אמור לבדוק מהו בדיוק מקור הצרעת בהליך לא נעים במיוחד. אחרי שהכהן וידא את מקור הצרעת, אותו אדם שדיבר לשון הרע היה צריך לצאת אל מחוץ לעיר, והפסוק בספר ויקרא י"ג אומר 'בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא'. הרעיון הוא שהאדם יחווה דברים שמבטלים את הכבוד שלו. לשון הרע היא למעשה התנשאות, גם בעיתון - אם מישהו כותב נגד אדם אחר, הוא כאילו אומר 'אני נקי, אני לא לוקה באותם דברים'. לכן העונש הוא להוריד את הכבוד של מפיץ הלשון הרע. מידה כנגד מידה".
פירטת לגבי העונש הגשמי. מה לגבי העונש ברמה הרוחנית?
"כתוב שכל המדבר לשון הרע, אין לו חלק לעולם הבא. מעבר לכך, הרמב"ם אומר שהזכויות של מדבר לשון הרע עוברות אל האדם שדיברו עליו לשון הרע. זה רק מראה את החומרה. צריכים גם לזכור שדיבור לשון הרע על אדם מסוים מעורר עליו את מידת הדין".
רובנו הרי מדברים לשון הרע פה ושם, ואף למעלה מכך. אז לאף אחד מאיתנו אין חלק לעולם הבא?
"לא רק רובנו. הגמרא אומרת שמיעוט העולם נכשל בכמה עבירות חמורות כמו רצח, מעגל בינוני נכשל בעבירות כמו גזל - אבל כולם נכשלים באבק לשון הרע ורכילות. היצר הזה קיים אצל כולם. אבל בפשטות, אדם שבאמת לוקח את העניין לידיים, לומד את ההלכות ומתחזק בעניין הזה - זה לא כמו אדם שהאיסור נעשה לו להיתר והוא כאילו דורך על המצווה הזו מבלי להתאמץ כלל. אדם שהלשון הרע הפך אצלו לדבר רגיל וטבעי - הוא זה שנמצא בבעיה".