שי ושני (יח``צ: רונן אקרמן)
לחיים! | יח``צ: רונן אקרמן

אמנם לא צפיתי ולו בפרק אחד מתוכה, אבל ההצלחה של "סברי מרנן" משודרת בערוץ 2 לא נעלמה מעיניי. קשה שלא לשים לב אליה גם בגלל השם הייחודי – בין סיטקומים או תכניות בידור שזוכים וזכו לשמות טריוויאליים כמו "החיים זה לא הכל", "שמש", "רמזור", "החברים של נאור" וכו', שם כמו "סברי מרנן" בולט מאוד. אז הפעם יצאנו לברר מה בעצם אומר השם הזה, שלמעשה לקוח מהשפה הארמית.

"סברי - מלשון סברה", מסביר הרב אלי עמר את הפירוש המילולי של הביטוי. "מרנן - מלשון 'רבנן', 'רבנים'. כלומר, שימו לב, חכמים, תנו את הדעת, בידיעתכם וברשותכם, לברכת בורא פרי הגפן".

כאן יש לעצור ולהסביר נקודה קטנה. למה דווקא במקרה של הקידוש יש מישהו שמברך במקום כולם, ואף צריך להסב את תשומת לבם לקידוש? הרב עמר מסביר שישנו מושג של "מוציא ידי חובה". כלומר, אדם אחד מברך - ופוטר את שאר הנוכחים מהצורך בברכה. אמנם ברוב המקרים כל אחד מברך לעצמו (כמו למשל, "בורא פרי העץ" וכו'), אבל בשבת נהוג שראש המשפחה, או אחד המסובים, מקדש על היין ומברך על הלחם בשביל כולם, וכך פוטר את כולם מברכה. אבל זה בתנאי חשוב מאוד - שהוא מתכוון להוציא את כולם ידי חובה (כלומר, הוא מברך בידיעה שהברכה היא גם עבור שאר המסובים) וכולם מתכוונים לצאת ידי חובה בברכתו.

הפנייה "סברי מרנן", שנועדה למעשה לרכז תשומת לב - כלומר, בואו להתרכז בברכה, כי עכשיו אני עומד להוציא אתכם ידי חובה, ואתם תכוונו לצאת ידי חובה - יכולה להיאמר בכל מקרה שבו אדם פוטר אנשים אחרים מברכה, אבל הנוהג לומר אותה השתרש אך ורק בעת הקידוש. זה יכול להיות בקידוש בשבת, בקידוש שבהבדלה (במוצאי שבת) וגם בתחילת טקס החופה והקידושין, שגם בו מקדשים על היין.

במדרש תנחומא מוזכר המנהג לראשונה. וכך כתוב: "וכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה, והוא אומר סברי מרנן, ואומר הקהל: 'לחיים', כלומר כי לחיים יהא הכוס".

בעדות המזרח נוהגים המסובים לענות "לחיים!" אחרי "סברי מרנן", ויש לכך מספר טעמים. ראשית, בעבר היו משקים את האבלים ביין, וכאשר ביקשו את רשותם - ענו כך כדי שתהיה שתייה זו לחיים. שנית, ידוע שהמפגש הראשון שלנו בתורה עם יין הביא קללה לעולם (עץ הדעת לפי כמה דעות, נח לאחר המבול, לוט וכו'), ולכן עונים לחיים כדי לסמל שהפעם שתיית היין תהיה לחיים טובים ולשלום. שלישית, בעבר אדם שהתחייב בדיני נפשות והיה מוצא להורג, היו משקים אותו ביין על מנת למעט את סבלו. אך בקידוש, להבדיל מאותם מקרים, אנו אומרים "סברי מרנן" ואז "לחיים" - שתהיה שתייה זו לחיים ולא למוות.

>> לתשובת השבוע שעבר: למה שמחים בשמחת תורה?
>> לכל תשובות השבוע הקודמות