מחר ילכו המוני בית ישראל לבתי הכנסת, לתפילות ראש השנה, יתעטפו בטלית, יתרגשו מיום הדין (בניגוד לטעות הנפוצה, ראש השנה הוא יום הדין. יום כיפור הוא יום חתימת הדין) ויביטו במרומים, גם אם אינם נוהגים לעשות כך לאורך השנה כולה. ראש השנה משופע בסמלים ובהלכות, אך נראה שאחד הסמלים העיקריים הוא השופר שבו נוהג לתקוע ה"בעל תוקע" במהלך התפילה. הלב נרעד עם שמיעת קול השופר, אבל מעניין לברר - למה דווקא שופר? למה קרן של איל? ומה הוא נועד לעשות מלבד לצמרר אותנו במהלך התפילה?
"קול השופר מעורר רחמי שמים", פותח הרב יצחק גבאי. "יש לכך זכות מכריעה במשפט שלנו, שמתקיים בראש השנה. הדבר קשור לעקדת יצחק, שהיתה בראש השנה ממש. מה שמסמל את העקדה היא המסירות של אברהם אבינו למלא את רצון הבורא, עד כדי כך שהוא עמד להקריב על גבי המזבח את בנו. זה היה גם ניסיון של יצחק אבינו בעצמו, כי הוא ידע מה הולך לקרות, אבל היתה כאן מסירות נפש של אברהם שקיבל הבטחה ש'ביצחק יקרא לך זרע'. לא היה לו ברור איך ההבטחה תתממש אם הוא עומד לשחוט אותו, אבל למרות זאת אברהם מסר את הנפש כדי לקיים את רצון הבורא, ולא שאל יותר מדי שאלות".
אברהם ויצחק היו שם ועמדו בניסיון - איך זה קשור אלינו?
"זכות האבות ממשיכה הלאה לבנים, לצאצאים, כלומר אלינו. אנחנו הרי לא יכולים לשים ילד על מזבח בראש השנה, ולכן אנו משתמשים בסימן לכך, שהוא השופר. הרי אחרי שהמלאך אמר לאברהם 'אל תשלח ידך אל הנער', הוא מצא איל והקריב אותו במקום את יצחק. כלומר, האיל סיים את הסיפור. לכן לוקחים שופר מקרן של איל. הרעיון הוא לעורר רחמי שמים על מסירות הנפש שהיתה אז".
ראש השנה - כל המתכונים, הסיכומים והכתבות
לבלבל את השטן
בתפילת מוסף של ראש השנה, מרחיב הרב גבאי, ישנם שלושה חלקים מיוחדים: מלכויות, זיכרונות ושופרות. בחלק הנוגע לשופרות מוזכרים פסוקים בתנ"ך שמדברים על השופר שנשמע במעמד מתן תורה ושופרו של משיח, דוגמת הפסוק מישעיהו "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו ליהוה בהר הקדש בירושלם".
"בנוסף לכך השופר 'מערבב', כלומר מבלבל, את השטן", מוסיף הרב גבאי. "ידוע שלעתיד לבוא יתקעו בשופרו של משיח, והגמרא אומרת בסוף מסכת סוכה שלעתיד לבוא הקב"ה מבטל את כח היצר הרע. השטן, שהוא היצר הרע, יודע שברגע שייתקע שופר גדול - נגמר הסיפור שלו. אז ברגע שהוא שומע שופר - הדבר מבלבל אותו ו'מסתתמין טענותיו' והוא לא יכול לקטרג על עם ישראל דווקא ביום הדין".
אפשר לבלבל את היצר הרע בקלות גדולה כל כך? הרי ידוע שהוא אחד ממלאכי השרת. ובכלל, הוא לא זוכר שמדי שנה, בראש השנה, אנו תוקעים בשופר?
"כאן אפשר להסביר טענה מעניינת המבוססת על הספרים הקדושים. ראשית, הרמח"ל מבאר שלא סתם השטן חושב שעכשיו הגיעה הגאולה, אלא שבאמת בזכות מצוות שופר מתנוצץ אורו של משיח. זה לא כאילו - השטן מרגיש שבאמת קורה כאן משהו בזכות המצווה. בנוסף, יום ראש השנה הוא יום תשובה, וממילא עם ישראל עושה תשובה מאהבה. וכאשר עושים תשובה מאהבה ולא מיראה - כתוב שאפילו זדונות נהפכים לזכויות. כשאנו מקבלים על עצמנו להשתפר מתוך אהבה - השטן מתבלבל כי הוא רואה שכל היגיעה שלו להחטיא את האדם לא רק הועילה לו, אלא אפילו הזיקה לו, כי כל הזדונות נהפכו לזכויות עבורנו".
דיברנו על ההיבט החיצוני. מה השופר אמור לעורר באדם עצמו?
"כתוב 'לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומיות בלב'. כלומר, כל דבר שקורה בטבע ויוצא מגדר הרגיל, כמו רעמים או קול השופר, מעורר את האדם. מהבחינה הרוחנית, השופר אמור לעורר את האדם לתשובה. בדרך כלל אנחנו נמצאים במין תרדמת רוחנית, בשגרה אפורה, והשופר יוצר קול משמעותי שגורם לנו לעצור ולעשות חשבון נפש. כך האדם יכול להתחבר טוב יותר אל הפנימיות שלו".
לא תחליף לסופרטנקר
הרב יפתח סופר מביא משל מפורסם בנוגע לתועלת השופר ב"כיבוי שריפות", למי שעלול לחשוב שצריכים רק לשמוע קול שופר בראש השנה, ולא לפעול מעבר לכך. "אדם כפרי הגיע לעיר הגדולה", מספר הרב. "לאחר כמה ימים פרצה שריפה גדולה באזור מסוים בעיר. הכפרי ראה שאיש אחד עלה לגבעה והחל לחצרץ בחצוצרה. מכבי אש שמעו את הקריאה, באו במהירות וכיבו את השריפה. אותו כפרי לא הבין זאת, וחשב שהחצוצרה היא זו שכיבתה את השריפה. הוא הלך לחנות וביקש לקנות חצוצרה דומה. הוא הגיע לכפרו, ושם הכריז 'אם תהיה שריפה - תקראו לי. אוכל לכבות אותה במהירות באמצעות החצוצרה'.
ואכן, כשפרצה שריפה בכפר, כעבור מספר שבועות, הוא בא וחצרץ בגבעה סמוכה, כמובן ללא הועיל. המסקנה היא ששופר, בדיוק כמו החצוצרה, לא מכבה שריפות ועבירות. זה לא שתוקעים בשופר והכל נמחק. המילה שופר מלשון שיפור - כלומר, עלינו לשפר את מעשינו. זו העבודה העיקרית שלנו, בעיקר בתקופה זו של השנה שבה הקב"ה - ידו פשוטה לקבל שבים".