הוא הגיע. ראש חודש אלול. אז נכון שבשנים קודמות, אלול וראש השנה היו מבשרים את תחילת הסתיו, ובשנים האחרונות הם נעשו לוהטים ומזיעים אפילו יותר מאוגוסט, אבל עדיין לחודש הזה יש את האיכות המיוחדת שלו.
חודש אלול כולו הוא מעין הכנה ארוכה מאוד לראש השנה. סוג של פרומו, אם תרצו. שהרי אי אפשר לסכם את השנה כולה ברגע אחד, בלי הכנה מוקדמת. זה מעט בלתי הגיוני לעמוד בראש השנה בבית הכנסת, בעיניים מושפלות, ולהתחיל להכות על חטא על כל מה שארע בשנה החולפת. הנפש צריכה מעט זמן הסתגלות כדי להעמיק פנימה.
חודש אלול נותן את הזמן הזה. ברמה האישית, מדובר בשבילי בחודש לא קל, בטח לא השנה שמשום מה התאפיינה בכמה מריבות לא נעימות עם אנשים קרובים. אני יודעת שבמהלך החודש הקרוב אנצל את הזמן לבקשות סליחה. (את השיחה האחת ההיא שאני עדיין לא מסוגלת אפילו לחשוב עליה, אדחה עד אחרי ראש השנה), ועל הסמסים המתישים-מזוייפים נוסח "סליחה אם פגעתי בך ושתהיה שנה סבבה, ממני שלוש נקודות" אני כבר מוותרת מראש. אז הנה, אלול הגיע וראש השנה בדרך. כדאי להתחיל להתכונן.
הפרשה השבוע שוב נדרשת לעניין המכשפות והידעונים: "לא ימצא בך... קוסם קסמים, מעונן ומנחם ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים". ושוב עולה בי התהיה הנצחית - מה רע? מה מזיק כל כך בשימוש ביכולות מיסטיות של אנשים מסויימים? התשובות המקובלות אינן מספקות אותי: שמדובר בכוחות אופל, שזהו הסיטרא אחרא, שמההתעסקות עם כוחות שטניים יצא רק רע וכו'. מה גם שבימנו גם רבנים ומקובלים רבים מפנים כוחותיהם לרשות הציבור, חצרותיהם עולות ומשגשגות ואיש אינו אומר מילה על הסיטרא אחרא.
בתור מי שיצא לה לפקוד יותר מפעם אחת מיסטיקניות ומקובלים, וכמי ששאבה נחמה אמיתית מהביקורים האלו, אני מניחה שהאיסור הגורף ניתן בעיקר בגלל שבימי קדם מדובר היה בעיקר בפולחנים של עבודה זרה. מה גם שלפני האיסור על הידעונים וה'מכשפות', הופיע הפסוק "לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם", כלומר היה קיים חשש ממשי מהתחברות עם יסודות של עבודה זרה.
אז אני יכולה להבין את האיסור המקראי, ומודעת לסכנות גם כיום, אבל קשה לי לוותר על הנחמה והעידוד שיש למיסטיקה להציע. ובחודש אלול, כשאתחיל לפשפש במעשי ולמנות חטאים אפשריים, אז עם כל הכבוד, סעיף "מיסטיקה ושונות" לא יכלל בדו"ח הפרטי שלי לאלוהים. אני מאמינה שהוא יבין.
שבוע טוב.