האם ידעתם, שיוזף פריצל, האב שכלא ואנס את בתו במשך שנים, הוא יהודי? לא ידעתם? טוב, אולי מפני שכלי התקשורת, שנמצאים כמובן בבעלות יהודית, השתיקו את העובדה המעניינת הזו. ומה ההוכחה, אתם שואלים? על קיר ביתו של פריצל נראים סמלים עמומים בצורת מגן דוד ולא רק זאת, אלא ששמו הפרטי הוא "יוסף", שזה כמובן שם יהודי מובהק. תגידו אתם, לא משכנע?
לא, לא משכנע, לא אותי. אבל אני לא קהל היעד של מסע השמועות הזה, שהוא חלק מהתעוררותה של האנטישמיות הוותיקה. הפעם הרבה יותר קל לה, לאנטישמיות. הפעם היא מגובה ב"סיבות" ו"הוכחות", והפעם היא מלווה גם בבת לוויה נוחה ביותר: אנטי-ישראליות.
"אני לא אנטישמי", יאמר האנטישמי, "אני פשוט נגד המדיניות של מדינת ישראל, ותאמינו לי שכמה מידידי הטובים ביותר הם יהודים". כן, נועם חומסקי למשל. סרטון היוטיוב, ש"מוכיח" שפריצל הוא אכן יהודי, נפתח במשפט מוחץ. "יוזף פריצל הוא ציוני", כך נאמר שם, כי כאמור הרבה יותר קל לגייס את המעשים המפלצתיים למפלצת הציונית מאשר ליהודים. הם כידוע סבלו מספיק וחוץ מזה, ככה זה נשמע הרבה פחות אנטישמי.
האם הטיעון הזה יתפוס? כנראה שלא, אבל יוזף פריצל הוא רק הדוגמא לעלילות הדם הוותיקות שמסרבות למות. הנה, פסח שוב מתקרב והפעם היהודים אינם מסתפקים ברצח הילדים הנוצריים הקטנים כדי לערבב את דמם במצות, אלא גם כולאים ואונסים אותם.
בשובל הטוקבקים שליווה את הפרסום ביוטיוב הופיעו התלונות הרגילות: היהודים הם שורש הרע בעולם, היהודים אחראים לפיגוע התאומים, היהודים טרוריסטים בינלאומיים וכו'. זה כבר נעשה משעמם, אם כי לא פחות מפחיד. אגב, טוקבקים באותה נימה התלוו לפרסומים על פרשת מיידוף (שולטים בעולם, טרוריסטים, אחראים לפיגוע התאומים וכו'). האנטישמיות צריכה שמות ופנים, ככה קל לה יותר.
פרשות השבוע הן ויקהל-פקודי, בהן בני ישראל מסיימים סוף כל סוף את בניית המשכן. שתי הפרשיות הללו מלאות בפרטים רבים על האופן בו יראה המשכן, ואני אישית עדיין לא ירדתי לסוף דעתו של אלוהים: למה הפירוט צריך להיות מדויק כל כך? הרי הוא עצמו אמר שהוא לא זקוק למשכן, אלא לאמונתם הטהורה של בני ישראל, אז בשביל מה צריך פאייטים מזהב וברזים מנחושת? כאמור לאלוהים עצמו הפתרונים, אבל עם כל שלל עבודת הבניה, המירוק והצחצוח של המשכן, לא פלא שאנו קוראים את הפרשות הללו בכל שנה בכל שנה לקראת פסח.
בעבר היתה לחג הזה משמעות מאיימת (ואין הכוונה לקניידלעך מהגיהנום): עלילות הדם פרחו, שמועות על יהודים המערבבים דם נוצרים במצות צצו בכל פינה,שמועות על יהודים המערבבים דם נוצרים במצות צצו בכל פינה, והסיבה המקורית שבגללה עד היום אנו פותחים את הדלת בליל הסדר היא לא הציפייה לבואו של אליהו הנביא, אלא הרצון לבדוק אם אין מאחורי הדלת שכנים שעומדים לבצע איזה פוגרום.
וכך גם השנה, אנו בתקופה שלאנטישמיות קל יותר לשגשג ולפרוח (יש שיגידו שאנו בעצמנו הופכים את העבודה לקלה יותר, יתכן, אבל זהו נושא אחר). הצגת פריצל כיהודי היא רק עוד אחת בשרשרת הטיעונים הקלאסיים, דוגמת עלילות הדם מהעבר, וכמוה גם היא משכנעת את המשוכנעים, גם אם הללו אינם מעטים. נדמה לי שאנו עומדים בפני תקופה לא קלה, אבל כמו שאמרו כבר לפני, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
שבוע טוב.
הנה כמה סיפורים יהודיים על אהבה, גורל, גלגל שמסתובב לו ורבי שפועל בדרכים נסתרות
ושתי תערוכות חדשות ממש מעצבנות חרדים: הומואים ולסביות דתיים שיוצאים מהארון, וגופות ואיברים פנימיים שמוצגים לראווה