אופרה ווינפרי  (צילום: רויטרס)
אופרה ווינפרי. הייתם רואים אותה עם משה רבנו? | צילום: רויטרס

אחד התופעות המצערות בעיני היא העובדה שבתנ"ך יש מספר מצומצם מאוד של נשים משמעותיות, שאינן מתוקף היותן "נשים של" או "בנות של". אני מודעת לכך שהדבר נובע מרוח התקופה בה נכתבו הדברים ושאין כאן אפליה מכוונת נגד נשים, אך את הטור השבוע אני רוצה להקדיש לאחת הדמויות הנשיות המרתקות בתנ"ך: מרים הנביאה.

אני מניחה שלו הייתי עורכת בין גולשי mako, סקר מהיר על פועלה של מרים הנביאה, התשובה המתקבלת היתה: "זאת לא ההיא, אחותו של משה שריכלה עליו וקיבלה צרעת?" מה שהיה אולי נכון עובדתית, אבל גם גורם בדרך עוול לא קטן לאחת המנהיגות הכריזמטיות ביותר שידע עם ישראל.

מרים לא הייתה רק "אחות של", היא הייתה חלק משמעותי במשולש ההנהגה מרים-משה-אהרון וראוי שנזכור לה יותר מאשר את פליטת הפה שלה, שמופיעה בפרשת השבוע. זה קורה בסופה של הפרשה: היא ואהרון עומדים ומשוחחים על חיי המשפחה של משה - "ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח". קודם כל כתוב "ותדבר", למרות ששנים היו שותפים לשיחה הזו - מרים ואהרון - אבל כפי הנראה מרים הייתה הדומיננטית. גם המילה "כושית" גררה אחריה תילי תילים של פרשנויות, החל מאישה בעלת גוון עור שחום, וכלה באשה יפה במיוחד.

בשל הדברים הללו, נענשת מרים בגופה, לוקה בצרעת שהופכת אותה ללבנה כשלג (בניגוד לציפורה הכושית) ונכנסת להסגר של שבוע בקצה המחנה. בני ישראל הנאמנים לא זזים בלעדיה ומחכים לה עד שתרפא מצרעתה - מה שמראה את מידת ההערכה שרחשו לה ואת היותה מנהיגה משמעותית.

אבל אם בוחנים היטב את הפרשיה הזו, מגלים שלאחר שמרים מעירה את הערתה על ציפורה, עיקר הטענה שלה ושל אהרון היא "הרק במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר". כלומר: השניים מערערים על מנהיגותו הבלעדית של משה. הרי הם חלק מאותה משפחה, גם הם נביאים ולכן אינם נופלים ממנו בדבר וזכאים למעמד שווה בהנהגה. הטענה הזו מעוררת באלוהים כעס גדול והוא מבהיר להם שמשה הוא זה שנבחר על ידיו למשימה.

ומה נשאר לנו מכל הסיפור? מה נשאר בזיכרון שלנו? לא מרים, האשה העוצמתית שדורשת מעמד שווה בהנהגה. אלא מרים הרכלנית שנענשה ולקתה בצרעת. אני חייבת לומר שקשה לי עם העובדה הזו, שמרים נתפסת יותר מכל כ"אחות של" ולא כמנהיגה בפני עצמה. אני מנסה לומר לעצמי שאין קשר לעובדת היותה אישה, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה בזה. לא נותר לי אלא לקוות שכיום אנו מצויים בעידן אחר, וההיסטוריה שתכתב על ימנו אנו תהיה שוויונית יותר.

שבוע טוב.

"אם אלוהים היה אישה, נעליים לא היו עולות כל כך הרבה": נרי ליבנה עונה לשאלון הרוח

סיפור לשבת: שני סיפורים על אנשים שחיפשו בחוץ את הדבר שמזמן כבר היה ברשותם