זהו. הוא חוסל.
כל המהדורות פצחו כמובן בלוחות השידורים המיוחדים, שיחות ברזייה רדומות התעוררו לחיים ועסקו בפושעים סדרתיים ובמחליפים אפשריים, שאלת "מיהו הרוצח" ריחפה ממעל ואנשים שלא הייתי מעלה בדעתי גילו בקיאות מדהימה בעולם הפשע הישראלי על כל נגזרותיו.
אז היום מדברים על שושלת אלפרון, אתמול היו אלה האחים אברג'יל, קצת לפניהם משפחת אבוטבול, ואי שם בעבר כיכב אצלנו זאב רוזנשטיין, שמן הסתם עוד ישוב למלא את המשבצת לכשתתפנה.
כי ישנה משבצת פנויה ל"ברון הפשע הישראלי המדובר ביותר כרגע", וכפי שיעקב ז"ל יגלה ממרום שבתו בשמיים – לכל אחד יש תחליף. כמה עיתונאים כבר החלו להתפייט על דרור אלפרון ו"דיבורו השקט, החודר, כמו אביו", יה רייט.
לתחליף תמיד תהיינה אותן התכונות כמו לקודמו. ברון הפשע העכשווי תמיד יתואר כ"איש של כבוד", אחד כזה ש"מילה שלו היא מילה", ותמיד תמיד יתווספו תיאורים נלהבים של "החיילים הנאמנים" ו"האישה התומכת". השבוע מת לנו אחד? מחר יבוא אחר, ולכשירצח גם הוא (יש להם לברוני הפשע האלה, נטייה מצערת להרצח או להאסר, מוזר מאוד) יבוא במקומו התחליף.
גם הפרשה השבוע עוסקת במשבצת שהתפנתה ובתחליף ההולם שנמצא לה, ואני יודעת שאתם הולכים לעקם את האף אבל זה כנראה מה שהולך לקרות פה כל שבוע, כי אני מדברת על תחליף שנמצא לשרה אימנו.
הפרשה נפתחת במותה של שרה בגיל 127, ארוע מעט אירוני בהתחשב בעובדה שהפרשה נקראת "חיי שרה". אל לכם לדאוג לאברהם, הוא ישא אישה שנייה בשם קטורה וימשיך לחיות חיים מלאים ושלווים, מי שאמור לעורר את רחמינו הוא דווקא יצחק.
יצחק אבינו, בנה של שרה והאב הפסיבי והשתקן ביותר מבין האבות, הוא היחידי שלא עזב את הארץ ולא נדד למרחקים. נפשו עדיין נושאת את האירוע הטראומטי ביותר שניתן לדמיין: את זיכרון אברהם אביו העומד מעליו בסכין שלופה ומתכוון לעקדו. תגידו אתם, הייתם מסוגלים להחלים מארוע כזה? פלא שיצחק היה קשור כל כך לשרה? פלא שמאן להינחם על מותה והדבר היחידי שהרגיע אותו היה תחליף הולם לאימו?
ואכן, בפרשה הזו נפגשים לראשונה יצחק ורבקה במה שמוגדר "הבליינד דייט הראשון בתנ"ך". היא יוצאת לקראתו רכובה על גמל והוא מהלך לקראתה בשדה שליד הבית. כשנפגשות עיניהם – רבקה נופלת מהגמל. יש אומרים שהיא נפלה בגלל התרגשות יתרה (אבל ליפול? מגמל?) ויש אומרים שקפצה ממנו מפאת צניעותה היתרה (אבל לקפוץ? מגמל!). כך או כך – רבקה החזקה והעצמאית מתאהבת.
ויצחק? טוב, פה זה כבר יותר מורכב. שימו לב לכתוב בפסוק: "ויביאה יצחק האהלה שרה אימו, ויקח את רבקה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אימו". ט-ט-טם!
יצחק מביא את אשתו אל אהל שרה אימו, שלהזכירכם כבר מתה. הפרשנים מספרים שבזמן שהייתה בחיים היה ענן מרחף מעל האוהל שלה ונר דלק שם באופן קבוע. עם מותה נעלם הענן וכבה הנר, אבל כשיצחק מכניס את רבקה לאוהל הענן חוזר והנר נדלק בשנית, משמע: נמצא תחליף הולם לאם האהובה.
אז ורק אז יצחק מסוגל לאהוב את רבקה באמת ולהפסיק להתאבל על שרה (דבר שבמקום רבקה הייתי מוצאת מטריד מעט). כי יצחק, כמו כולנו, זקוק לתחליף.
לכל אחד - גם לפושעים נקלים וגם לאמהות צדקניות – יש תחליף. אנחנו זקוקים למסגרות שיסדרו מעט את הכאוס, משבצות קבועות שלתוכן יחליקו התחליפים, כדי שחיינו ימשיכו להתנהל כסדרם ומה שהיה הוא שיהיה. ככה אנחנו אוהבים את זה, וזה כנראה מגיע לנו.
שבת שלום.