נניח שאתם רוצים להתקבל לעבודה במוסד גדול – למשל בנק. אתם נדרשים לעבור מבדקים מסויימים, הכוללים מבחני אישיות ומבחנים פסיכוטכניים, ואותם אתם אכן עוברים בהצלחה. ואז אתם מתבקשים לעבור מבחן נוסף. איזה מין מבחן, אתם שואלים, והתשובה היא קריאה בכף-היד. כן, מי שיכריע אם תקבלו את העבודה הנחשקת תהיה איזו ידעונית (אולי מוטב לומר "מכשפה") שעלולה לקבוע, בסופו של דבר, שאתם טיפוס "לא אמין" או "לא מאורגן" – והכל על סמך בדיקה של "קו החיים", "קו הגורל" ו"גבעת ונוס".
התיאור הזה אולי נשמע דמיוני, אבל הוא לא רחוק מהמציאות. ככל הידוע לי אין מבחני קבלה לעבודה הכוללים קריאה בכף היד, אבל מבחנים רבים כוללים בחינות גרפולוגיות – ואלו אינן שונות במהותן מקריאה בכף היד, קריאה בקפה או אסטרולוגיה. ההבדל המשמעותי היחיד בין הגרפולוגיה לבין שאר ה"שיטות" הללו הוא שהגרפולוגים – בניגוד לידעונים אחרים – הצליחו לשכנע את כל העולם שהם משתמשים בשיטה מדעית, אובייקטיבית ומוכחת. במילים אחרות, לגרפולוגיה היו יחסי ציבור מעולים.
גרפולוגיה מבוססת על ההנחה שיש קשר ישיר בין סגנון כתב-היד של אדם ובין אישיותו. לכל אדם הרי יש כתב-יד ייחודי (פחות או יותר), וכתב-היד, כמו האישיות, נקבע על ידי המוח. לפיכך, טוענים גרפולוגים, מתקבל על הדעת שיהיה גם קשר בין כתב-היד של האדם ובין אישיותו, ושהאישיות "תשתקף" איכשהו בכתב-היד. הבעיה היא שאיש לא הוכיח מעולם שקשר כזה אמנם מתקיים בפועל. גרפולוגיה נוסדה במאה ה-17 על ידי האיטלקי קמילו בָּלְדי, ומאז ועד היום אבות הגרפולוגיה וכן תלמידיהם הרבים (גם אלה הפועלים בימינו), לא עסקו במחקר כלל ולא ניסו לבחון את השערותיהם, כך שה"ידע" שנצבר אצלם במהלך הדורות לא התבסס על ראיות מדעיות אלא על ניחושים בלבד.
הגרפולוגיה מבוססת על הנחת יסוד מפוקפקת. המוח אמנם קובע הן את כתב-היד והן את האישיות, אבל מכאן לא נובע שהאישיות אכן משתקפת בכתב היד, או שניתן להסיק באמצעותו מסקנות כלשהן על האדם. נכון, כתב יד מסודר עשוי להעיד (לפחות בחלק מהמקרים) שהכותב הוא אדם מסודר ומאורגן, וכתב-יד מבולגן עשוי להעיד על אדם בלתי-מאורגן. אבל בסופו של דבר, המוח שולט באינספור פעולות נוספות ואף אחד לא באמת חושב שאפשר, למשל, להסיק על אישיותו של אדם מניתוח של סגנון ההליכה שלו. חוץ מזה שאם כתב היד משקף את האישיות, היינו מצפים ששינויים חריפים באישיות יתבטאו תמיד גם בכתב היד, אבל זו הנחה מופרכת: במקרים רבים שינויים קיצוניים באישיות (הנגרמים, למשל, על ידי פגיעה מוחית) אינם מובילים לשום שינוי משמעותי בכתב היד.
"אני רואה פה שבקרוב יקרה לך משהו טוב"
ובכל זאת, אנשים רבים שנבחנו על ידי גרפולוג מוכנים להישבע שהניתוח הגרפולוגי "קלע בול", באופן שלא ניתן להסביר על ידי מקריות בלבד. אז איך אפשר להסביר את הצלחותיו של הניתוח הגרפולוגי במקרים אלו?
שני גורמים ממלאים כאן תפקיד עיקרי. ראשית, גרפולוגים, כמו אסטרולוגים או קוראים בקפה, משתמשים בשיטות שונות של "איבחון" כדי לשכנע את הנבדק באמיתות דבריהם. הניתוח, בדרך כלל, כולל טענות כלליות ומעורפלות שכמעט כל אדם יכול להזדהות עמן, כמו למשל "אתה אוהב שדברים נעשים בדרך מסויימת, ולפעמים קשה לך לסמוך על אנשים אחרים". רובנו לא תמיד נשים לב לכך שניתוח כזה מתאים כמעט לכל אדם, ונתפעל מאוד מחריפות אבחנותיו של הבוחן. תופעה זו, שמכונה "אפקט פוֹרֶר", היא תופעה ידועה, מוכרת ונחקרת.
השיטה השנייה שבה מרבים גרפולוגים להשתמש לא קשורה לסגנון כתב-היד של הנבחן אלא לתוכנו. כתבי-היד שמקבלים גרפולוגים מכילים לעתים קרובות מידע רב על הכותב, והגרפולוג יכול לנצל את מידע הזה לצורך האיבחון. במחקרים בהם ניתנו לגרפולוגים כתבי יד שלא הכילו מידע על הכותב, לא הצליחו הגרפולוגים לאבחן שום דבר משמעותי. המחקרים, אגב, גילו גם שהאיבחון הגרפולוגי נכשל מבחינת יכולתו לחזות הצלחה של אדם במקום העבודה.
אלא שכאמור, גרפולוגים שכנעו את העולם שהם עוסקים בשיטה מדעית למהדרין, וההילה המדעית המוטעית סביבם רק הולכת וגדלה. יש כיום עבודות רבות בישראל ובארצות אחרות שלא ניתן להתקבל אליהן מבלי לעבור ניתוח גרפולוגי מקיף, ויש גם חברות רבות שמבקשות (שלא לומר דורשות) ממכוני האבחון שיעבירו את המועמדים בחינות גרפולוגיות, ויש גם יישובים קהילתיים רבים שעושים את אותו הדבר. סביר להניח שמי שיסרב לעבור את הבדיקה ייאלץ לוותר על מקום עבודה נחשק או מקום מגורים אטרקטיבי.
אין ברירה. הפתרון היחידי, כמו שאני רואה אותו, הוא פשוט לאסור בחוק על ביצוע מבדקים גרפולוגיים למועמדים לעבודה. הרבה גרפולוגים יהיו אמנם מובטלים, אבל רבים אחרים יזכו להתקבל לעבודה על סמך מבחנים מהימנים, ולא על סמך... כישוף.