את המשפט "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה" לא כתב מי שהמציא את הפייסבוק. ולמרות ההגדרה המתעתעת שהאתר הזה מספק לפתגם, "חברים" הם לרוב אנשים שכיף לנו לשהות במחיצתם.
אבל חוץ מהרצון לדבר איתם, לחלוק חוויות ולשתף אותם במה שעובר עלינו, רצוי שחברינו יהיו אנשים שאנחנו אוהבים את אופיים. הרב קרליבך אמר פעם: "חבר טוב הוא מי שלידו אני רוצה להיות יותר טוב", ולצד שלל האמרות על 'ואהבת לרעך כמוך' ודומיהם, הזהירה התורה גם להתרחק מאנשים רעים. זאת כי אופי האדם להתרגל לכל, וההימצאות בחברתו של רשע הופכת עד מהרה את מעשיו לנורמה מקובלת.
קבלו משל לדוגמא: בשם אחד, שבשכנותו הייתה חנות של בורסקי (מעבד עורות), לא היה סובל את הריח הרע היוצא מחנותו של שכנו ולא היה מתקרב לפתח החנות. לימים ירד הבשם מנכסיו, הוכרח למכור את חנותו ונותר ללא פרנסה. הציע לו שכנו הבורסקי שותפות במפעלו. תחילה סירב הבשם, אך בלית ברירה הסכים לאחר היסוסים רבים. ביום הראשון לעבודתו היה מוכרח לסתום את אפו וסבל קשות מהריח החזק, אך למחרת התחיל להתרגל וכעבור ימים אחדים לא שם עוד לב לריח הרע כלל.
הנמשל הוא שהאדם מתרגל בהדרגה למעשים רעים של החברה הרעה, ולכן עליו להרחיק עצמו ממנה באופן מוחלט. קחו זאת בחשבון בפעם הבאה כשאתם קובעים לשבת לקפה עם מכר חדש.