אישה מהורהרת (צילום: ericsphotography, Istock)
אנחנו מנציחים את האפלייה בכל יום | צילום: ericsphotography, Istock

הבירוקרטיה היא דרך נהדרת ליישם אידיאולוגיה כי היא שקטה, ולכאורה, פרוצדורלית בלבד. יחד עם זאת, אי אפשר להאשים את המערכת, כי גם למנסחי הטפסים, אנשי התוכנה, בוני אתרי האינטרנט ואנשי האפליקציות הסלולריות, יש השפעה שלא ניתן להגזים בחשיבותה על חיינו. הם מחליטים איזה מידע ייכנס או יידרש ואיזה לא, איזה ידע יבוא לפנינו ראשון ואיזה יידחק או יימחק.

תלמדו את הבנים, לא את הבנות

בפרשת השבוע, פרשת עקב, מצוייה דוגמא קלאסית לעניין זה ממש. אני מתכוון לפרשה השנייה של קריאת שמע. בעוד שהפרשה הראשונה של קריאת שמע עניינה הצהרת נאמנות לאל ("שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואהבת את ה' אלהיך" – דברים ו, ד'), עניינה של הפרשה השנייה הוא רעיון הגמול והעונש ("והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי מטר ארצכם בעיתו" – דברים יא, י"ג-י"ד).

פרשה זו היא אחת מארבע הפרשיות המצויות בתוך התפילין. אדם אמור לשאת את הפרשה הזו על ידו ובין עיניו. הוא גם אמור לומר את הפרשה הזו, בפיו, פעמיים ביום. עד כאן נראה כי מדובר בחוק המבטא במפורש תכנים עמוקים, בדומה לחוקי היסוד הישראליים, ותכנים אלה נדרשים לחזור ולשנן ככל חוקה. אלא שהתמונה מתחילה להסתבך כשנכנסים לתוך "הטופסולוגיה".

בשני פסוקים ידועים עושה הפרשה השוואה עמוקה בין תלמוד תורה ובין תפילין, ובין התפילין וכל המצוות כולן: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". במלים אחרות, היהודי צריך להפנים את מצוות האל. במסגרת הפנמה זו עליו לקשור את הציוויים על ידו וראשו, וגם ללמד אותם את בניו. ועכשיו מגיע הקטע הבירוקרטי-טופסולוגי. כשבאו חכמים לחפש אסמכתא לכך שנשים אינן חייבות במצוות עשה שהזמן גרמא (מצוות המטילות לעשות מעשה אקטיבי בזמן מסויים כמו מצוות תפילין, ושופר, וסוכה, וטלית, וקריאת שמע), הם פנו לפרשה החוקתית הזו וקבעו ביובש ובפשטות: אישה פטורה מתלמוד תורה, שכן כתוב "ולמדתם אותם את בניכם" ולא כתוב "את בנותיכם".
הואיל והפרשה עשתה השוואה עמוקה בין תלמוד תורה לתפילין, הרי שאם אשה פטורה מתלמוד תורה, הרי היא פטורה מתפילין, ואם היא פטורה מתפילין שהושוותה בעצמה לכל המצוות, הרי שהיא פטורה מכל מצוות עשה שהזמן גרמא כמו תפילין (בבלי, קידושין, דף ל"ד, עמוד א). פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא הוא הסיבה למעמדן המשפטי הנמוך במשפט העברי. הנה כי כן, הסמיכו אפליית נשים, תוך לימוד יבשושי משהו, לחוקה היסודית אותה משננים ונושאים על הגוף. כך, בכל פעם שאדם מניח תפילין או אומר את הפרשה בפיו הוא מאשש, מניה וביה, גם את האפליה הנובעת ממנה.

מצטערים, המחשב אומר שאי אפשר

השבוע לקחתי את הילדים לרופא. מסרתי לו את הכרטיסים המגנטים שקיבלתי מקופת החולים בעמל רב. אחרי הגירושין ניהלתי תכתובת מקיפה עם קופת החולים על מנת שתנפיק לי סט כרטיסים מגנטיים נוסף. בסוף הסכימו (לא לפני שביקשו לראות את הסכם המשמורת המשותפת ותעודת הגירושין) – האקסית קיבלה את החדשים ואני קיבלתי את הסט הישן. כשהגעתי לרופא התברר שהכרטיסים לא בתוקף. כל הרצון הטוב של אנשי הנהלת הקופה לא עזר – במחשב אין רובריקה שמאפשרת החזקת כרטיסים כפולים, והישנים מתבטלים ברגע שמונפקים חדשים. ככה, כמו כמה מילים בתקנה הדורשות מספר תעודת זהות, גם אפליקציית מחשב קטנה יכולה לקבוע סדרי עולם. 

ד"ר יאיר אלדן הוא מרצה וחבר סגל במכון הרטמן בירושלים

>> במדור הקודם: ממה נתניהו ומשה כל כך מפחדים?