אם לאינדיאנים יש שירי גשם - אז לעם ישראל היה את שיר הבאר. בפרשת חקת, כשבני ישראל הולכים במדבר, הולכת איתם באר מים, כך שכל צעד הוא מעין טיול מים באמצע המדבר. והם שרים לבאר את השיר, שיר על המתנה שיש במדבר. איזו מתנה יש במדבר?
המדבר עצמו הוא מתנה. מין מרחב כזה של ארץ בראשית, שאתה והלך בו ומתמלא מהשקט, מיפי הטבע, וגם מהדברים הקטנים. דווקא בגלל שהכל יבש מסביב, מעריכים את מה שכן צומח. המדבר הוא גם מקום הפקר. הוא לא של אף אחד, ולכן הוא של כולם.
האם אנחנו יכולים להיות מדבר? האם נוכל להפוך את מה שאנחנו יודעים או מאמינים להפקר? האם נדע להעריך את הדברים הקטנים?
ואלי ברקת, ראש "ממזרח שמש", בית מדרש למנהיגות חברתית, ורני יבין, מנכ"לית "אלול אלו ואלו", השייכים ל"רשת בתי המדרש בישראל"