בגיל 33 בלבד עומר מילר הוא אחד השפים המובילים בישראל. עם שתי מסעדות מצליחות (“שולחן" ו"חדר האוכל"), ספר בישול ("מטבח ישראלי") ושתי תכניות טלוויזיה מגרות, אין סיכוי שפספסתם את האוכל שלו. אך חוץ מעולם הבישול, מילר שולט גם בעולם האינטרנט - הוא אושיית פייסבוק ואינסטגרם ידועה, וגם המחבר של בלוג אישי שמחבר אוכל עם חוויות חיים. קבלו טעימה מעולם הרוח שלו.
מתי השתנו לך החיים?
"ב- 21.12.2003 עברתי ניתוח שהציל לי את החיים. הרופא אמר שאם לא הייתי עושה אותו לא הייתי איתנו. ביום שאתה עומד בקצה של חיים מול מוות, אתה מתחיל לחשוב אחרת על החיים. זה לא אומר שקמתי למחרת והתחלתי לשתות שייקים של נבט חיטה, אבל תפיסתית יש משהו נורא טוב בלהבין שאתה זמני. אחרי הניתוח, כשיצאתי לחדר ההתאוששות, שאלתי את הרופא מה הסיכוי שמה שסבלתי ממנו יחזור והוא ענה לי: מאה אחוז. הוא הסביר שזה יכול לחזור עוד חצי שנה או עוד עשר שנים. זה גרם לי להיכנס להלך רוח של לא לבזבז את הזמן: לעשות, לבשל, להתאהב. בכלל, בעשור שבין עשרים לשלושים הבנתי שאני אלוף העולם בבזבוז זמן. בדצמבר הזה יעברו עשר שנים מאז וזה עוד לא חזר, אז אני שמח לעשות אצבע משולשת לרופא כל יום מחדש".
יש אלוהים?
"אין לי הוכחה לכאן או לכאן אז אני לא יודע. אני מכבד אנשים מאמינים וגם חילונים, ואני לא אוהב דעות קיצוניות מאף צד. הנושא הזה לא מטריד אותי, אבל אני כמעט בטוח שאנשים שמדברים בשם אלוהים ביהדות, בנצרות ובאיסלאם - הם לא עם האלוהים האמיתי. יש משהו מאוד מסתורי בקיום כי אנחנו חיים בצורה ליניארית, אבל היקום – אף אחד לא יודע איך באמת הוא התחיל וזה לא נתפס. בעצם, אין התחלה ואין סוף לקיום ויש שם משהו לא פתור. אם זה אלוהים? אני חושב שהאלוהים שאנחנו מדברים עליו הוא יציר האדם, שיש משהו יותר גדול מזה ושאלוהים זה לא מישהו שמתעסק במה עשית או סופר לך. הייתי שמח שאם יש אלוהים הוא יגרום לנו להיות אנשים טובים יותר ויגרום לנו לעשות משהו אחד יותר טוב בכל יום".
היה לך דיבור איתו פעם?
"אולי כילד היה לי דיבור עם אלוהים כי אני חופר ומחנכים אותנו שיש אלוהים בבית הספר ובגן, אבל בעשרים השנים האחרונות לא פניתי אליו, גם לא ברגעים של קושי. במקום זה העדפתי לקחת עט ודף. בכל פעם שהייתי מאושפז אמא שלי, שהיא חילונית גמורה, שמה לי ספר תהילים מתחת לכרית כי מה אכפת לה לנסות. בעיניי זה לא יאה להפנות לו עורף ואז לבקש טובה, אז החלטתי שאם עד היום לא פניתי אליו, לא אפנה אליו גם במצבים קשים. לכן, לא נשאתי תפילה, במקום זה קיוויתי ונלחמתי".
איפה הבית שלך?
"הבית שלי הוא בתל אביב, בשדרות רוטשילד. מה שנותן לי את התחושה של הבית זה לא הבית הפיזי כמובן, אלא העובדה שזה המקום שבו אני יכול להיות מי שאני באמת. זה המקום בו אני מקבל את עצמי ומרגיש הרבה יותר נוח עם עצמי. אני גר עם בת הזוג שלי והבית שלנו הצליח להפוך למרחב המוגן שלי. זה המקום המועדף עליי, ואגב, זה לא היה המצב בכל דירה בה גרתי בשנים האחרונות. את אותה תחושת ביטחון אני חש כשאני מגיע להורים שלי בדרום וגם כשאני טס לניו יורק".
איך נראית השבת שלך?
"בגלל שאני שף, השבת שלי נראית בדיוק כמו יום שני שלי, לצערי. אין לי איזו בעיה עם זה, אבל אני מציין את זה כי יש לשבת משמעות מיוחדת במדינה שלנו: זהו יום החופש של כולם אז כל מי שאתה מכיר הולך לים ואני הולך לעבודה. לפעמים זה עושה לי הרגשה פחות נעימה. מצד שני, אני כבר רגיל לזה ובוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה, ולחשוב על זה שהעבודה שלי נותנת לי אפשרות להיות בחופש בימים בהם כולם עובדים ואז נורא נוח לי ללכת לים לבד, לעשות סידורים כשהכל רגוע. יש משהו שקורה בתל אביב בארבע בשישי בצהריים, תחושה שמלווה את העיר עד צאת השבת וזו השעה הכי אהובה בתל אביב, שעה שבה הכל הופך מקרחנה לדממה. מי שמצוי באמונה מקשר את זה לשם, לי פשוט יש שקט בראש".
תמורת איזה סכום תסכים להמיר את דתך?
"לא אמיר אותה כי נולדתי וגדלתי לתוכה. חונכתי על המסורת היהודית, ובסופו של דבר כולנו רוצים חיים פשוטים, ונוח לי עם המסגרת הדתית. במקום לסבך את הילדים שלי בגן ובבית הספר עם חוסר דת אני מעדיף לחנך אותם כיהודים ושהם יבחרו. יותר מהכל חשוב לי שהם יהיו אנשים טובים שתורמים לחברה".
אתה מגיע מבית דתי?
"אני מגיע מבית שהדליקו בו נרות שבת. סבא שלי ניצול שואה ושם, בשואה, הוא קיבל את אלוהים כמתנה. לעומתו, אבא שלי, אחרי מלחמת יום הכיפורים איבד את אלוהים - למרות שאני בטוח שהוא עוד אצלו בלב איפשהו. אני חושב שבלי המלחמה הייתי גדל בבית דתי".
איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"מיד אני חושב על לעוף – שזו בטח הרגשת חופש, אבל זה לא מעניין אותי כי אני יכול פשוט לטוס. קריאת מחשבות נראית לי כמו כאב ראש לא קטן, דבר חטטני וגם נראה לי שבסופו של דבר זה משעמם – אז אוותר על זה גם. כן הייתי שמח לראות את העתיד, כדי לגלות מה יקרה עוד חמישים שנים, מאה שנים – לראות מה יהיה פה כשאני לא אהיה, מה הפסדתי ומה הרווחתי. או שאולי כדאי לחיות לנצח ואז זה פותר לי את הסקרנות של מה יהיה פה. הבעיה היא שזה נורא מדכא כי כל מי שאת מכירה כבר מת".
מי האיש שהכי השפיע עליך?
"זו קלישאה, אבל אני יכול להתגאות בכך שההורים שלי השפיעו עליי מאוד. למדתי מהם המון. מאבא שלי קיבלתי את הצד הרציונאלי של להבין את העולם באופן שכלתני, להיות ריאליסטי וקר רוח. ושוב סליחה על הקלישאה המגדרית, אבל הושפעתי גם מאמא שלי, שפותרת כל מחלוקת בדרך רגשית ובוחרת את הדבר הנכון על פני הדבר הצודק. יש ביניהם סינרגיה מדהימה".
החברים הרבים שלך משפיעים עליך?
"למרות שזה לא נראה ככה בגלל הפייסבוק והאינסטגרם, אין לי המון חברים טובים. יש אנשים שקרובים אליי, אותם אני מלקט בפינצטה, והם שינו אותי בכך שהם קיבלו אותי כמו שאני. החברים שלי דביר ויריב הם אנשים שמשפיעים עליי בכל יום מחדש, וכמובן בת הזוג שלי שירן, שמשפיעה עליי כל דקה בקבלה שלה אותי כמו שאני – ותאמיני לי שלא מדובר במשימה קלה. גם אנשים שהייתי מעדיף לוותר על ההיכרות איתם שינו אותי לטובה ולימדו אותי לקח".
מה היית בגלגול הקודם?
"אם יש גלגול נשמות אז היו לי כמה וכנראה שהתחלתי בתור דינוזאור. זה גדול עליי לדעת מה הייתי בגלגולים קודמים אבל אני מקווה שהייתי טוב, מקווה שלא הייתי רודן".
אילו תכונות היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני תמיד אומר שאני לא שלם עם עצמי. מצד שני, אני חי עם עצמי כבר 33 שנים ואנחנו מסתדרים די טוב, אז לא הייתי עושה שינוי מהפכני, אבל כן הייתי שמח לקחת דברים פחות ללב. ועכשיו אני מתחרט על זה שאמרתי את זה, כי זה אמנם מתיש אותי, אבל גם עוזר לי להשתפר. מה אני לוקח ללב? מנה שחזרה, למשל. אם אני יודע שמשהו יצא לא טוב זה מאכזב אותי. עוד דבר שאני לוקח ללב זה אם אני יודע שהעלבתי מישהו לא בכוונה. הייתי שמח גם לוותר טיפה על רגשות אשם מהעבר כי אני מחמיר עם עצמי, אבל זה מי שאני".
מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקח?
"תראי אני אשקר לך אם אומר שאני לא איש חומרי, אז... לא יודע... כן. אני אתן להם 50 מליון ואשמור לי 50 מליון. הם יוכלו לטוס לחלל".
איזה ספר, סרט, או דיסק מעוררים בך השראה?
"האלבום הראשון של אביתר בנאי. אביתר בנאי היה המורה שלי לתיאטרון עוד כשהוא היה חילוני והשמיע לנו סקיצות של האלבום ב-96. הוא היה משמיע לנו שירים, ואני הייתי בן 16-17 וחשבתי שזה נורא יפה. אהבתי מאוד את האלבום אבל לקח לי כמה שנים טובות לחוות את החוויות שצריך כדי להבין את המשמעות האמיתית שלו. פתאום השירים קיבלו משמעות אחרת, כל שיר קיבל האנשה וזה מבחינתי איזה תיקון, משהו שעובר מילד ששומע אלבום ומתלהב משיר, למשהו שמקבל משמעות אישית, משהו שאתה מרגיש שכתבו עליך, שאתה היית כותב לו יכולת לכתוב כל כך טוב.
"לגבי ספר, "האמן והמרגריטה" (הידוע גם כשטן ממוסקבה) של הסופר הרוסי מיכאיל בולגקוב. זה ספר שקראתי כשהייתי בהודו והוא חדר לי חזק לנפש. אני לא יודע אם זה הספר או הסיטואציה מסביב, כי אין ספק שהכתיבה והסיפור השפיעו עליי גם בגלל האווירה בה קראתי אותם: זה היה על החוף ולא זזתי משם במשך יומיים, רק קראתי".
נניח ואלוהים קיים ויכולת לבקש בקשה אחת ממנו, מה היא הייתה?
"אם הוא קיים, הוא ברא עולם של 7 מיליארד אנשים נורא מבולבלים, שחיים בין נהנתנות לעוני -אז הייתי רוצה שהוא יוריד את הרגל מהגז, יהפוך רגוע וייתן לאנשים לחייך, שייתן לנשום".
>> שאלון רוח עם ג'ודי שלום ניר מוזס: "אני לא עשירה גדולה כמו שאנשים חושבים"