אחיות יקרות, אין לי עניין בלהסתיר מכן את האמת: גברי הניו-אייג' רחוקים מלהיראות כמו פרסומת לקצף גילוח. למעשה, רובם למדו להבין במהלך מסעותיהם שמקלחת לא חייבת להיות אירוע שמתרחש מדי יום ביומו, שדאודורנט חוסם להם את צ'אקרת השחי ושתספורת וגילוח הם אקטים מסרסים שקשורים לעולם החומרי. גם אם בשבועות הראשונים ניסו הגנדרנים שבהם להקפיד להתגלח בכל בוקר בקור המקפיא של האנדים, לאט לאט נאלצו אף הם לוותר ולהגדיר לעצמם מחדש הגיינה אישית מהי. אסתטיקה מערבית, כנראה, לא באמת פרקטית כשאין גישה שוטפת למים זורמים.
עם או בלי קשר למציאות הזו, רובם חוזרים משם מצוידים באידיאולוגיה שדוגלת ביופי טבעי וקבלת הגוף. עולם הריח ועולם הרוח הרי קרובים מאוד זה לזה, ובהודו למשל זה לגיטימי לחלוטין להפליץ, לשלשל, להתרחץ בנהר זרוע חלקי גופות ולדרוך על צואה של פרות ביציאה ממנו.
למרות כל הזוועות הללו, עדיין אפשר למצוא יחידי סגולה שמכירים בחשיבותו של השמפו. לרוב מדובר בגברים בוגרים שנמצאים כל כך הרבה שנים בדרכים ולכן כבר גדלו מעבר לשלב ההתמרדות האסתטית. ע', למשל, היה מסתובב בחורים הנידחים ביותר עם ערכת גילוח צחצוח מתוקתקת, שמפו פלוס מרכך ריחניים ותיק של בגדים נקיים להחלפה שלא היה מבייש את פריס הילטון.
לא אשכח את הפעם בה התארחנו יחד אצל חברים, ובאחד הערבים יצאתי מהמקלחת ושיבחתי באזני היושבים בסלון את נפלאות השמפו של ע'. "מה, השתמשת לו בשמפו?" הזדעקו כולם. מהר מאד הבנתי שמזלי שיחק לידי בכך שהנ"ל לא היה באותו הרגע בבית. מסתבר שע' פשוט לא מרשה לאף אחת לגעת לו. בשמפו.
אבל ע' הוא מקרה יוצא מן הכלל שרק מעיד על הכלל. רובם המכריע של גברי הניו אייג' חוזרים מהרפתקאותיהם ומתחילים פשוט לזרום עם הילת הסירחון שאופפת אותם. לשכמיה שהם מביאים איתם הביתה משם, למשל, יש ריח כל כך חזק של גמלים ולא משנה כמה פקקים של מרכך כביסה תשפכי עליה, אבל סביר להניח שהם בכלל לא יידעו על מה את מתלוננת. גם הצורך בדאודורנט כלל לא מכה בהם למרות מעגלי הזיעה ההולכים וגדלים, ועד שאת אוזרת אומץ להעיר להם נהיה כבר מאוחר מדי.
מה בכל זאת תוכלי לעשות למניעת זיהום האוויר המיידי שלך? לחכות בסבלנות. בארץ קצת קשה לאידיאולוגיית הריח והרוח שלהם לשרוד, וכל ניו אייג'י מוצא את עצמו בשלב מסויים מסופר, מגולח ומעומלן. למרות שבכל זאת תישאר בו שריטה אסתטית חבויה כלשהיא: לאחד יש אישיוז עם הדאודורנט, האחר מתייסר ייסורי נפש כשעליו להסתפר ויש את זה שפשוט לא מסוגל להבין למה צריך להחליף גרביים בכל יום אם הם "לא התלכלכו'".
חלק מהם אפשר לזהות מרחוק, כמו אלה שמסתובבים ברחוב עם ראסטות, או מקרוב, כמו אלה שמגיעים לשיעורי יוגה בלי תחתונים מתחת לטריינינג כי "זה חוסם להם את הצ'י". אבל את רובם קשה לחשוף ולכן, לצערך הרב, סביר להניח שרק אחרי שתתאהבי מעל הראש באחד כזה, תזדעזעי לגלות בוקר אחד שהוא לא מסוגל להשתמש בנייר טואלט אלא שוטף עם מים.