אנחנו בעיצומו של חודש אלול שניתן כהכנה לחודש תשרי ולשנה הבאה. יש אנשים שהמילה "אלול" מעבירה להם רטט בלב, מזכירה אולי ימים קדומים, תקיעת שופר וסליחות. וגם לנו היא מזכירה שאפשר להתחיל ולחשב מסלול מחדש. אבל בעומק העניין, יש ראשי תיבות שפרשננו לאורך כל הדורות מתייחסים אליהם. אלו חמישה מהם:
- השמיים פתוחים: אני לדודי ודודי לי. הראשי תיבות אולי המפורסמים ביותר, לקוח משיר השירים ומתאר את היחסים של הקרבה והריחוק בין בני הזוג, וזה משל על היחסים שלנו עם הדוד שם בשמיים. זה הזמן שבו השמיים והלבבות פתוחים ויש לנו יותר יכולת להתחיל מחדש.
- "עיר מקלט": אנה לידו ושמתי לך. מקום אשר ינוס למשה. הרבה רבנים מדברים על זה למרות שאלו ראשי תיבות פחות מוכרים. פעם בשנה אנחנו מקבלים הזדמנות לברוח קצת מטרדות היום יום, ולחשב מסלול מחדש. יש לנו 30 ימים שאפשר להתנתק בהם ולחשוב על מה שעבר עלינו בשנה הקודמת ולאן פנינו בשנה החדשה. לצאת לחופשה לנפש שהיא עיר מקלט.
- חסד והתנדבות: איש לרעהו ומתנות לאביונים. זה מגיע מסוף מגילת אסתר, ופירושו קשר אחד לשני, חסד, התנדבות, צדקה ואכפתיות. קודם כל למעגל הכי קרוב שלי, למשפחות ולחברים, אבל גם למי שאין לו, לעני. ולצערנו בתקופה הזאת היבט זה של אלול נדרש. אם קודם אמרנו להתנתק, ראשי התיבות האלו קצת מאזנים אותנו כי אי אפשר באמת להתנתק מהחיים אנחנו חלק מהחברה ולכן אלול הוא חלק מהתיקון.
- התלהבות: את לבבך ואת לבב זרעך. אנחנו מבקשים בחודש הזה התחדשות, התלהבות. יכול להיות שכל השנה שקענו לשגרה די משעממת ואפורה, מאבק תמידי של הישרדות של משפחה, כלכלה, נפש וכדומה. החודש הזה בא לחדש את ההתלהבות ולהתרגש מהדברים החדשים לקראת השנה החדשה.
- לקראת עולם מתוקן: אשירה לה' ויאמרו לאמר. משה ומרים שרים בלשון עתיד, "אשירה", "ויאמרו", "לאמור". זה לא רק על יציאת מצרים ההיסטורית, יש כאן שירה שמתארת את העתיד, את האפשרות לשנות את המציאות ולשפר אותה. כמו שאז הצלחנו לצאת משעבוד לגאולה, אנחנו צריכים להמשיך לשיר שירה כזו, והיום העולם צמא במיוחד לאמירה של "יהיה טוב", אנחנו למרות הכל מתקדמים.