הוא צילם כמעט כל דמות ציבורית שאתם מכירים, הוא היה הישראלי הראשון שראיין את סאדאת, עבד כצלם ובמאי נחשק ומוערך וחי בתוך הבוהמה הישראלית על כל המשתמע מכך. הוא הגדיר את עצמו כאיש תרבות ישראלי אבל כשהבין שהוא בור מוחלט בתרבות השורשית שלו עצמו - חש שהתובנה הזו הולמת בו. אחרי השתתפות בסמינר ושינוי כיוון לעולם היהדות, החל שמוליק קלדרון לשתף פעולה עם הרב אורי זוהר, וביחד הם הפיקו את תשדירי הבחירות של המפלגה החדשה דאז, ש"ס. מכאן ועד לתפקידו כצלם הבית של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הדרך הייתה קצרה. אז איך זה להיות קרוב כל כך לגדול הדור, כיצד יזם קלדרון את שיעורי הלוויין של מרן ומה הייתה הבעיה הגדולה שלו בצילומי הרב?
תמיד נמשכת לצילום. למה בעצם?
"לפני שנהייתי צלם הייתי גרפיקאי, ויש משהו בתוך החיות הזאת של הצילום שמשכה אותי. אז הלכתי ולמדתי. למדתי ב'בן צבי' במגמה לקולנוע. גמרתי שם ומיד קפצתי לתוך התעשייה הזאת. הייתי עוזר צלם של אחד הגדולים - אדם גרינברג, למי שמכיר. צלם מפורסם בהוליווד היום. וככה מתגלגלים".
עוד לפני זה, ספר קצת על הילדות שלך. איפה גדלת?
"נולדתי בירושלים. הגענו למושב עזריה, כך קראו למושב בשנות ה-50, ומשום מה ההורים שלי לא הסתדרו שם וחזרנו ל'קטמונים' בירושלים, כשהכל שם היה עוד שממה. למדתי בבית הספר 'לוריא'".
הייתה קצת יהדות ברקע שם, בקטמונים?
"האמת, אני לא אהבתי יהדות. הייתי מחויב להיות בקידוש של ליל השבת, וזה היה בכזה 'דווקא'. אז ככל שגדלים בורחים מזה יותר, כך זה היה למעשה".
אז היום אתה צלם בערוץ 1 עם מאה אחוז רייטינג. והתחנות המשמעותיות בחיים המקצועיים שלך היו כשראיינת וצילמת את סאדאת, נשיא מצרים, עוד לפני הסכם השלום עם ישראל ב-77. איך בעצם הגעת לזה?
"קודם כל זה לא היה משמעותי. בוא לא נגזים. יש דברים יותר חשובים מזה. קיבלתי טלפון מהשבדים שאמרו לי שרוצים לצלם. אני הייתי משדר לשבדים מהארץ כל הזמן. ושאלו אותי האם אני מוכן לנסוע לקהיר לצלם את סאדאת, לאיסמעיליה - יותר נכון. אמרתי להם שכן. אז אמרו לי, תעלה על מטוס ותגיע ליוון, שם תלך לקונסוליה ויתנו לך אשרת כניסה ותיסע לקהיר. ואני מדבר על ישראל ומצרים, שני דברים שלא אומרים ביחד. הגעתי לקהיר, מיד הכניסו אותי לאיזה חדר מבודד כי אני ישראלי".
ידעו שאתה יהודי, ידעו הכל.
"כן, כן. אמרתי להם מיד כשהגעתי שאני צריך לצלם את סאדאת. איך שהכל עובד שם, מיד שלחו קצינים וכל מיני בעלי דרגות שהגיעו מכל הכיוונים. אז אני יושב ומקבל כוס קפה, ואז תהלוכה של סאדאת הגיעה להוציא אותי משם. אבל המאורע הכי חשוב בתוך המערכת הזאת של צילום סאדאת היה לנסוע מקהיר לאיסמעיליה. זה שעתיים נסיעה. לקחו אותנו שירותי הביטחון, היינו צוות שלם שנוסע נגד כיוון התנועה מאתיים קילומטר. אני יושב שם עם ידיים שלובות בחוזקה, בתוך המרצדס הזאת, והנהג נוסע באותו נתיב שאנשים נוסעים אליך".
מה אתה הכי זוכר מהמפגש עם סאדאת?
"את הצחוק. הלכנו ביחד לאורך הגדה, ועברנו התקפת צחוק. צחוק היסטרי לא של נדמה לי. צחוק היסטרי. זה היה וואו. ואנשים כולם הסתכלו עלינו כמו שני משוגעים, צלם ונשיא צוחקים צחוק היסטרי. זה מה שאני זוכר. ואחר כך כל הצילומים במצרים".
אז היית בפריחה מקצועית, בפריחה כלכלית, בפריחה בתוך הבוהמה הישראלית. מה היה רע שם?
"האמת היא שלא היה רע. בכלל לא היה רע. אבל תמיד רציתי ושאלתי את עצמי שאלות, כי הייתי סקרן מטבעי מבפנים. תמיד רציתי לדעת למה. בוקר אחד גיליתי שאני לא יודע מי אני בכלל. יש לך את מה שאתה רוצה, אין לך שום בעיה להשיג מה שאתה רוצה, לא חסר כלום, אתה מסודר, פרפקט, אבל אין טעם. כשאתה אוכל הרבה דבש, גם אם אתה אוהב את זה - זה נמאס לך. כשאתה לוקח יותר מדי מאותו הדבר שאתה אוהב - זה נמאס לך בסוף. אתה כבר לא אוהב את זה. וכך זה היה, וכך הגעתי לסמינר של ערכים".
"כן, אני עם עוד אחד, הלכנו שנינו לסמינר וזו הייתה החוויה של החיים שלי. באמצע העולם של צילומים, של מה שאתה רוצה, שניים הולכים לשבוע ומתיישבים בסמינר. אני חושב שגילית דברים שידעתי, אבל לא היה לי את האומץ להביא אותם לתודעה. לדעת אותם".
מה למשל ידעת לפני זה ופתאום גילית בפועל?
"ידעתי שהזמן הוא דבר מאוד יקר, למשל. שאתה יכול לחיות את הזמן. אני יכול לגלות לכולם שאפשר לחיות את הזמן. לא לחיות את מה שחווית אז, אלא את מה שאתה חווה עכשיו. וזה דורש תרגול עצום. אני הגעתי לסמינר כאחד שיודע לחיות את הזמן. זה נשמע פנטסטי. תגיד לי היום לעשות את זה, אני לא בטוח שאני מסוגל. היו שם אנשים נפלאים שלמדו איתי יהדות ואחר כך נרשמתי לישיבה והייתי שם שלוש שנים".
ישיבה וזהו? זה נשמע קל מדי.
"לא, לא. המשכתי לעבוד בערוץ הראשון, ופתאום יש לך כיפה על הראש. שואלים אותך: מה, נפלת על הראש? עברתי את כל החוויות שכולם עוברים".
רוב בעלי התשובה דאז הלכו ישר לעולם החרדי הם לא שילבו כמו שרבים משלבים כיום בין שני העולמות. אז אם חזרת ליהדות, אתה יודע, היית שם במאה שערים, בבני ברק וכו'. אתה בעצם גם עשית את התהליך, וגם המשכת לעבוד בערוץ הראשון. זה היה קצת תקדימי.
"כן. ואז עזבתי את הערוץ הראשון ופתחתי חברה משלי, התחלתי להפיק בעצמי ולצלם בעצמי. כך פתרתי את הקונפליקט".
למה, היו קונפליקטים שם בערוץ הראשון?
"לא. זה תלוי איך אתה מסתכל על העניינים. אם אתה מחליט שיש לך קונפליקט, אז יש לך קונפליקט. אם אתה מחליט שאין לך קונפליקט אז אין קונפליקט. אם אתה מתייחס בכבוד לעצמך ומעריך את עצמך, אז שיגידו מה שיגידו".
אבל התשובה לא שינתה אותך ברמה האישית. סיפרת בתחקיר שזה החזיר לך את שמחת החיים. לפני זה לא הייתה לך שמחת חיים עם כל הנהנתנות?
"החזרה בתשובה נותנת לך עוד אלמנט אחד, אבל היא לא משנה אותך מהיסוד. לא אומרים לך להחליף מקצוע. לא אומרים לך 'תחליף את זה'. אתה נשאר כמו שאתה. עם השנים הייתה לי שמחת חיים ונשארה לי שמחת חיים. תודה לאל גם עכשיו יש לי שמחת חיים".
צילמת את הקמפיין של הליכוד ב-88 בהצלחה. אחר כך הרב אורי זוהר פונה אליך לצלם את התשדירים של ש"ס. איך זה היה? זה היה בעצם הדבר הראשון שעשית במסגרת העולם התורני?
"במסגרת הפקה בסדר גודל כזה. הייתי בקמפיין של הליכוד, שם יש מאות אנשים שמסתובבים סביבך ולכל אחד יש מה להגיד. ופתאום אתה מגיע לקבוצה קטנה של אנשים שחושבים ועושים ומפעילים את המוח בצורה אחרת. וזה היה יופי של דבר. הפשטות. אתה מדבר עם האנשים בגובה העיניים. זה בלי תפאורות, בלי מאפרים, בלי כלום. ככה".
"ידוע. אבל כשיש אמת בפוליטיקה, האמת עובדת".
איך החברים מהתעשייה, מערוץ 1, התייחסו למעבר החד הזה שלך?
"כולם חברים שלי. מה פירוש כולם חברים שלי? אני לא עשיתי רע לאף אחד. ההפך. פתאום מגלים איזה בן אדם נחמד, אפילו שיש לו כיפה על הראש. ככה זה עובד".
ואז בעצם אתה מגיע לרב עובדיה יוסף זצ"ל.
"כן. עברתי לגור די לידו. במילים אחרות, עברתי לגור לידו והתפללתי באותו בית הכנסת שהוא התפלל בו. בית הכנסת שהוא התפלל בו היה 100 מטר מהבית שלי, ואני כל בוקר וכל הזמן - אני איתו. נהייתי חלק מצוות בית הכנסת. התפללנו ולמדנו איתו 15 שנה אני חושב".
היית מהגבאים?
"לא. היה צוות של רואה חשבון וכל מיני אנשים שהם מקורבים של המערכת. הרי כולם היו באים להתפלל איתו. אז אנחנו התרכזנו שם. וככה התחיל השיעור בלוויין".
ראית את השיעורים ואמרת לרב שאפשר להפיץ אותם באופן הרבה יותר משמעותי. איך הוא הגיב לזה?
"לקח לי שלושה חודשים לשכנע את הרב שאפשר להעביר את השיעורים שלו בלוויין. היום לכל אחד יש לוויין בכיס עם הפלאפון שלו, אבל פעם זה לא היה ככה. פעם להביא לוויין בבתי כנסת, זו הייתה פרוצדורה ענקית, אבל הלכנו על זה. היה לי חבר שאמר לי: שמוליק, בוא נריץ את זה. אמרתי לרב, היינו מלווים אותו הביתה והייתי משוחח איתו הלוך חזור, הלוך חזור".
לראיון המלא עם שמוליק קלדרון, צפו בראש העמוד. התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.