השבוע בתכנית "בכיוון אחר" (ערוץ הידברות - 97 בהוט ויס) מתארח הרב והאמן גד ליאור. פעמים רבות אנשים מתקרבים ליהדות בגלל איזושהי נקודת ציון מטלטלת בחיים. אבל זה לא הסיפור של הרב גד ליאור, שעשה את המסלול דווקא מתוך נקודת חוזק. הוא נולד למשפחה בת ארבע נפשות בבית חילוני מסורתי בקריית חיים, נחשב לנער מצליח, צייר ועסק באמנות. בצה"ל התקבל והשתתף בקורס טייס, אך לפני חתימה על שירות קבע ארוך, החל לברר עם עצמו מה בעצם הוא רוצה לעשות בחיים. כשהבין שהכיוון הוא לא בדיוק קריירה צה"לית, עזב את הקורס, שירת כמ"כ בצנחנים, ומיד בתום השירות הצבאי - נסע לצפת, התחבר לזרם הברסלבי וחזר בתשובה תוך יום אחד בלבד! היום, הרב גד ליאור הוא נשוי ואב לשלושה עשר ילדים, תושב צפת ומנהיג קהילה גדולה של בעלי תשובה. עד היום הוא שיחרר ארבעה אלבומים, כן, הוא גם זמר, "לכבוד בורא עולם", "ריח טוב", "השיר שלנו", "אופק חדש".
לחזור בתשובה תוך יום אחד? בוא תגלה לנו את הסוד.
"כפי שמוגדר בהלכה: לחזור בתשובה זה רגע אחד. חרטה על העבר וקבלה לעתיד. בדרך כלל אנשים נתקעים בהתחלה של התהליך, אבל חז"ל אמרו שכל ההתחלות קשות, אז למה לעשות את החיים קשים? אם אתה מבין שזה הדבר הנכון, אז זה נכון לעשות את זה כמה שיותר מהר ובצורה כמה שיותר רצינית".
זה ברמה הרעיונית, אבל פרקטית, פתאום לשמור שבת, להתחיל להקפיד על מצוות, לשים כיפה, לשים ציצית, תפילין - כל החבילה בבת אחת, זה כבד.
"כן, הקב"ה מנהיג כל אחד במסלול שלו. יש אחד כמוני שהתבשל והתבשל והתבשל, וכשהוא הגיע לתורה - כבר היה מוכן לקבלת העול, ויש אחד שיש לו מסלול אחר. זה לגיטימי, זאת אומרת - אנחנו שונים. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. אצלי זה היה בצורה כזו".
אבל איך זה קרה? תתאר לי את הרגע הזה.
"בעצם זה היה הסוף של תהליך בירור רוחני שנמשך כמה וכמה שנים. זאת אומרת, מאז שאני זוכר את עצמי, הבנתי שהתכלית בחיים היא לא לרדוף אחרי העולם הזה. הבנתי שיש משהו יותר מעניין, אבל מטבע הדברים המקום האחרון שאתה מחפש את הרוחניות הוא ביהדות. בדרך כלל היהדות מצטיירת לך בתור דבר מאוד לא רוחני, בפרט אם אתה לא מכיר שום דבר מזה. אז זה מין מסלול כזה שעובר דרך כל הספרים ברוחניות שיש בספרייה הכללית. אבל בסופו של דבר אתה מבין שמה שחסר הוא שנקודת החיבור האמיתית שלך בתור יהודי - היא רק דרך היהדות. ברגע שאתה מבין את זה, אז לא אמור לשחק אצלך תפקיד - שיקולים קטנוניים של 'קשה לי לשמור שבת', אם זה אמת. אני אספר לך, אבא שלי, שיהיה בריא, שבזמנו לא היה שומר תורה ומצוות, התארח אצל חבר חילוני, והוא טען טיעונים כאלה, שקשה וכו'. אז אבא שלי אמר לו: התורה היא לא ספר שאתה מקיים אותו עד עמוד שישים ושלוש, ומשם והלאה אתה לא מקיים אותו. זו עסקת חבילה: אם זו האמת, אם זה הספר של הקב"ה - אז ממילא זה מה שטוב לנו. אז למה לקחת חצי טוב?".
"לא, לא, זה היה ביני לבין עצמי. ואז הגעתי, אני לא יודע למה זה היה ככה, אבל באופן טבעי הגעתי לצפת. משום מה לא היו לי שום אופציות אחרות מבחינתי. היה ברור לי שתורה וקדושה, זה צפת. נסעתי לצפת וברגע שמצאתי ישיבה שהייתה נראית לי כלבבי, אז שאלו אותי: 'מה אתה רוצה לקבל?'. אז אמרתי - הכל. אתה רוצה ציצית? כן . כיפה? כן. תפילין? כן".
נראה שבאופן כללי אתה זריז, כי אחת עשרה שנים אחרי התשובה בעצם הפכת לראש ישיבה לבעלי תשובה בצפת. גם זה טיפוס מאוד מהיר.
"תראה, אני לא עושה מזה עניין. זאת אומרת, כל אחד הקב"ה נתן לו את שלו. גם אחרי מאה ועשרים, כשנעמוד לפני בין הדין של מעלה - הרי כל אדם צריך לתת דין וחשבון לפי הכלים המיוחדים שה' נתן לו - אם הוא מיצה אותם או לא מיצה אותם. בוודאי שיש אחד שיש לו יותר יכולת דיבור, יותר יכולת השפעה, אז הוא מנצל את זה בתורה. אבל הוא לא אמור להתגאות בגלל זה. זו המציאות: כמו שהגובה שלי הוא X והמשקל שלי הוא Y, גם בדבר הזה הקב"ה מנהיג בצורה מסוימת. היה פעם בישיבה שלי בחור שהגיע אלינו והוא לא ידע קרוא וכתוב. בחור בן 21, והוא סיפר לי שבבית הספר ניסו, אחרי זה בצבא ניסו, ולא הצליחו. והוא חזר בתשובה ולמד, והיה יושב עם מחברת והיה לומד א', ב', והיום הבחור הזה לומד דף גמרא כמו שצריך".
רב שהוא גם זמר זה לא אופייני. זה לא פגע קצת בסמכותיות שלך כראש ישיבה?
"סמכותיות זו לא המילה המקודשת אצלנו. נעשה קצת עוול בדורנו לגבי המוזיקה. זאת אומרת, בזמננו בן אדם שעוסק במוזיקה בדרך כלל הוא מישהו שמשעמם לו ללמוד תורה או שאין לו מה לעשות, אז הוא הולך למוזיקה. זה לא היה ככה תמיד בעם ישראל. תסתכל מי כתב את השירים שאנחנו שרים בשבת, מילים ומנגינות, אלה גדולי ישראל".
להמשך הראיון, צפו בתכנית המלאה שבראש העמוד. התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.