אושרי כהן
"אנחנו ננסה לנצח להגשים את החלומות שלנו". אושרי כהן | צילום: צ'ינו פפראצי
קשה להאמין, אבל עשור שלם עבר מאז אושרי כהן כיכב בסרט "הכוכבים של שלומי" כנער שקט ושובה לב - תפקיד שהפך לסמל והכניס את השחקן המוכשר והצעיר לתודעה. כהן, שבילה על מסך הטלוויזיה ובמות התיאטרון כבר מגיל עשר, הספיק מאז לעשות לא מעט: הוא השתתף בשלל סרטים, סדרות והצגות שנכנסו לפנתיאון של התרבות הישראלית, מ"בופור" שהיה מועמד לאוסקר, דרך "לבנון", "מדורת השבט", "איים אבודים", "השיר שלנו" הקאלטית והבלתי נשכחת ועד תכנית הריאליטי "הישרדות VIP".

בימים אלה הוא מככב בעונה השנייה של הדרמה "ניו יורק" ב-yes ובמקביל, אחרי שכבש את עולם המשחק, הוא מוציא את הסינגל השלישי שלו,  "עוד שנייה נוגע", מתוך אלבום הבכורה שלו, "כפתורים", שייצא בקרוב. איך נראה עולם הרוח בין שלל עיסוקיו?

יש אלוהים?
"כן, יש אלוהים. יש איזו תכלית לכל הבריאה -  אבל אני עדיין מחפש אותה. אני לא יודע נראה אלוהים ועד כמה הוא קשוב לי - אבל בהחלט יש אלוהים. אני לא טיפוס דתי בהוויה שלי אבל ברגעים שקשה לי או שאני מפוחד אני מדבר איתו, בידיעה שאני מדבר לעצמי דרך גוף שלישי שייצרנו לנו, דרך ישות טובה, מראה חיובית של הכל".

איך נראית השבת שלך?
"ביום שישי בערב אני תמיד אצל המשפחה בארוחה. אני לא מוותר על זה ואמא שלי לא מוותרת על זה - זה חוק ברזל. אנחנו מתאספים כל המשפחה, ובשלוש השנים האחרונות הכוכב של הערב הוא אייל, האחיין שלי שאני מחכה כל השבוע לשחק איתו. אנחנו עושים קידוש מינימאלי, מסמנים את זה. בשישי בערב אני בדרך כלל יותר בבית. אם אני מבלה זה יותר באמצע השבוע. בסופ"ש אני מרגיש שהעיר עמוסה מדי ולא צריכה אותי כדי להכביד עליה עוד, אז אם אני עושה משהו - זה בבית שלי או בבית של חברים. בשבת בבוקר אני בוחר אלבום ושומע אותו מההתחלה עד הסוף, אחר כך בדרך כלל הולך לים ואז מצפה בכיליון עיניים למשחק של מכבי תל אביב, אם יש".

אושרי כהן השקה
"בסופ"ש אני מרגיש שהעיר עמוסה מדי ולא צריכה אותי כדי להכביד עליה עוד". בהופעה | צילום: שוקה כהן

איפה אתה מרגיש בבית?
"מבחינת עיר - אני מרגיש הכי בבית בעולם בתל אביב. אני לא אוכל לחיות במקום שאין בו ים או מזג אוויר של ים. עכשיו, כשהייתי תקופה בניו יורק בגלל הצילומים, היה לי קשה מאוד לחשוב על זה שאי אפשר לנסוע רגע עם האופניים לים ולראות את השקיעה. לגבי איפה הבית הפרטי שלי, יש לי מוטו מחיי הנוודות: בית זה איפה שהלפטופ שלך נמצא. דרכו אני מגיע לכל מה שעושה לי בית. אני בחור ביתי ואוהב שיש לי פינה חמה, אבל אני גם די נווד במובן שאני יכול להישאר ולישון באמצע השבוע אצל חבר אפילו שהוא גר שני בניינים ממני".

מתי השתנו לך החיים?
"כל הזמן החיים משתנים לי, אין לי איזה רגע ספציפי".

חשבתי שתגיד שהתפקיד הראשון שלך שינה לך את החיים.
"תראי, הכניסה שלי לעולם המשחק לא היתה ביום אחד. זה היה תהליך. את יודעת מה? אולי הפרמיירה של 'הכוכבים של שלומי' היא רגע כזה. זה היה אחרי הרבה שנים בתיאטרון וזה הרגע בו הבנתי מה אני רוצה לעשות, שאני רוצה להיות ומסוגל להיות חלק מהעולם הזה".

מתי אתה החלטת להשתנות?
"לפני שנה בחרתי להיות צמחוני ולא לאכול בשר. אני עוד חוטא לפעמים לצערי, אבל אני מאוד משתדל. זה קרה אחרי שראיתי קצת הרצאות שפתחו לי את העיניים לגבי מה אנחנו אוכלים ואיך זה קורה, והחלטתי שלא בא לי להיות חלק מזה. מדובר בשינוי שיש בו גם משהו פיזי שמשנה אורח חיים: זה לא לקום בבוקר ולאכול שניצל בפיתה אלא לחפש אלטרנטיבות, וזה משהו שמאתגר אותי במיוחד בגלל שאני לא מבשל לעצמי אלא חי ממה שהעיר מציעה לי. אז זה שינוי שמח מצד אחד וכזה שמאלץ אותי להתמודד, מהצד השני".

אושרי כהן השקה
לפני הופעה יש טקס: הוא עובר על כל הכפתורים ובודק שהם עובדים | צילום: שוקה כהן

יש לך קמע? אמונה טפלה?
"כן, יש לי צעיף של מכבי שאני הולך איתו לכל המשחקים ואם אני לא הולך איתו אנחנו מפסידים - אבל זה לא קמע, זו פשוט סטטיסטיקה! יש עוד משהו שאני עושה: בהופעות של 'הכפתורים' ושלי, לפני שהלהקה עולה אני חייב לעלות ולהיות שנייה לבד על הבמה, לבדוק שהכפתורים עובדים ולרדת. זה טקס די מעפאן, אבל אני עושה את זה לפני כל הופעה. האמת היא שאני חושב שזה בא לי מהתיאטרון. שם, אני תמיד מסיט טיפה את הווילון ומסתכל על הקהל, עובר על השורות ובונה לי פרופיל של הקהל היום. יש בזה משהו שמרגיש לי יותר מכוון, יותר בטוח".

מה היית בגלגול הקודם?
"הייתי אינדיאני. או בעל חיים עירוני כמו חתול או כלב. משהו שמחובר לטבע אבל חי במקום שהוא לא המקום הטבעי שלו".

הוצאת לאחרונה את השיר "עוד שנייה נוגע". אתה מרגיש שאתה עוד שנייה נוגע, שאתה עוד לא שם?
"אני מרגיש שתמיד אנחנו במרחק נגיעה ממה שאנחנו רוצים להשיג וזה טריק שהוא מנוע טוב לחיים: גם כשאתה משיג משהו - אתה שואף לדבר הבא. זה עוד שנייה נוגע בחלום, בדבר ההוא שאני רוצה לעשות, בהגשמה העצמית שלי".

אבל זה כאילו אף פעם לא באמת תיגע כי מיד תרצה דבר אחר.
"נכון, אבל זה מה שמשאיר אותנו בתנועה. המחשבה שעוד רגע זה קורה, שעוד רגע כן נצליח להגשים את עצמנו, לעבוד בעבודת חיינו, למצוא את האישה של חיינו - זה עוד רגע שם ואנחנו ננסה לנצח".

איזה כוח על טבעי היית רוצה שיהיה לך?
"לעוף. זה בנאלי אבל זה הכי כיף, אין מה לעשות. את יודעת מה? היה עוד גיבור על שקצת נשכח - אייס מן! הוא יכול היה להקפיא דברים והקפיא לעצמו משטח קרח עליו הוא גלש – זה נראה לי שימושי מאוד לקיץ וגם מאוד ירוק. הוא גיבור ירוק ומתחשב בסביבה – זה לא כמו ספיידרמן שמשאיר אחריו קורי עכביש שמישהו צריך לנקות אחר כך. כאילו, תתחשב קצת בסביבה, מן!".

מי האיש שהכי השפיע עליך?
"מוזיקלית היה איש אחד כזה והוא תום יורק, הסולן של רדיוהד. אני פשוט שומע אותו באדיקות, מחכה למוצא פיו ומאוד אוהב את הסגנון שלו. גם כשאני יוצר אני מרגיש את ההשפעה שלו במוזיקה שלי, גם מהדרך וגם מהסגנון. הוא מבחינתי השילוב המנצח בין אלקטרוני לנשמה, סינגר-סונג רייטר (כותב ומבצע; א.ר) שהצליח להביא את האלקטרוניקה למקום מאוד נוגה. כששומעים 'אלקטרוני' ישר חושבים על רחבה והאוס ואפ-אפ ו'הפי-הפי, ג'וי-ג'וי', והוא לקח את האלקטרוניקה ממאסיב אטאק ונתן לה צבע של נשמה".

מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקח?
"זה לא מעט כסף... הייתי אומר שאני לא לוקח – אבל אמא שלי לא תסכים שאני אוותר על כזה סכום. אפשר להתייעץ איתה? ואם היא מסכימה, וסביר שהיא תסכים , אז בכיף. תכיני את הצ'ק, למי להוציא את החשבונית?".

מתי אתה מאבד אמונה?
"זה לא קורה הרבה. אני טיפוס מאמין. מאמין בטוב, בזה שגם אם דברים לא הולכים וגם אם קשה בדרך זה בשביל להגיע למקום חיובי. אני מאמין בתיקון, בזה שאנחנו עומדים בפני צמתים שמקבלים טוויסט שלילי כדי לתקן משהו. אני אדם די אופטימי בהוויה ואופטימיות היא עניין של אמונה. אם אתה מאמין שבסוף יהיה טוב ושיש סיבה גם לקושי - זה עושה את הדרך יותר קלה".

מתי לאחרונה היה לך דיבור עם אלוהים?
"במלחמה האחרונה, כשעפו פה טילים לכל כיוון אמרתי לו: 'אחי, וואו. מה הדיבור? שחרר אותנו מזה'".

אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"הייתי מבקש שתי משאלות. שווה לנסות, לא?".

>> שאלון רוח עם דניאלה פיק: "ההורים שלי הם המודל שלי"

>> לכל שאלוני הרוח הקודמים