אליעזר (צ'ייני) מרום
מרום. תראו אותו ותסתכלו עלינו | צילום: חדשות 2

בימים האחרונים נדמה שחיל הים מיטלטל לו על מים עזים אחרי שמפקד חיל הים, אלי מרום, נצפה במועדון חשפניות. מתברר שבזמן שחלקנו מבצעים פעולות תמימות כמו הליכה לחוף הים או ביקור במשחקי כדורסל - ועוד נחזור אל התמימות של המקומות האלה בהמשך - האלוף מוצא לנכון לבלות במקומות שטופי זימה.

אין שום ספק, מרום עשה מעשה גועלי ועלוב במיוחד, אבל יכול להיות שזו דווקא הרמה להנחתה שבה נבצע חשיבה מחודשת. כי אם נתבונן קצת יותר לעומק, נבין שכל המצקצקים למיניהם לא ממש טורחים להסתכל במראה.

מרום, מה לעשות, הוא רק סימפטום של חברה חולה ושטופה בתאוות, שעובדת על עצמה ומוכרת לעצמה לוקשים כאילו היא נקייה וזכה. הרי אם מישהו יבוא לבית של חברו ויציע לאשתו לשבת איתם בסלון בבגדים תחתונים - הוא יקבל בעיטה החוצה. "מה", ירתח הבעל, "אשתי כזאת זולה בעיניך?". אבל אם אותו חבר יציע להם ללכת איתו לחוף הים, שם תלבש האישה ביקיני (שזה שם מכובס לבגדים תחתונים) - זה כבר "נקי", "מכובד", "ליברלי". 

תגידו לי אתם - מה ההבדל בדיוק מבחינת הצניעות? הרי בחוף הים, מקום פומבי, אותה אישה מסתובבת חשופה כמעט לחלוטין, אז מה זה משנה - ושוב, אני מתכוון ברמת הצניעות בלבד - אם היא הולכת כך גם בבית וגם בפני האורחים? להיפך - בחוף הים זה מול המוני אנשים מתחלפים, ובבית - רק מול אנשים ספורים.

השקרים העצמיים שלנו חלחלו, למרבה הצער, גם כלפי קטינות. כולנו מזדעזעים מכל פדופיל ומכל גילוי מיניות כלפי ילדים קטנים, אבל זה לא מפריע לשלל קבוצות כדורסל וספורט להחזיק קבוצת מעודדות שחלקן בגילאים צעירים מאוד (11-12 ולפעמים גם פחות מכך), שלבושות לא פעם בצורה חושפנית מזעזעת ורוקדות בחושניות. הרי אותן בנות לא ממש מבינות מה הן עושות ומה עובר במוחם של חלק מהגברים החולים באותם רגעים, אבל כנראה שכולנו יותר מדי שטופי מוח כדי לא להבין את זה ולראות בזה דבר נורמטיבי.

גם העובדה שילדות בנות 8 (אני מכיר כמה באופן אישי) צופות בטלנובלות העוסקות במין, בבגידות, במקרי אונס, בשקרים ובתאוות שונות נראית לנו טבעית. הרי מה, נצנזר להן? אנחנו באירן? אבל כשזה קורה, וכשילדים בני 4 צריכים ללכת ברחוב ולראות שלטי חוצות ענקיים הגובלים בפורנוגרפיה - למה אתם מצפים? הם גדלים לתוך עולם כזה, הם לומדים שרמיזות מיניות הגובלות בפורנוגרפיה הן דבר "טבעי", ואחר כך כשכל התעשייה הזו גדלה לממדים עצומים - אתרים באינטרנט, מועדונים מפוקפקים, מקרי אונס הולכים וגוברים, בגידות וגירושין - כולנו מרימים גבה ומתרעמים על אותו אלוף בצה"ל שחרג כביכול מהנורמות הבסיסיות הקלוקלות ממילא שיצרנו במו ידינו.

זה מזכיר לי את הטענה המפורסמת של חובבות הלבוש הלא צנוע מול האמירה שזה מגביר את מקרי האונס. "מה, בגלל שיש אנסים ואנשים חולים אני צריכה לשנות מאורח החיים שלי?", הן רוטנות ומתעקשות שכל העולם יראה להן. אז אני אומר: בהחלט, איזו שאלה. אם מחר אסע בתוך גן חיות שבו מסתובבים אריות ונמרים מחוץ לכלובים, כשמותר להסתובב בתוכו רק ברכב משוריין, ברור שלא אצא כי אחוס על עצמי. 

"איזו השוואה", ירטנו אותן חשופות, "מי משווה בין חיות לבין בני אדם?". אז יש לי חדשות עבורכם: האנסים הפוטנציאליים הם לא בני אדם - הם חיות. ומחיות צריכים להישמר. אולי זה לא "צודק", "פוגע בזכותנו הלגיטימית" ובלה בלה, אבל מה לעשות, לפעמים העולם הוא ג'ונגל וצריך להיזהר בו. ברור שאותן נשים לא אשמות במקרי האונס אבל כאמור, בחוץ יש אנשים חולים, ומהם צריכים להיזהר. הבעיה היא בהם ולא בכן, ולמרות זאת עדיף להיות חכם מאשר צודק.

אם נחזור לאלוף אלי מרום, בכל חברה מתוקנת הוא היה מסולק מתפקידו. אבל כשבחברה חולה מהבחינה הזו יש אדם חולה - לפני שנבוא אליו בטענות כדאי שקודם כל נתחיל להסתכל קצת על עצמנו.

כל הפרשה הזו ממש מעצבנת אתכם? חבל, קבלו עצה: הכעס שלכם זה עניין של בחירה

מניאק זה עניין של פרספקטיבה: הרבי מציע למצוא צדדים טובים בכל אדם