פרשת השבוע היא פרשת "עקב". משה רבנו מותיר לנו הרבה הוראות והנחיות בצוואה שלו, בנאום הפרידה שלו, ודברים רבים קשורים לחופש הגדול, לאוגוסט המאתגר שעובר עלינו. אז הנה 7 עקרונות כאלה, אם תרצו – מדריך הפרשה לחופש הגדול.

1. הילדים לא לומדים מאיתנו, הם לומדים אותנו

נאמר בפרשה: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

אם קוראים שוב את הפסוק, רואים שבכלל לא מתואר בו מצב שבו ההורים עומדים מול הילד ומרצים עם לוח וכותבים איך צריך להתנהג. הלימוד פשוט נעשה כשהם איתנו, כשאנחנו יושבים בבית, והולכים בדרך, וישנים וקמים בבוקר. הם מתבוננים ומתוך כך לומדים איך להתנהג. דוגמה אישית היא מה שהכי משפיע. בחופש, כשהמסגרות נעלמות וכולם נמצאים יחד באופן אינטנסיבי, לאורך היום, העיקרון הזה נכון יותר, ומאתגר יותר. בקיצור, הילדים לא לומדים מאיתנו, הם לומדים אותנו.

בחופש הגדול ובתקופת הקורונה, כולנו יותר בבית, ויש הזדמנות ללמוד באמת את סדר היום של ההורים ולראות אותם מקרוב.

זמני כניסת ויציאת השבת

2. לא לצאת מהמסגרת ולא לשכוח את העיקר

דווקא כשיוצאים מהשגרה, יכולים לשכוח את העיקר. לכן ספר דברים הוא כולו מלחמה נגד השכחה. שימו לב לכמות הפעמים שמשה רבנו מדבר איתנו על כך:

זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלקיך לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם.

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אלקיך זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח.

וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אלקיך.

וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אלקיך.

זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח.

יש חשש שדווקא כשיהיה נוח – נשכח. דווקא כשמגיעים לחברת שפע ולא לחברת מחסור, דווקא כשאין משבר – שוכחים את הסיפור, את יציאת מצרים, את מה שליווה אותנו אלפי שנים.

משה רבנו מוסיף ומתאר זאת כך:

פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

3. היחס לאוכל

גם נושא המזון חוזר שוב ושוב בספר דברים. נסתכל קודם כל על ההכרזה הבאה בפרשה:

כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם.

מכירים את פירמידת הצרכים של מאסלו? אברהם מאסלו היהודי היה בן של מהגרים מאירופה, בן בכור לשבעה האחים בברוקלין, שהפך לפסיכולוג חברתי מוביל. הפירמידה שלו מדברת על צרכים בסיסיים שהאדם קודם כל צריך לספק – חמצן. מזון. מים. אחר כך: ביטחון בקיום הפיזי – ביטחון גופני, משאבים ותעסוקה, בריאות. אחר כך – שייכות זהות ואהבה. כלומר, אדם צריך חברות ומשפחה. אחר כך – כבוד והערכה. הערכה עצמית, ביטחון עצמי, הצלחה. והטופ – מימוש עצמי. מוסריות, יצירתיות, פתרון בעיות. כלומר: לא על הלחם לבדו חיה האדם. הצרכים הפיזיים הם קריטיים אבל הם לא מספיקים. צריך עוד.

והנה עוד התייחסות מפורסמת לאוכל בפרשה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אלקיך עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. מהפסוק הזה לומדים חז"ל על ברכת המזון וחשיבותה – אנחנו אוכלים, שבעים ומודים ומברכים אחר כך. יש פה ניסיון לקשר את הרעב הפיזי למשהו נצחי ורוחני.

4. סינון

וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ.

הכול זמין היום, יותר מאי פעם, הטוב והרע. לא כל הזבל צריך להיכנס לנו לסלון, למכשיר וגם ללב. כמה קשה וכמה הכרחי לדעת לסנן, לפקח ולומר לא. בחופש הגדול במיוחד, ובתקופה בה הילדים שוהים יותר מול מסכים, זו אחריות שלנו לשים מה נכנס להם לנשמה.

יש תנועה נפלאה ושמה "תנו לגדול על שקט" שהולכת וצוברת תאוצה – יותר ויותר בתי ספר שמחליטים שילדים בגילאי יסודי לא צריכים לקבל טלפון משלהם (אני לא יודעת אם גם אחר כך צריך... נדמה לי שאפילו אני צעירה מדיי בשביל המכשיר). מאות מוסדות חינוך החליטו ביחד שההורים יתאגדו ויחליטו לא לרכוש "טלפון חכם", ואחת הסיסמאות שלהם היא: "הורים חכמים קונים סלולרים טיפשים".

5. מעשים טובים

כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹוקים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.

שימו לב לניסו: הוא אלוקים, אדון, גדול, גיבור, נורא, ואיך זה מתבטא? בדאגה ליתום, לאלמנה, לגר. בדאגה לחלש, באכפתיות כלפיו.

קשה לאמוד את היקף החסד וההתנדבות כעת בחברה הישראלית. בחופש הגדול הזה זה "בוער" במיוחד – אפשר לסייע למי שבבידוד, למי שמצבו הכלכלי הורע, למי שרק צריך שיחת טלפון של עידוד מדי פעם. יש אינסוף פעילות מבורכת כזו.

6. ארץ ישראל

כִּי ה' אֱלֹוקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן.

אלפי שנים יהודים קראו בתורה את הפסוקים האלה וראו מהחלון את תימן או רוסיה. השנה, בפרט כשאי אפשר לטוס לחו"ל, יש לנו הזדמנות להכיר מקרוב את הארץ הטובה הזו. הזדמנות לטייל בה ולהיזכר ביופיה.

7. אהבה

השורש ״אהב״ מופיע בתורה 41 פעמים. פעמיים בספר שמות, פעמיים בספר ויקרא, הוא לא מופיע כלל בספר במדבר, ובספר דברים – 23 פעמים. זה ספר האהבה. זו הכותרת של הכניסה שלנו לארץ, אהבה.  הנה כמה דוגמאות: רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ לְאַהֲבָה אוֹתָם. לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם – לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹקיכֶם.

רש"י אומר על כך: עשו מאהבה – וסוף הכבוד לבוא.

החופש הגדול הוא הזמן להפגין אהבה, למרות הכל, בלי להתחשבן. יש חשש שהכול יהפוך צפוף ודחוס ועצבני. זה לא הזמן לפנקסנות ולעצבים אלא לכמה שיותר אהבה, זרימה ושמחה בבית.

לסיכום, הבאנו רק כמה פסוקים מהפרשה, שעשויים להיות רלוונטיים עבורנו בעיקר בימים האלה:

1. הילדים לומדים אותנו

2. לזכור ולא לשכוח מה העיקר

3. היחס לאכול

4. סינון והגבלה של תכנים

5. חסד ומעשים טובים

6. ארץ ישראל

7. אהבה

המשך חופש נעים ובריא, ושבת שלום.