השבוע בתכנית "בכיוון אחר" מתארח יהודה מסס – אמן ויוצר איכותי, מוכשר ומוערך. במשך שנים רבות של יצירה הוא שחרר אלבום משותף עם אהוד מנור ז"ל, הוציא את האלבום השני המצוין "אמת פשוטה", שיתף פעולה עם עמיר בניון לאורך אלבום שלם בשם "מחשבות", ובעיקר חיזק יותר ויותר את התואר שלדעתי תפור עליו: זמר נשמה. עם השנים הוא גם כשהתחזק.
מוטיב הגעגוע כל הזמן חוזר אצלך בשירים, מאיפה זה בא?
"אף פעם לא חשבתי על זה, ובשביל להבין את זה צריך ללכת לפסיכולוג, אבל אני חושב שאולי בגלל העובדה שכבר מכיתה ה'-ו' לא הייתי בבית, אלא בפנימיות ואחר כך בצבא. אז אולי זה החסר מפעם, נראה לי".
מכיתה ו' בפנימיות - זה נשמע לא קל.
"לא קל בכלל. בגיל 10-11 הייתי לוקח מזוודה, וכמו מרקו שהולך לחפש את אמא שלו בארגנטינה, הייתי נוסע מנתיבות עד אבן יהודה בכמה אוטובוסים, יורד באיזשהו מקום והולך ברגל כמה קילומטרים עם המזוודה הזאת".
התגעגעת הביתה בכל הזמן הזה?
"כל הזמן. וזה לא עידן של היום שיש לך טלפון ואתה מרים טלפון לאבא או לאמא ושואל מה נשמע. אתה רואה אותם פעם בשבועיים, וחוזר עם הכביסה המלוכלכת, מקבל בגדים נקיים, ממתקים, קצת דמי כיס, וחוזר בידיעה שחלק גדול מהחברים שלך נשארים איפה שאתה גר. אבל זה לא בא ממקום של כעס או משהו. המטרה של אבא שלי הייתה לתת לי חינוך יותר טוב".
קבלת שם חינוך יותר טוב?
"אני לא יודע. אבל בוא נגיד שאבא שלי חשב שהבית הספר בנתיבות לא מספיק טוב, לא מספיק תורני, והוא ראה לנכון לשלוח אותי לשם".
ושם בתקופת הנעורים, אתה יוצא מהיהדות.
"לא בדיוק יוצא, לא הייתי קורא לזה יוצא. היה לי כל מיני סוגים של כעסים. בתיכון השתעממתי. כי ילד שלא שולט בחומר משתעמם ונפלט החוצה, וזה מה שקרה לי. אחרי הצבא למדתי ועשיתי בגרות והלכתי ללמוד לימודים גבוהים וכן הלאה. אבל אני זוכר את החסר הזה".
אז תחושת הגעגועים, היא זו שהחזירה אותך הביתה מהבחינה היהודית בסופו של דבר?
"בין היתר כן, כי זה מכלול של דברים. כשאתה אוהב משהו אתה אוהב, אתה אוהב את כולו, זאת הכוונה. אבל אהבה אמיתית זו אהבה ללא תנאים. זה לא תוריד לי רק את זה או תן לי רק את זה. אז מן הסתם היום אני אוהב את הכל, אבל צריך להגיע לאיזושהי בגרות כדי להצליח לאהוב את הכל".
"בגרות זה להסתכל על הדברים יותר נכון ללא משקעים והפרעות מה שנקרא, וללא סטיגמות ודעות קדומות".
ואתה היית מלא בדעות קדומות וסטיגמות על היהדות?
"גם. אני חושב שכל אחד מאיתנו עובר התכחשות, זה מתחיל גם במוזיקה. אם כולם שומעים מוזיקה מסוימת, אז אני אומר 'אני לא מרוקאי, ואני גם שומע מוזיקה אחרת'. יותר מאוחר אתה מבין שזה הכל שטויות, ובעצם אתה רוצה את מה שאתה באמת. זאת בגרות בעיניי. אני חושב שזה קורא לכל אחד, זה לא משהו שמאפיין רק אותי. יוצא לי לדבר עם הרבה אנשים שבאיזשהו שלב עוזבים כאילו את בית אבא מכל מיני בחינות, ואחר כך חוזרים לזה".
אבל אתה יצאת די החוצה, ולפני 13 שנים חזרת לשמור שבת כהלכתה. עד אז אני יודע שהופעת בפאבים, במועדונים בערבי שבת.
"תראה, צריך להגיד דבר אחד שהוא מאוד מאוד חשוב: כיבוד אב ואם היה אצלי מאוד מאוד חשוב. אני יכול לספר לך שהייתי מחנה את הרכב שלי בכניסה לנתיבות, כדי שאף אחד לא יראה שאני נוסע בשבת. לא כי התביישתי ממישהו, אלא כי חשבתי שאולי מישהו שמכיר את אבא שלי יראה אותי נוסע. זה היה בשביל לא לפגוע בו. אז עדיין למרות הכל הופעתי, וכן, נסעתי והכל, אבל תמיד היה בי את העניין הזה של כיבוד אב ואם, כי אבא שלי מאוד מוכר בקהילה, מכבדים אותו, אוהבים אותו אז לא רציתי לפגוע בו".
"תראה, יש בזה שקר אחד גדול. אתה נמצא ערב שבת בפאב מפוצץ אנשים, וזה קהל שלך, שבא לשמוע אותך. אוהבים אותך, מוחאים לך כפיים. אתה מחכה לזה, אתה ניזון מזה, אבל אחרי שזה נגמר והפנסים כבים, אתה יושב עם עצמך ומבין שזה לא מה שהיית צריך לעשות".
זה היה כל הזמן או רק בשלב מסוים?
"אני חושב שזה כל הזמן היה ברקע, אבל אני גם לא התעמקתי בזה. תראה, אני לא הבטחתי לעצמי שאני אהיה צדיק גדול, והיצר הרע שלי בהחלט השתלט עליי הרבה פעמים, ובאמת אני חיי איתו בסדר, אני לא כועס עליו. זה היה ונגמר וזהו. כאילו, לא מתעסק בזה יותר מדי".
היום לא, אבל מה הוציא אותך מהמעגל הזה?
"אני חושב שזו המשפחה, כי אני זוכר שהייתי בא לאשתי ככה ביום שישי לפני ההופעה, והייתי מבקש ממנה - בלי קידוש, בלי כלום - את הדג עם הפלפל, אוכל אותו בשעה חמש-שש, ונוסע להופיע. באיזשהו שלב, כשיש לך כבר שלושה ילדים ואישה, זה גם לא עושה טוב לבית. החלטתי שאני לא רוצה את זה, החלטתי שאני רוצה לנוח. הייתי צריך לעשות בחירה בין זה לבין זה, ובחרתי בזה. ואני שמח שכך. זה גם הוכיח את עצמו".
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.