כל אימון בתחום שדורש הצטיינות ברמה תחרותית, כמו ספורט או מכירות, דורש קודם כל את ידיעת המטרה. אחרת אנחנו נידונים לגורל שבו אנחנו נתונים רוב הזמן בתחושה מייאשת של שוטטות ואיבוד דרך. על כן, סגולה להצלחה בכל פעולה או משימה היא הגדרת המטרה, וככל שהמטרה תוגדר בצורה מדויקת יותר כך יגדלו סיכויי הצלחתנו.
באופן כללי, כשנשאל אנשים מהי מטרתם הרי שרובם המכריע ישיב שהמשימה החשובה ביותר עבורם היא להצליח בחיים. אולם מה זה אומר "להצליח בחיים"? איך מגדירים מטרה כזאת? למעשה, אפילו אם נשאל רבים מאלו שנראים לנו כמצליחנים האם השיגו את מטרתם בחיים, מן הסתם נקבל תשובה שלילית.
בפועל, נראה כי רוב בני האדם אינם מודעים לצורך בהגדרת המטרה, ואף ניתן לומר שנדיר לפגוש אנשים שהשיגו את מטרותיהם. מכאן, שרובם גם לא ידעו להגדיר כראוי את מטרתם (כמובן שהגדרה או מיקוד במטרה לא נכונה לא יביאו לסיפוק ולתחושת הישגיות בת קיימא).
מהי, אם כן, מטרת החיים? לפי חוכמת הקבלה, המטרה סובבת סביב מילוי הרצון. ואם נרצה לדייק עוד יותר, על פי הקבלה הרצון לקבל הוא מהותו של האדם. ואולם, מהיכן מגיע אותו רצון? מהנשמה. הרב אשלג, בעל פירוש "הסולם" על הזוהר ומייסד תנועת הקבלה המודרנית, מסביר כי מקור המילה נשמה הוא מלשון "שומה". קרי: הערכה של גודל, של קיבולת, של כלי, של כמות. לפיכך, נשמה היא הגודל של הכלי, הגודל של הרצון של האדם לקבל. אנשים עם רצונות גדולים עושים דברים גדולים, לטוב ולרע, ואנשים עם רצונות קטנים עושים דברים קטנים, לטוב ולרע. הגודל של הנשמה קובע את העוצמה של האדם.
אם כל תנועה שאנחנו עושים מטרתה לקבל לעצמנו ולמלא את רצונותינו, אז מהו אותו דבר שאנו מנסים לקבלו? וחשוב להבין זאת, שאחרת איך נדע שהשגנו את מבוקשנו? הרי רובנו פועלים בדרך של שאילת מטרות מהסביבה אשר סופה בלבול וריקנות, כי גם אם השגנו את מה שציפו מאיתנו, עדיין אנחנו מרגישים שמשהו חסר לנו, שאנחנו לא מסופקים ושלא טוב לנו.
הנפש רוצה לשבוע
אז מה אנחנו בעצם מחפשים? כל אחד יסכים שכאשר אנחנו מציבים לעצמנו מטרה שבה אנחנו משקיעים מרץ וזמן, הרי שאנחנו מצפים לחוש תחושה טובה לכשנשיגה. תחושה זו יכולה להיות מתוארת במילים כמו סיפוק, ביטחון, שלווה, אהבה, מילוי, כוח, עוצמה ועוד. אם נדע בתחילת הדרך שהתחושות האלה לא מצפות לנו בסופה הרי שנפסיק ללכת בה, או שנפסיק להתאמץ כדי להשיג את מטרתנו.
אם נשאל אנשים מהי מטרת חייהם ומה הם היו רוצים להשיג לעצמם, אזי יש שיאמרו שהם רוצים להשיג את הייעוד שלהם בחיים. אם נשאל אותם מדוע, הם ישיבו - על מנת להגיע לסיפוק. ואם נוסיף ונקשה אזי נבין כי הסיפוק גורם לנו לתחושה טובה. ומכאן שמטרת חייהם היא להרגיש טוב ולא למצוא את ייעודם. אחרים יאמרו שמטרתם היא לעזור לאחרים, אך גם כאן העזרה כשלעצמה היא לא העניין כי אם ההרגשה הטובה המתקבלת לאחריה.
מישהו אחר יאמר שהוא רוצה לראות את הילדים שלו גדלים ושטוב להם, אך גם כאן אם המטרה תושג היא בעצם תגרום לאותו אדם נחת, ומכאן שמטרת החיים האמיתית היא שוב להרגיש טוב. להרגיש עונג, אהבה, שמחה ומעין תחושת מלאות. כלומר, הסיפוק, העונג והמלאות שאי אפשר להגדיר באמצעים גשמיים תמיד מהווים חלק מהגדרת מטרת החיים.
ומהי אותה תחושת מלאות? מעין תיאור מצב של אותם רגעים של תחושה עילאית של סיפוק ושלמות. אין לכך נוסחה ברורה, אבל כל אחד יודע לזהות את אותה תחושה כשהוא פוגש בה. למעשה, תוצר נלווה של אותה תחושה היא תחושת שובע נפשי. השובע הנפשי הזה בא לידי ביטוי אפילו בצורה גשמית. לפי מחקרים, אדם אוכל פחות כשהוא נמצא במקום של עשייה, יצירתיות, צמיחה, שיתוף ואהבה ושל הרגשה טובה הנובעת ממצבים אלה.
לעומת זאת, כאשר אדם חש ריקנות הוא מנסה למצוא דרכים למלא את עצמו, ובדרך כלל זה יתבטא בצורה גשמית – אכילה כשאנחנו לא רעבים, למשל. הניסיון מראה שתבניות ההתנהגות הללו מצליחות למלא אותנו, אבל רק באופן רגעי או זמני. נשאלת, אם כן, השאלה - אז איך ניתן לדעת שאנו אכן מלאים? אם נבחן זאת, הרי שכשאנחנו מלאים קל לנו יותר לאהוב את כולם. אנחנו שמחים יותר ובריאים יותר, וכשאנחנו מאושרים באמת אזי תחושת האושר "גולשת", יש בנו צורך לחלוק אותה עם אחרים ויש בנו סובלנות לטעויותיו של הזולת, קרוב או רחוק.
סוד הסיפוק
אז מהי אותה תחושת מלאות? מהו הדבר שממלא אותנו כאשר אנחנו מרגישים סיפוק? לא מדובר, כמובן, במשהו גשמי. זו אינה מטרת הרצון שלנו, אלא מה שממלא אותו. כאשר המילוי הנחשק הזה נמצא במקומו אז כל העולם יפה ושמח. אולם, כאשר יש לנו תחושה של חוסר פנימי, אזי דיכאון וחושך צובעים בצבעים קודרים את כל מה שסביבנו.
מהו הדבר שכולנו מחפשים רוב הזמן? המקובלים קוראים לזה אור. אור רוחני. אנרגיה רוחנית. באור הזה ובאנרגיה הזו אנו רוצים להתמלא. למעשה, האור הזה קיים כבר מבריאת העולם, וכך מסופר בתחילת ספר בראשית (עוד קודם שנבראו השמש, הירח והכוכבים ביום הרביעי): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". כלומר, עוד קודם לאור הגשמי נברא האור הרוחני, וכל אדם יודע ומרגיש מתי הוא חווה את האור הזה.
אבל יש דרך נוספת לדעת שמישהו הגיע להארה, למטרה. אומרים המקובלים: "אין אדם נותן מה שאין בו". אתה לא יכול לתת את מה שאין לך. כשאנחנו מלאים באור אנחנו מרגישים אהבה וסובלנות כלפי אחרים. כשאנחנו מלאים באור אנחנו משדרים רוגע, אושר ושמחה. וההפך הוא תשדורת של כאב וסבל. זהו בעצם המדד שלנו. כשאדם מלא באור הוא נותן לאחרים הרגשה של אור. וזהו למעשה החוק הראשון בחוקי החיים על פי תורת הקבלה, החוק שמגדיר את מטרת החיים ואת מה שאנחנו רוצים בחיים: אנחנו רוצים להתמלא באור.
מדובר באור הרוחני-הפנימי שאנחנו מרגישים כאשר אנחנו מוקפים אהבה, והאהבה הזאת ממלאת אותנו. זה האור שממלא אותנו כאשר אנחנו חווים סיפוק מהישג בתחום המקצוע, חיי המשפחה או הקריירה שלנו. זו התחושה שממלאת אותנו כאשר אנחנו חווים שלווה וביטחון פנימי לאחר שטרחנו רבות והגענו אל המנוחה והנחלה.
איפה ניתן למצוא את "האור" הזה? על כך בשיעור הבא.