אם יש משהו שלמדנו מ"שקרים קטנים גדולים" הוא שלכולנו יש את הסוד הקטן שלנו שממש לא מתאים לנו שמישהו אי פעם יידע עליו. הוא לא חייב להיות טראומטי, מייסר וקיצוני כמו בסדרה - הוא יכול להיות זעיר, קליל וחינני אבל הוא שלנו ולא של אף אחד אחר. בעולמות הלייפסטייל, אנחנו מכנים את התופעה "גילטי פלז'ר": ההנאה האסורה, או אם תרצו: ההנאה המביישת. כי בינינו, אף אחד לא באמת צריך לדעת שהפטיש שלנו זה ללכת לישון עם בובת עיניים גדולות שהברחנו מבת החמש שלנו, נכון?
אז מה האהבה האסורה שלך? דיברנו עם כמה אנשים אמיצים שהסכימו לשתף. טוב, לא בדיוק אמיצים. זה לא שהם פרסמו את זה בסטורי שלהם באינסטגרם, והם סירבו להיחשף בתמונה ושם מלא, אבל הם כן הסכימו לדבר אתנו ולגלות לנו שבלילה בלילה, כשאף אחד לא רואה, הם מזמזמים את "בייבי שארק" כדי להירדם. ולא, הם לא הורים. עדיין. אם בכלל. קבלו אותם.
אני בת 45 ואני מתה על הקרדשיאנ'ס
"בזמן שכולם דיברו על החדש בנטפליקס או על 'סיפורה של שפחה' ו'בפנים' – אני הייתי עמוק בסאגה הבלתי נפסקת של הקרדשיאניות. אין לי כוח לבינג'ים לתוך הלילה, לא בנויה למחויבות הזאת אבל אין לי שום בעיה עם שידורים חוזרים של קים, קלואי וקורטני. הן כל כך מוגזמות, וכל כך היסטריות והחיים שלי לא יכולים להיות יותר רחוקים ושונים מהן ואולי בגלל זה, אני גרופית שלהן. הן מצחיקות אותי ומרגשות אותי ואני עדיין מנסה להבין כמה ילדים יש לכל אחת ובאיזה מערכת יחסים היא נמצאת עכשיו. מבחינתי הן האלטר אגו שלי. אם הייתי נולדת מחדש, כנראה שהייתי קלואי. היא לחלוטין הפייבוריט שלי".
(מעין, 45)
הפטיש שלי זה טורטית, תתבעו אותי
"זה משהו שאני סוחבת מגיל צעיר. קרייבינג אמיתי לטורטית: וופל מצופה בקרם שקדים. בגלל שגדלתי בבית ששומר בשר-חלב, זה תמיד היה הקינוח האולטימטיבי שהתאפשר לי לאכול וזה היה ה-רגע שחיכיתי לו. יש לי פטיש אמיתי לקראנצ'יות הזאת ועד היום טורטית היא הנחמה המתוקה שלי, ליד הקפה של ארבע אחר הצהריים. פותחת את העטיפה הירוקה ונהנית מכל ביס. אגב, נסו להקפיא אותה ואז לאכול – אתם עוד תודו לי".
(אסנת, 38).
כל יום אני נכנסת ובודקת טיסות
"האהבה הכי גדולה שלי היא לטייל בעולם. כבר מגיל צעיר, תמיד חלמתי שהדרכון שלי יהיה עמוס בחותמות וכשכולם שיחקו ב'משפחה', אני תמיד גילמתי דיילת. לא יודעת איך, אבל בסוף יצא שהלכתי ללמוד משפטים ולא הגעתי לעבוד בדיילות. לצערי אני גם בקושי טסה בעיקר בגלל מצב כלכלי מאתגר, אבל יש לי בכל זאת אובססיה חריפה לדילים ונופשים. ככה יוצא שכל מי שמעוניין לטוס בסביבתי, יודע שאני זו שאמצא לו את הדילים הכי שווים ברשת. אני נכנסת, חוקרת, בודקת ומשווה ותמיד מצליחה למצוא להם את נסיעת חלומות. זה מסתדר להם כל כך טוב כי אם מתאפשר לי (ואני דואגת שיתאפשר) – אני אפילו מסיעה או מחזירה אותם מהשדה. עד כדי כך אווירת החו"ל עושה לי טוב. זו אהבת אמת! שוקלת ברצינות הסבת מקצוע לסוכנת נסיעות. תכלס, אני כבר חצי דרך שם. עכשיו רק חסר לי להחתים את הדרכון כמו שחלמתי תמיד. ספונסר מישהו?"
(ספיר, 29).
אני אוהבת תפוחים קמחיים
"מצד אחד לא הרגתי אף אחד, מצד שני – כשאנשים רואים שאני נוגסת בתפוח קמחי, אני מרגישה איך עולה להם פתאום. אני יודעת שזה הפרי האסור עבור כל העולם בערך, אבל לי יש אובססיה דווקא לסוג הזה. היי, אני לא שופטת את אלה שאוכלים שוקולד ומלפפון חמוץ, אז שאף אחד לא ישפוט אותי. סבבה?"
(מיכל, 33)
אני מכורה לקשרים בשיער של בנותיי
"יש לי שתי בנות, אותן אני מסרקת על בסיס יומי. אחת מתהדרת בשיער די נוח למשתמש, השנייה בורכה בשיער מקורזל שיוצר קשרים רק מעצם היותו קיים. מדי ערב, אני דואגת לסרק את שיערן עד אחרון הקשרים. הסירוק הזה באמבטיה, שיכול להיות סיזיפי ומתיש, הוא רגע שאני מחכה לו ביום. לצד שיחת נפש אמיתית שאני עושה עם כל אחת מהן, אני לא נחה עד שהן יוצאות מהמקלחת מינימום פארה פוסט. זה כמו ניקוי רעלים, רק קצת אחרת. אני יודעת. אני מוזרה. במיוחד שבבוקר הכל מתחרבש וחוזר חלילה. איזה כיף!"
(לילי, 40).
אני אוהבת לאכול בנאפיס.
"בגיל 40 הייתם מצפים שאני אגדל וחוש הטעם שלי יתפתח. שאני אלמד לאכול חצילים ואוהב גיוזה וארטישוק ופילה צרוב בחמאת פסטו. אבל מה אני אעשה שאני הכי אוהבת פתות עם גבינה בולגרית ותפוחים מוגז? זה לא בריא, זה רחוק מלהיות מזין, אבל כשאני ממש רעבה או רוצה לחגוג – אני לוקחת את המשפחה לארוחה הזאת. לשמחתי יש לי ילדים קטנים שאני מפילה את זה עליהם, ובעלי תמיד מתבאס שלא הולכים למסעדות יותר יוקרתיות, אבל זה עובר לו מהר כשהוא תוקע את הלחוח עם הסחוג ותוך שעה אנחנו שוב בבית. אז הכל טוב".
(סיוון, 44).