הנה נתון שאין לנו סיבה להתגאות בו - אי השוויון בחינוך בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות OECD, מה שאומר שהמצב הסוציו-אקונומי שלנו והמקום בו אנחנו נולדים משפיעים על העתיד שלנו יותר מאשר הפוטנציאל האינדיבידואלי. כיום, מומחים כבר מבינים שמדובר בנושא שצריך להיות מטופל מגיל צעיר. לא מדובר רק באי שוויון בהזדמנויות עבור מבוגרים צעירים, אלא אי שוויון שמתחיל ממש מהרגע בו אנו נולדים.
״היום אנחנו יודעים באופן ודאי שאלף הימים הראשונים בחייו של אדם הם קריטיים״, אומרת רותם עזר אליהו, מנהלת תחום הגיל הרך בקרן רש״י – קרן פילנתרופית פרטית המקדישה את מאמציה לקידום אוכלוסיות מוחלשות, במיוחד ילדים, בני נוער וצעירים. "על כן, כדי שילדנו יוכלו לצמוח ולהיות מבוגרים עצמאיים ויצרניים, גם אם גדלו בפריפריה ולא במרכז הארץ, ההשקעה בהם צריכה להתחיל כבר ברגע הלידה."
נתונים ארציים מציגים שכ-65% מהפעוטות מתחנכים במסגרות חינוך פרטיות ומפוקחות, רק 24% מהילדים בגילי לידה עד שלוש שוהים במעונות מפוקחים ומסובסדים הנמצאים באחריות המדינה. נתון זה מצריך הרחבת אחריות ממשלתית והקצאת משאבים בנושא. יתר התינוקות נמצאים בהסדרים ביתיים.
״רוב ההתפתחות של המוח שלנו מתרחשת עד גיל שלוש, וזה קורה באינטראקציה בין התינוק למבוגרים המשמעותיים בחייו. אם תינוק יגדל בסביבה שלא מאפשרת לו אינטראקציות, הוא לא יתפתח כראוי ולא יוכל לממש את הפוטנציאל שלו, דבר שעלול לא רק לעצור את ההתפתחות אלא בהמשך לייצר בעיות התפתחותיות נוספות". מסבירה עזר אליהו, "קשה לתקן את זה בדיעבד״.
"לגנטיקה השפעה נמוכה ביחס לסביבה"
אחת ההמלצות המרכזיות של מתווה קרן רש"י למוביליות חברתית, היא הרחבת אחריות המדינה לתינוקות ופעוטות הנמצאים גם במסגרות פרטיות. בקרן מדגישים כי השקעה בגיל הרך היא לא רק חברתית אלא גם כלכלית עבור המדינה – ההשקעה הזו עתידה להחזיר את עצמה למדינה ולחברה באופן גבוה ומשמעותי ביותר ביחס לשלבי החינוך האחרים. העדר מדיניות כוללת וביזור הסמכויות בין משרדי הממשלה השונים מעכבים את קידום התחום ומונעים אפשרות מתן מעטפת כוללת של שירותים לפעוטות בגיל ינקות ולהוריהם. במתווה ההמלצות המפורט שהוציאה קרן רש"י, במסגרת תכנית 'הקפיצה החברתית', היא ממליצה שמדינת ישראל תרחיב את האחריות שלה כלפי הגיל הרך, כולל הארכת חופשת הלידה עבור אימהות ואבות וסל שירותים להורים. ״כדי שהתינוקות יתפתחו, המבוגרים שבאים איתם במגע צריכים לקבל הדרכה ותמיכה, מישהו שמקשיב להם ומבין את המקום שהם נמצאים בו״, אומרת עזר אליהו. ״יש לנו היום את כל הנתונים בנוגע לחשיבות ההתפתחות בגיל הרך. לא צריך מחקרים וסקירות ספרות כדי לדעת מה צריך לעשות, רק צריך להשקיע את המשאבים. אם נמשיך להעמיק את הפערים בין עשירים לעניים, נמשיך לקבל תוצאות נמוכות במבחנים העולמיים. זה פשוט מדרון חלקלק, ואם לא נתפוס את עצמנו עכשיו, נפספס את הדור הבא. אנחנו מגדלים דור פחות משכיל בעקבות ההזנחה הזאת. אנחנו יודעים היום שלגנטיקה יש השפעה נמוכה באופן יחסי לסביבה״.
בינתיים, בקרן רש״י, שפעילותה מתמקדת בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית ובמתן מענה בתחומי החינוך והרווחה, לצד שותפים כגון משרדי ממשלה ופילנתרופיה, עושים כמיטב יכולתם להעניק שירותים היכן שהמדינה לא דואגת לכאלה. הקרן ושותפיה מפעילים בכמה מערי הפריפריה בארץ מרכזים לגיל הרך פועלים בגישה הוליסטית המרכזת במקום אחד מגוון רחב של שירותים ותכניות אשר יוצרים רצף טיפולי-חינוכי (one-stop center) אלה, מוכרים על ידי המדינה ומפוקחים על ידי משרדי הממשלה. תחומי העיסוק במרכזים הם: איתור, מניעה והעשרה; אבחון וטיפול בקשיי התפתחות - בעיקר דרך טיפולים פרא- רפואיים; עבודה עם הורים באמצעות הדרכות, סדנאות וקבוצות תמיכה, הכשרה מקצועית והשתלמויות לצוותים במסגרות חינוך, טיפול לגיל הרך ועוד.
במרכזי הגיל הרך ניתן למצוא מומחים מתחומים שונים - עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים, קלינאי תקשורת, פיזיותרפיסטים, מטפלים באמנות ועוד. ההורים יכולים לפנות למרכז לאבחון וטיפול, ואנשי המקצוע גם מגיעים לבקר בגנים המקומיים, כדי לנסות ולאתר בעיות פוטנציאליות בשלבים מוקדמים.
"מדובר בניסים קטנים שקורים בכל יום"
״מוכח שההשקעה בחלק של המניעה היא חסכונית בטווח הארוך״, אומרת דנה זיידס-טאובין, מנהלת המרכז לגיל הרך בקריית מלאכי, בהפעלת עמותת יחדיו וקרן רש"י, ומוסיפה שההורים בפריפריה ממש צמאים לקבל את העזרה והתמיכה הזאת. ״העבודה עם ההורים היא חלק מאוד מרכזי״, היא מסבירה. ״בכל טיפול שניתן לילד, גם ההורה נוכח, מתוך תפיסה שזה המנוף לשינוי, בסופו של יום, הילדים צריכים סביבה יותר עוטפת מהשעות הספורות שהם נמצאים בטיפול. כולנו, כהורים, מרגישים בלבול וסימני שאלה, וזיהיתי המון רצון וצמא אצל ההורים לקבל כמה שיותר ממה שיש לנו לתת להם״.
למרכזים כבר יש סיפורי הצלחה - ר׳, פעוטה בת שנתיים וחצי, חוותה קשיי הסתגלות משמעותיים בתהליכי הקליטה שלה בכיתת הפעוטות שלוו בבכי רב, מתח וחרדה. מנהלת המעון ביקשה להתייעץ עם צוות המרכז לגיל הרך, ולאחר איסוף מידע באמצעות תצפיות ושיחות עם הצוות וההורים - נבנתה תכנית התערבות עבורה. השנה מתחנכת ר' בכיתת הבוגרים. לאחר סיום סדרת הטיפולים בפיזיותרפיה ובדיקה ההתפתחותית שנערכה בקיץ בה ניתנה אבחנה של איחור התפתחותי רב תחומי והומלץ על טיפולי ריפוי בעיסוק וקלינאי תקשורת. לאורך השנה מתקיימות פגישות סדירות עם ההורים לעדכון אודות ההתקדמות, מעקב אחר הדגשים מהטיפולים, וקביעת מטרות להמשך.
א', בן 4, מקבל גם הוא שירותים במרכז לגיל הרך בחצי השנה האחרונה. השירותים שהוא מקבל הביאו אותו למקום אחר בכל הנוגע להתמודדויות הרגשיות שלו - ממצב שבו הילד הגיב לסיטואציות יומיומיות בבכי, הוא הגיע למצב שכמעט ואינו בוכה, , מדבר הרבה יותר מבעבר ואף מרגיש נוח לפתח קשרים אישיים וחברתיים.
״אני לא רוצה להגיד שאנחנו מצילים את הילדים, כי באמת שההורים עושים המון״, אומרת זיידס-טאובין. ״אבל בהרבה מקרים, אנחנו עוזרים להחזיר את המשפחה למסלול הירוק. מדובר בניסים קטנים שקורים בכל יום. ברגע שנכנסים לתהליך, זה משקיט את רעשי הרקע עבור ההורים והילדים, וזו גם חוויה מעצימה עבור הילד להגיע לטיפול״.