מקלאסי לרוק: שלומי שבן מגלם את החלום התל אביבי

שלומי שבן תמיד נחשב פנומן בעולם המוזיקה הישראלית. הוא החל את דרכו בעולם המוזיקה הקלאסית והיה נחשב לאחד הפסנתרנים הצעירים המבטיחים. בתחילת שנות העשרים החליט לזרוק את שנות האימונים הרבות ולפתוח בקריירה של זמר, כותב ויוצר. הוא היה מאוד פרובוקטיבי בתחילת דרכו, כאשר המבקרים מיד התאהבו בו. היום הוא נחשב לטרובדור מקומי - ליוצר מבוסס, אהוב ומוכשר בשמי המוזיקה הישראלית

אצולת המוזיקה הקלאסית

שבן נולד בתל אביב וגדל היישר אל תוך עולם המוזיקה הקלאסית כשהחל ללמוד נגינה על פסנתר עוד בגיל שש ולכתוב שירים כבר בגיל 12. מהר מאוד היה ברור שמצפה לו עתיד גדול, כפסנתרן קלאסי בינלאומי. מעמד זה הגדיר אותו במהלך שירותו הצבאי כמוזיקאי מצטיין, אך למרות זאת, הוא פרש מהצבא לפני תום השירות שלו. הוא עזב כדי לטוס ללונדון, שם סיים בהצטיינות לימודי פסנתר בקולג' המלכותי למוזיקה. התקופה בלונדון היתה מעצבת במיוחד עבור שבן, שכן שם הוא התקשה להתמודד עם הבדידות האירופאית והתנחם בעזרת אלבומים של כמה מגיבורי הרוק של ישראל, כמו פורטיס. התחושה הזו הביאה את שבן חזרה לישראל, כאשר כאן כבר נסללה דרכו להופעות משותפות עם התזמורות החשובות ביותר, כמו התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של זובין מהטה. שבן החל לבסס את מעמדו כפסנתרן קלאסי מצטיין.

רק הוא והפסנתר שלו. שלומי שבן | צילום: רועי ברקוביץ' עם הזמן שבן הבין שהוא מעדיף את עולם היצירה האישי יותר מאשר את עולם המוזיקה הקלאסית והחל לכתוב לעצמו וליצור מוזיקת רוק. בשנת 2000 הוא הוציא את אלבומו הראשון "שלומי שבן" ועורר גלים רבים עם השירים הפרובוקטיביים "שרמוטה פוריטנית" ו"אריק", שגם הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלי צה"ל, באותה שנה. זאת הייתה למעשה התקופה הפרועה יותר של שבן, בה גם ניהל רומן עם איגי וקסמן ושיווק את עצמו כרוקר מחוספס.

בעקבות האלבום שלומי שבן סומן כהבטחה גדולה בעולם המוזיקה הישראלי ומאז הוא לא מפסיק לעמוד בהבטחה. בתחילת הדרך שבן ניסה להתרחק מההשפעות של העולם הקלאסי ממנו ברח, עם השנים והבגרות הנפשית, המוזיקה הקלאסית הפכה לחלק בלתי נפרדונוכח באופן תמידי ביצירותיו. לאור ההצלחה, שבן לקח חלק בשיתופי פעולה מגוונים עם אמנים רבים כמו ערן צור, אסף אמדורסקי בפסקול הסרט "האסונות של נינה", שלומי שבת, ברי סחרוף, רונה קינן, יוני רכטר, מרינה מקסימיליאן בלומין, להקת בת שבע. אחד משיתופי הפעולה הזכורים ביותר של שבן, היה עם אליל נעוריו, רמי פורטיס, במופע "מקרה פסנתר", שם ביצעו שירים של פורטיס על הפסנתר של שבן.

שבע שנים של שיכרון חושים

שיתופי פעולה עם כל האמנים הגדולים בארץ. שבן עם נינט, ממ"ב והקולקטיב | צילום: אורית פניני שבע שנים חיכו מעריציו של שבן בין האלבום הראשון שלו, לאלבום השני, שנקרא: "עיר". שבן נתקל במחסום כתיבה קשה ותהליך העבודה על האלבום לקח זמן רב. אך בשבע השנים הללו שבן לא קפא על שמריו, הוא הופיע עם הפסנתר פעמים רבות ובהצלחה רבה ואף קיבע את מעמדו כווירטואוז, פרפורמר ונגן מחונן. "עיר" אף זיכה את שבן בפרס אקו"ם למחבר השנה ונחשב לאלבום מאוד בוגר ומוערך.

עד האלבום הבא עברו על שבן שבע שנים נוספות של שיתופי פעולה ומופעים ייחודים כגון מופע "ספר השירים שלי", שהעלה עבור פסטיבל הג'אז בתל אביב, או את האלבום "מגדל הפזמון" שהכיל גרסאות כיסוי לשירים שונים והגיע לאלבום זהב. שבן משתדל תמיד לעסוק במספר פרויקטים ולא להתחייב רק לדבר אחד, למשך תקופה ארוכה. הוא המשיך לכתוב ואף הלחין שירים למחזה "סוף טוב" של ענת גוב, כמו כן הוא זכה לכבוד גדול מידי עמיתיו הקלאסיים לשעבר כשהופיע יחד עם הפילהרמונית בקיסריה - במופע משותף. ב-2014 שבן הוציא את אלבומו האחרון, נכון להיום, "תרגיל בהתעוררות", שהופק על ידי תמיר מוסקט ואסף תלמודי, בשיתוף עם להקת "הקולקטיב". האלבום המוצלח כולל דואט מעניין עם חוה אלברשטיין ודואט נוסף עם נינט.

עם השנים שבן מתבגר ומתעצב כיוצר מגובש ומעניין, כך שב"תרגיל בהתעוררות" שבן אחר ניבט אלינו מבעד לטקסטים. הוא כבר לא מסתתר מאחורי אמירות כלליות, כמו באלבומיו הקודמים, אלא מביע בצורה ברורה אמירות אישיות, חברתיות ופוליטיות ברורות, בנושאים רבים. באמצעות טקסטים חדים שלומי שבן מבהיר את דעתו על נושאים שונים שחשובים לו, כמו דמוקרטיה, אפליה מגדרית, מוטיב העדר בחיינו וכמובן אהבה ויחסיו עם אשתו, השחקנית יובל שרף.

אני והברנז'ה שלי

מעוז הברנז'ה. שלומי שבן ויובל שרף בקנטינה | צילום: שוקה כהן גם בתחום החברתי שבן נחשב לעילוי. הוא נוהג להסתובב בחברת הקבוצה הברנז'אית התל אביבית, הכוללת את נינט, אורי פפר, מיה דגן, קרן מור ומנשה נוי. הניגוד המעניין בין מעמדו המוזיקלי האיכותי של שבן, לבין החשיפה הרכילותית שהוא מקבל תדיר בעקבות האנשים הסובבים אותו, בהחלט בולט בחייו. שיתופי הפעולה שלו באלבום האחרון מביעים עומק נוסף וכנראה שלא נבחרו סתם. חווה אלברשטיין, המוגדרת כמלכת הזמר העברי, נינט שבשנים האחרונות מתעקשת על הקו המוזיקלי הייחודי לה למרות הביקורות נגדה והקולקטיב שמכהנים כלהקה איכותית שהצליחה בזכות עצמה – כולם ביחד מהווים כאדר של יוצרים אדירים שסייעו לאלבום השלם של שבן להפוך להרבה יותר מסך חלקיו.

נראה ששבן ימשיך להיאבק בין העולמות השוכנים בו לנצח. הקלאסי מול המודרני, האיכות מול הרוק הקליל, הרכילות מול היצירה – כל אלה יהיו כנראה לנצח חלק מעולמו. נדמה כי בגילו ולאחר הבגרות שרכש לאורך השנים, שבן כבר למד כיצד לאזן בין האלמנטים השונים בחייו וזה מה שהופל אותו למוזיקאי ויוצר כה מוכשר.