מי מאיתנו לא אוהב להזמין מהרשת? הכיף הזה שטמון בהמתנה לחבילה שמגיעה עד למשרד או לפתח הבית גורם כמעט לכולנו להזמין מוצרים, גם כאלה שלא ממש נחוצים. הכל טוב ויפה כל עוד הרכישות הללו מתבצעות במידה. אבל מה לגבי אותם אנשים שלקחו את הקניות צעד אחד יותר מידי והפכו אותן לחלק מרכזי בחייהם? גלית לדוגמא (שם בדוי), שעובדת במשרד ממשלתי נחשב באירופה, מעידה על עצמה בחיוך כעל "בעלת אג'נדה שהשתבשה" בכל מה שנוגע למסע הקניות שלה.

"אני לא מאמינה בלקנות ביוקר. אני אוהבת להתחדש ולחדש ונראה לי מוגזם להגביל את עצמי למגוון שמוצע בחנות ולטווחי המחירים הלא הגיוניים שלהם. אז התחלתי לקנות באינטרנט. נרשמתי לכל מיני קבוצות שמלמדות אותך על קניה חכמה ועל השוואות מחירים והייתי בטוחה שאני מנצחת את השיטה, עד שגיליתי שהשיטה ניצחה אותי".

מה בדיוק קרה?

"הבעיה ברכישות באינטרנט היא שאת לא באמת יודעת כמה הוצאת. את לא חוזרת הביתה עם המוצר ביד והוא מהווה הוכחה לכך שבזבזת כסף, אלא עוברים כמה שבועות ואת מקבלת "מתנה" הביתה, רק כזו שעלתה לך כסף. ככה נוצר מצב שאת רוכשת ורוכשת בלי לדעת באמת כמה רכשת באותו יום או שבוע או חודש, עד שאת מקבלת את החיוב ואז את מגלה שהוצאת 300 או 400 יורו על שטויות כשיש עוד שבועיים עד המשכורת הבאה. באופן לא מפתיע לא נשאר לך יותר מידי לדברים החשובים באמת, כמו אוכל למשל".

אוכל? המצב היה עד כדי כך גרוע?

"זה קרה רק פעם אחת אבל זה היה נורא מספיק בשביל שאני אזכור את זה. בואי רק נגיד שכל מה שאכלתי במשך כשבועיים היה רק אורז".

מחשב וכרטיס אשראי (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
"הבעיה ברכישות באינטרנט היא שאת לא באמת יודעת כמה הוצאת" | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

לאבד את השליטה בכל יום מחדש

אבל זה לא נעצר באוכל. גלית הרגישה בכל יום שהיא מאבדת שליטה על חייה. "תמיד הייתי מתחילה את החודש בהרגשה שאני עשירה אבל לקראת הסוף הרגשתי שאני חייבת לפתוח עוד חיסכון. התחלתי לבקש כסף מההורים, לפעמים גם מחברים כסף כדי לגמור את החודש. זה תמיד היה נורא מביך וניסיתי להשתלט על זה אבל כל חודש היו עוד דברים ועוד מעילים ועוד נעליים ועוד תיק ועוד אלוהים יודע מה שהייתי חייבת לקנות. יצא שבמקום לחסוך או ליהנות מהחיים בעיר ומבילוי עם חברים, הייתי מוותרת על הרבה. בקושי הייתי יוצאת לבלות בחוץ. היום אני בלי חסכונות ועד שסוף סוף אני עצמאית, אני מוכיחה שאני לא יכולה להתמודד לבד ועדיין נעזרת באנשים".

איך המשפחה הגיבה על ההתנהלות שלך?

"זה היה מאוד מוזר להם שכמעט כל חודש אני מבקשת כסף או שאני פתאום צריכה שישלמו לי את החשבון הזה והזה. שיקרתי מלא ואמרתי שיש בעיות בעבודה, בבנק, בכרטיס אשראי. פעם אפילו אמרתי שגנבו לי כסף. אני לא חושבת שהם חושדים כי זה לא סכומי ענק אבל כשזה קורה כל חודש זה כבר מוזר. אולי הם מעדיפים להתעלם. אמא שלי כבר רגילה לשיחות של סוף החודש ואני ממש רוצה להוכיח להורים שלי שאני מסתדרת לבד. גם ככה היה להם ממש קשה עם זה שעזבתי את הבית".

הקש ששבר את גב הגמל הגיע, כמובן, במבצעי בלאק פריידיי שלא פוסחים על אף אחד מאתנו. אצל גלית, זה הגיע לממדים לא צפויים. "בנובמבר האחרון היה הכי גרוע. היה את יום הרווקים הסיני ובלאק פריידי ובלי ששמתי לב בזבזתי יותר מ-500 יורו. זה תפס אותי ממש לא מוכנה ואחרי הרבה מחשבה החלטתי לשים לזה סוף אחת ולתמיד ולהפסיק להתנהל עם כרטיס אשראי".

לעוד מידע בנושא הכנסו לאתר "משחקים באחריות" >>

מה הכוונה?

"כשאת משלמת באשראי את לא מרגישה שיורד לך כסף. את לא רואה אותו או מרגישה את ההוצאה. כמו שאמרתי, זה כמו מתנה, זה לא משהו נזיל שיש לו התחלה וסוף ברורים. הבנתי שהבעיה שלי היא באיך שאני רואה כסף ואת השימוש בו, שיותר נוח לי לא להתמודד עם כסף אז אני מסתתרת מאחורי האשליה של כרטיס אשראי. הקניות באינטרנט שנתפסות בעיני כקניות דחויות ולא כמשהו שאני משלמת עליו עכשיו, אז מבחינתי "אחר כך" יהיה לי כסף".

אישה מחזיקה ידיים ביחד (צילום: kateafter | Shutterstock.com )
הכרה בבעיה היא חצי הדרך לפיתרון | צילום: kateafter | Shutterstock.com

להגדיר מחדש את היחס לכסף

בתקופה האחרונה גלית התחילה סופסוף להתנהל קצת אחרת. "קיבלתי את המשכורת ודבר ראשון החזרתי לידיד את ההלוואה המביכה שלקחתי ממנו חודש שעבר. את מה שנשאר לתקציב שבועי חילקתי עד המשכורת הבאה. עם הסכום הזה אני צריכה להסתדר. עוד לא החלטתי אם לחלק את הקצבה השבועית לימים או פשוט להסתובב עם כל הכסף בארנק, אבל מה שיש זה מה שיש. אני אפילו לא יוצאת מהבית עם כרטיס אשראי כדי לא להתפתות לשלם במשהו ש"לא קיים". מחקתי את האפליקציות של הקניות מהנייד אבל כדי לא להתייאש לגמרי הקצבתי לעצמי 50 יורו בחודש לקניות".

את מאמינה שהסידור החדש יחזיק מעמד?

"אין לי ברירה. אני לא יכולה להמשיך לשקר ככה וזה מרגיש שיותר ממה שאני אוהבת לקנות אני בוחנת את הגבולות של הכסף. ברגע שיש לי קצת כסף זה מרגיש כאילו יש לי אוויר ואני ישר רצה ליהנות ממנו, זה כמו חופש כזה להיות מסוגלת לעשות הכל. אני מניחה שאני פשוט חייבת להגדיר לעצמי מחדש בראש את היחס לכסף. אולי אם אני אשנה את זה אני אצליח להבין קצת יותר... ".

אומרים שהכרה בבעיה היא חצי הדרך לפיתרון. גם כאן, נקודת המפנה של גלית הגיעה כשהיא הבינה מה המקור להתנהלות שלה ומה בפעולת הרכישה גרם לה להרגיש כמו שהרגישה. נדמה שעם אותה הכרה הגיעה גם הפיתרון הלא פשוט שאליו התחייבה, וכל שנותר לקוות הוא שהיא תמשיך בדרך החדשה בעיניים פקוחות ובאותה הבנה.