על ספסל בניו יורק, לפני שבע שנים, מייקל לואיס הגיע לנקודת השפל של חייו. "עבדתי אז כמנעולן והיה איזה לקוח שלא שילם לי, אז לא היה לי כסף לשכר דירה. הבעלים אמר לי שאני לא יכול לחזור לדירה ואמרתי לו שאני מבין אותו. זה היה לילה שבכיתי והתפרקתי לגמרי. היה לי קר, לא רציתי להתקשר להורים שלי או לחברים. כל מה שחשבתי עליו זה אירוע המעריצים של הסדרה 'האלופה'. הסדרה הזו הייתה הדבר הראשון שהביא אותי למעלה. נזכרתי איך עמדתי ליד יהודה לוי וכולם הריעו לנו. פעם ראשונה שממש הרגשתי את האהבה של הקהל - ופה אני בניו יורק לבד על ספסל".
במשך השנים לואיס שב ונזכר בלילה ההוא. דמיין בכל פעם מה יכול היה לעשות אחרת. מצד שני, הוא מודה שהאירוע הזה חישל אותו. "היום לא אגיע למצב שאשן ברחוב. היום כבר הייתי אומר לבעל הדירה: 'תקשיב נשמה, לקוח לא שילם לי אז אביא לך את הכסף מחר'. פעם היה לי קשה לבקש. היום אני יודע שזה בסדר. היום אני נלחם".
כבר שנים שלואיס בן ה-30 נלחם על המקום שלו. בהתחלה במסגרות, "הרגשתי שהעולם לא רואה את הכישרון שיש לי בכדורסל. עזבתי כל מסגרת לימודית"; אחר כך בתעשייה, "כתבתי טורים וקיבלתי אודישנים, אבל לא הובלתי, הובילו אותי"; וכשהגיע לשיא בגיל 23 מצא את עצמו בזירת קרב מול הישראליות עצמה כשהתפרסם שלא שירת בצבא. "הייתי בשוק מכמות השנאה שקיבלתי. ברחתי לארה"ב והתחלתי לעכל את זה שאני 'נובאדי', בלי כסף או עזרה. למדתי מה זו עבודה רגילה, מה הערך של כסף ומה זה לחיות לבד".
היום, שלוש שנים לאחר החזרה מהגלות, לואיס פותח דף חדש עם הקהל הישראלי. על אפם ועל חמתם של מבקריו הוא משתתף בימים אלו בסרט "שבעה ימים באנטבה" של הבמאי ג'וזה פדיליה ("נרקוס"), שבו הוא מגלם את סגנו של יוני נתניהו, מוקי בצר ("לא יצא לי לדבר איתו לפני הסרט או אחרי"). מדובר בתפקיד קטן אבל בהפקה הוליוודית מרשימה, עם רוזמונד פייק (המועמדת לאוסקר על "נעלמת") ודניאל ברוהל מ"ממזרים חסרי כבוד". מהצד הישראלי משחקים לצד לואיס גם ליאור אשכנזי, תומר קפון, מארק איווניר, אנחל בונני ועוד.
התרגשת לקבל תפקיד בסרט בינלאומי?
"לפני שנה וחצי עשיתי אודישן של שלוש שורות והייתי בטוח שאני לא מתקבל, למרות שהבנתי שהבמאי בוחר על פי מראה ואני מאוד דומה למוקי. כשהודיעו לי שהתקבלתי הייתי בשוק. כי זה במאי משוגע והוא עשה את הסדרה 'נרקוס', ואת הסרטים 'יחידת עילית' ו'רובוקופ'. רק כשהגעתי גיליתי מי הקאסט".
זה סרט ראשון שלך. עד כמה היית לחוץ?
"הייתי רגיל לשחק בטלוויזיה או בפרסומות. סרטים זה הרבה יותר מושקע. כשהגענו לשם עשו לנו למשל מחנה אימונים והביאו לוחמים של יחידת לוחמה בטרור שסיפרו לנו על כלי נשק וטכניקות שבהן השתמשו. רק אחרי שלושה שבועות התחלנו לצלם, צילומים איטיים בטירוף. זו לא חוויה קלה, צריך לחכות הרבה ללא מעש אבל התוצרים היו מדהימים. בנו סט משוגע שכל הטרמינל נראה אחד לאחד כמו המקור. היו על הסט גם שני לוחמים לשעבר שהיו במבצע אנטבה והדריכו אותנו, ואחד מהם התחיל לבכות ואמר שזה נראה בול אותו דבר".
ואיך העבודה עם במאי ושחקנים כל כך מוערכים?
"היו חרדות. אתה שואל את עצמך 'למה אני?', ואז אני עונה לעצמי 'למה לא אתה?'. אם בחרו בך כנראה שיש משהו. אני יודע שיש עליי את הדעה הקדומה של הדוגמן החתיך, אבל עשיתי יותר טלוויזיה מדוגמנות והניסיון שיש לי שווה המון. חוץ מזה, יותר קשה לדגמן מלשחק כי זה יותר מסובך לדבר עם הגוף".
הסרט הוקרן בפסטיבל ברלין לפני כחודש וחצי, וכבר עורר סערה בארץ. אחת הביקורות העיקריות היא שחלקו של יוני נתניהו במבצע מוצג כזניח מאוד והוא נורה בשלב מוקדם מדי. ביקורת נוספת תוקפת את בחירתו של הבמאי להציג את הטרוריסטים כדמויות אנושיות ולספק את המניעים שלהם לפעולה. לואיס עדיין לא ראה את התוצאה הסופית ("כשהייתה הקרנה לשחקנים היו לי צילומים לקמפיין אופנה"), אבל הוא לא מתרגש.
לואיס לא משחק את משחק יחסי הציבור הרגיל אלא מסתכל על הדברים כמו שהם. מבחינתו הסרט הוא יצירה עצמאית שלא מחויבת למאורעות ההיסטוריים ואפילו לא לרגשות הפטריוטיים. למעשה, כמה מהתשובות שלו יפתיעו אתכם בכנותן. "הבלגן שנוצר הוא מה שהבמאי רוצה. הוא מתסיס, זה הקטע שלו. הוא רוצה למכור כרטיסים ולא מעניין אותו מעבר לזה. הוא בא לעשות את העבודה שלו, לקחת את הכסף וללכת הביתה".
מפריע לך שהוא נקט בסרט עמדה שלא נחשבת פרו-ישראלית?
"אני דווקא חושב שיש פה אמירה ניטרלית. לא חושב שהבמאי בעד טרוריסטים או בעדנו. זה שהוא מציג אותם בצורה אנושית, זה לא משנה. גם טרוריסט הוא בסופו של דבר בן אדם, יש לו את הרגשות והפחדים שלו. זה סרט אקשן, אבל לא צריך לקחת צד, לא כל מה שמוצג בפנינו צריכה להיות לנו דעה לגביו. אני בטוח שזה מציק גם לביבי, ולא עוזר לו עם כל מה שקורה עכשיו, אבל אלה החיים, נשמה. תמיד יהיה צד שלא מרוצה וצד שמרוויח יותר. חוץ מזה, יש לי חלק קטן בסרט שלא משפיע לכאן או לכאן. באתי לעבוד".
מה זאת אומרת? יש לך יכולת השפעה על קהל כדמות מוכרת.
"איך אני יכול להשפיע? הדעה שלי לא חשובה. נהניתי לעשות את זה הסרט, אני רוצה לייצג את ישראל בכבוד ושאמא שלי תהיה גאה בי. זהו. זה מה שמעניין אותי. בתחילת הקריירה שלי רציתי לרצות את כולם ושהכל יהיה בסדר. אבל אני לא ראש ממשלה, אני כולה שחקן. קיבלתי הזדמנות ואני לוקח אותה בשתי ידיים. אם הייתי צריך לשחק עכשיו נאצי, אז וואלה, אולי הייתי צריך לחשוב על זה פעמיים. אבל זה גם יהיה סרט, ואנשים צריכים להבדיל בין המציאות למסך".
היו כאלה על הסט שזה כן הפריע להם?
"אחד הלוחמים שהיו באנטבה אמר לנו בצילומים שהוא לא אוהב את זה שהבמאי מוציא את החוטפים הגרמנים בצורה הומנית. ואז היה לנו, השחקנים הישראליים, ויכוח על זה בסט. אמרתי לו, 'תקשיב, זה סרט. אנחנו לא היינו שם, אתה כן. אתה מרגיש ויודע מה קרה וזה בוער בך. אבל אני באתי לעשות כאן תפקיד. באתי להתפרנס וגם לצבור ניסיון. הסרט והתסריט לא קשורים אליי. אין לי שום סיי כאן. אני לא יכול להגיד לבמאי תעשה ככה או ככה. אני לא סטאר פה, לא מפיק. אני כלי בתוך המערכת הגדולה הזו של הסרט'".
הוא הסתפק בתשובה הזו?
"הוא הלך לג'וזה, הבמאי, אבל ג'וזה זה ג'וזה. הוא הקשיב לו ועשה מה שבא לו. הוא הביא את הלוחם ההוא ועוד בחורים כדי שיתנו כמה שיותר אינפורמציה על מה היה שם כדי שהסט יהיה מדויק. אבל הסיפור שבסוף הוא מספר קצת שונה".
כבר התמודדת עם עליהום פעם אחת כי לא שירתת בצבא. לא מדאיג אותך ששוב יתקפו אותך, הפעם בגלל הסרט?
"אני לא חושב שצריכה להיות סערה. זה מקרה שקרה, וגם ככה בינינו הישראלים יש הרבה שאלות לגבי זה ויש מיליון גרסאות. וגם אם תהיה סערה, זה לא מעניין אותי. אני לא חושב שעשיתי משהו לא בסדר. אני שחקן וזו העבודה שלי. רוב האנשים במדינה הזו הם בסדר. יש רק אחוז קטן שמלהיט את עצמו ואת הקרובים אליו. זו אוכלוסייה שאוהבת להידלק מהר ומשעמם לה. אני חושב שזה גם ככה במקרה שלי בפרשה עם הצבא. זה היה קומץ קטן של אנשים שכאב להם והם קיבלו את תשומת הלב. גם פה, זה סרט בסופו של דבר, בארץ עושים ביג דיל מכל דבר".
"מישהו רצה להפיל אותי בגלל שלקחתי הרבה עבודות, יום אחד אני אספר מי זה"
הקריירה של מייקל לואיס הייתה בנסיקה כשהתפרסמה אותה כתבה משמיצה. לואיס הסביר שהצבא בכלל לא גייס אותו מסיבות רפואיות, בעקבות צנתור לב שעבר בגיל 16. אבל אף אחד לא ממש רצה לשמוע. על קירות ביתו רוססו כתובות נאצה קשות כמו "אמא של מייקל בת זונה" ו"מייקל תקבל סרטן", הקמפיינים הגדולים בוטלו וגם תפקיד הנחייה בערוץ הילדים ירד מהפרק. היום הוא טוען שהמתקפה נגדו הייתה קמפיין מתוזמר של גורמים בתעשייה שרצו לחסל אותו.
"אני לא אגיד שמות, אבל כמה שנים אחרי שכל הסיפור הזה קרה בא אליי באמצע מסיבה איזה בחור ואמר לי שהוא עבד במשרד פרסום ושהוא חייב לי התנצלות. שאלתי על מה והוא אמר לי שאני אחלה גבר ושהוא ועוד כל מיני אנשים עשו עליי את העליהום באופן מכוון. הייתי שיכור במסיבה, אז לא ידעתי באותו רגע אם להרוג אותו או לקבור את עצמי".
לא הבנתי מה הייתה המטרה שלהם בדיוק.
"להפיל אותי. למה? כי יש פה אינטרס לאנשים אחרים באותו מקצוע. שאחרים יקודמו על חשבוני, ובגלל שלקחתי הרבה עבודות, אז הפעילו קשרים ודחפו לזה שאפסיק לעבוד. היה מישהו ספציפי שדחף לזה שאני אפסיק לעבוד בגלל פוליטיקה בתוך התחום".
הצלחת יפה אז, אבל עם כל הכבוד - זה לא שהיית הכוכב הכי גדול כאן.
"אני קורא לזה תסמונת האופנוע הגדול והפין הקטן. אבל זה ביזנס, אני לא חושב שהיה משהו אישי נגדי. בגלל זה עברתי לחמש שנים לארה"ב והייתה לי חרדה לחזור לכאן. ניסיתי להסביר בזמן אמת לכולם ששוחררתי כדין. הייתי אמור למשל לעשות קמפיין למועצת החלב, ואמרתי להם, 'מה אתם מקשיבים למאה אנשים עם פלאיירים שרוצים שאני אמות בגלל שיצאה איזה כתבה שלא עשיתי צבא?'. אז לא ידעתי מי עמד מאחורי זה ואיך זה קרה".
למה אתה לא רוצה להגיד מי עומד מאחורי זה?
"יום אחד אני אגיד. עדיין יש לי מה להפסיד, כי אני לא בעמדת כוח והוא כן. יום אחד אני אעשה עם משהו. זה ייצא לאור. כרגע אני שלם עם מה שקרה. הכל בסדר, זה חלק מהקריירה שלי ומהחיים שלי ומההתפתחות שלי כאדם".
אתה יודע שאתה נשמע מאוד רדוף?
"אני רוצה לפרט ולהסביר, אבל אני לא יודע מה תהיה התוצאה של זה, כי מי שעומד מאחורי המהלך הזה הוא אדם חזק. זה מציק לי ביום יום, אבל אני יודע שאני יכול להצליח גם אם מורידים אותי, ואם לא פה אז בחו"ל. אני עושה אודישנים כל הזמן ובסוף אני אתפוס משהו. שם אף אחד לא יכול לפגוע בי. לאף אחד לא אכפת מי אני ומה עשיתי רק שאני שחקן טוב ומקצועי".
"אני עובד כל יום. מכין בעצמי לאנשים מיצים ויודע מה קורה"
בהרבה מובנים ניכר שלואיס לא הסתגל עד הסוף לישראליות. משהו בג'ונגל החברתי כאן, בגישת ה"יהיה בסדר", לא עושה לא נעים. הוא גדל בארץ, בן לאבא שעלה מהולנד ולאמא מארגנטינה, אבל מספר שמקורו של החינוך שקיבל הוא מערבה מכאן. אין מרפקים על השולחן בשעת הסעודה, פותחים את הדלת לאישה ואומרים תודה ובבקשה לכולם.
לואיס היה צריך ללמוד להיות ישראלי בדרך הקשה. לוותר על האי נעימות והנימוס שאנשים פירשו כחולשה. את הקרדיט למהפך הוא נותן לשיפוצניק שהגיע לדירה שלו ברמת גן. "בזמנו, כשעוד היה לי כסף, השקעתי אותו בדירה. היה לי סוג של ביטחון שיש לי משהו ביד, וכשחזרתי לארץ מארה"ב רציתי לשפץ אותה כי לא נגעו בה מאז שהבניין נבנה. השיפוצניק שעבד שם זלזל בי. הייתי נחמד אליו ולא העמדתי אותו במקום. לא הבנתי מה זה להיות ישראלי".
מה זאת אומרת?
"הוא היה צריך לשפץ רק את השירותים. הוא הבטיח לי עבודה של שבוע וגרר את זה לחודש וחצי. הוא טען שהוא סיים כשאני רואה שיש עוד חורים בקיר. התפוצצתי עליו בצעקות. כל השנים שהייתי סגור בתוך עצמי ואמרתי שהכל בסדר, הכל יצא עליו. ראיתי את החיים שלי עוברים לי מול העיניים. כל הדברים שסבלתי ואגרתי פשוט יצאו עליו. הבנתי שאם אני לא עומד על שלי, אף אחד לא יעמוד בשבילי על שלי. הוא היה בשוק ולא הבין מאיפה זה בא".
מאיפה זה באמת?
"תמיד הקטנתי את עצמי. רציתי שאנשים ירגישו בסדר לידי, והחלטתי פשוט לשנות את הגישה שלי. הוא פחד נורא וכמעט השתין במכנסיים. הייתי כל כך אגרסיבי עם הדיבור. ואז ראיתי את הקעקוע שיש לי על היד שעליו כתוב 'מילה', וקלטתי למה הוא שם. הבנתי שכל מילה שלי צריכה להיות מגובה בביטחון ממקום טוב, צודק ונכון".
מה אתה אוהב בישראל ומה לא?
"אני אוהב את החום שיש פה ואת האוכל. אני לא אוהב את המלחמה של מזרחים-אשכנזים. אני חושב שהמזרחים בכו יותר מדי על קיפוח והיום אין קיפוח. היום האשכנזים מקופחים. היוצרות התהפכו, בעלי תפקידים הכי גדולים הם מזרחים, אבל בתכלס זה לא מעניין מה המוצא. יש לי חברים טובים מכל מקום ואני לא מרגיש שהמקום שהם באים ממנו הוא משהו שאנחנו בכלל מדברים עליו. השיח הזה מיותר, אבל נדחף בכוח כי יש בעיות אחרות בארץ וזה הכי סבבה לזרוק את זה לפנים כדי שנריב".
במקום לריב הוא משקיע את האנרגיות שלו בזוגיות עם הדוגמנית סוראיה טורנס, ישראלית ילידת ברזיל. השניים נפגשו כשלואיס ליווה חברה לעשות גבות אצל קוסמטיקאית. וכמו בסרטים, סוראיה יצאה משם אחרי שעשתה גבות בעצמה. מכאן הדרך להתאהבות הייתה קצרה. "הבנתי שזה רציני כששמתי לב שאף אחת אחרת כבר לא מעניינת אותי", הוא אומר. "היא מדהימה ואנחנו אותו ראש".
לואיס יודע שמערכות היחסים שלו מעוררות עניין, אבל מעדיף לספק תמונות – לא מידע אמיתי. מלבד כמה תמונות משותפות באינסטגרם, השניים הצטלמו לפני כחודש לקמפיין אופנה זוגי, ולפניו – לשער "בלייזר" בעירום חלקי. גם על היחסים עם האקסית, הדוגמנית ניבר מדר, הוא ממעט לדבר. כל מה שהוא מוכן להגיד זה שהם גמרו את הדברים יפה ומחמיא לה שתמיד ידע שתצליח "כי היא יודעת לעבוד".
גם לואיס למד לעבוד. במקביל לקמפיינים הוא מתחזק עסק למיצים ושייקים ברחוב בן יהודה 81 בתל אביב שבו הוא עובד בעצמו. "יש לי את גו'סבוקס כבר חצי שנה. פתחתי אותו כי זה חלק מהלייף סטייל שלי. אני מתעניין בצמחי מרפא ודברים מהטבע ומחובר לאדמה. מצאתי את המקום כשסוראיה שתתה שם מיץ אז הלכנו לשם יחד. שאלתי את הבחור שם אם הוא מחפש שותף והוא אמר שכן".
כמה אתה מעורב?
"אני עובד שם בין ארבע לחמש שעות ביום. מכין בעצמי לאנשים מיצים ויודע כל הזמן מה קורה. פעם הייתי תלוי בסוכן שלי ולא ידעתי איך לנהל את עצמי לבד גם בחיים וגם במקצוע. היה לי את המנהל האישי שעשה בשבילי הכל. כל דבר שאפשר לחשוב עליו. להזמין לי מונית ולהעיר אותי בבוקר. לדבר בשבילי עם מי שצריך ולטפל בי בניירת. זה היה נוח כי הייתי ילד שזרקו אותו מכל המסגרות היום אני עושה הכל לבד. יש לי שתי סוכנות. אחת למשחק, והשנייה לדוגמנות אבל אני מייצר פגישות, מניע רעיונות, מזמין מוניות ומדבר עם מי שצריך".
למה חשוב לך להיות כל כך מעורב?
"כי אני לא נמצא בשליטה כשעושים בשבילי דברים ואני כן אדם שצריך להיות. חוץ מזה, ככה אתה לא לומד כלום ונשאר תקוע. לא מתפתח. אז יכול להיות שכישורי העמידה שלי מול מצלמה התפתחו, אבל כאדם לא. הייתי בן 21 שלא יודע איך בכלל לרשום צ'ק או להרים טלפון למישהו בתעשייה. זה לא בסדר".
יש לך איזו עצה יש לך למי שרוצה להצליח היום?
"אני לא ממליץ לאף אחד להצטרף לעולם הזה. הוא לא יציב. לפני כמה שעות מישהי שאני לא מכיר ביקשה ממני לעשות סרטון יום הולדת לבן שלה. היא ביקשה שאתן לו טיפים כי הוא רוצה להיות שחקן. אז אמרתי לו 'מזל טוב אוראל. אל תלך להיות שחקן, תקשיב לאמא שלך, תמצא מקצוע טוב ושיהיה לך הרבה מזל טוב חמוד'".
צלם: רן יחזקאל | סטיילינג: פיני זומר ל"סולו" | איפור ושיער: לירז סולומון | בגדים: חליפה כחולה - דורון אשכנזי, חולצה - פוקס , שעון - פדני, נעליים - קסטרו, משקפיים - Vintage Original, מכנסיים - אריאל בסן, צמידים - Silver tuna , מכנסיים - רנואר, שרשראות - Silver Tuna , ז׳קט משובץ - רנואר, חליפה שחורה - קסטרו, חולצה - רנואר , טבעת - פדני, חולצה שחורה - פוקס
התמונות צולמו במגדלי חג'ג', רחוב הארבעה תל אביב