אבי טייב (34), נשוי + 4. מנהל את מכינת "מעשה בנגב" המכינה הקדם צבאית בנתיבות שהוקמה בשיתוף פעולה של עמותת "מעשה" ועיריית נתיבות ומיועדת לבני הפריפריה הדרומית.
"זו כבר השנה השנייה בה פועלת בנתיבות המכינה הקדם צבאית אותה אני מנהל, מכינה שמקדמת מובילות חברתית בקרב צעירי הדרום, מקרית מלאכי ועד אילת. האנשים פה לוקחים מציאות ומשנים אותה במו ידיהם, מתחום הילדים, הנוער והצעירים ועד לתחומי הבנייה והתעסוקה. אנחנו מתעסקים בעיקר ברמת הכנה לצבא ולשירות משמעותי. במהלך השנה לומדים הצעירים על האתגרים שהיו בנתיבות כבר משלבי הקמתה ועל הפערים בין הפריפריה למרכז, נפגשים עם דמויות חשובות ומשפיעות בעיר ובנגב וכמובן מתנדבים במועדוניות, במוסדות חינוך, עם בעלי מוגבלויות, קשישים וכלל התושבים. החיבור בין הצעירים לתושבים הוא מדהים, ממש כמו משפחה. הצעירים שומרים על קשר ומגיעים לבקר עם המדים גם אחרי הגיוס".
"נתיבות מחבקת את בני המכינה בשיתופי פעולה, הכשרות, התנדבות ועבודה משותפת בתחום ההכנה לצה"ל. לאחרונה ראש העיר לקח יוזמה עם הפנים קדימה יחד עם מרכז מעשה וקרן רש"י, והחליט להקצות שטח לבניית מכינה קדם צבאית עם מקום לבוגרים, לשילוב הנוער, מבנה מגורים, מתחם מנהיגות במבנה עצום ורב תכליתי בסדר גודל של 30 מיליון ש"ח. הקמת מבנה כזה היא אמירה. השאיפה היא שבעתיד יהיו כאן 100 מכיניסטים שישולבו גם בהדרכה ובתחומים נוספים בעיר בכלל ובמכינה בפרט. ככה אנחנו יוצרים סוג של מנהיגות צעירה שיוצאת מהעיר לצבא וחוזרת להשפיע ולפתח את העיר".
אביחי אשוש (38), נשוי +2. יליד נתיבות. יזם ובעלים של חברת ההייטק "אופק מערכות טיסה מתקדמות" לפיתוח כלי טיס אוטונומיים - ששוכנת גם היא בעיר.
"נולדתי בנתיבות והעברתי ילדות מאושרת בבית מסורתי כבן יחיד לצד ארבע אחיות לאמא מורה ואבא בשירות קבע בחיל שריון, זו גם הסיבה שגרנו בשכונת משרד הביטחון. מסלול החיים גרם לי לעזוב את העיר אחרי 30 שנה, אבל לפני כשנה וחצי חזרתי לגור בה עם המשפחה כי אני אוהב את המקום, את החום שיש פה מבחינה אנושית. המשפחה שלי פה, אפשר לקפוץ לקפה וזה לא שלוש שעות נסיעה, הילדים שלי קרובים לסבא וסבתא ורואים אותם הרבה, זה מדהים".
"החלטתי גם להקים פה את חברת ההייטק שלי. אנחנו מפתחים כלי טייס אוטונומיים למגוון משימות ועל הדרך לוקחים על עצמנו פרויקטים הנדסיים מאתגרים שמממנים את הפעילות השוטפת שלנו. עוד סיבה בגללה חזרתי לעיר, היא הרצון שלי ליצור הזדמנויות תעסוקה לאקדמאיים. בחברה שלי עובדים סטודנטים להנדסת תוכנה והנדסת חשמל, ואני מעסיק גם עצמאיים נוספים כמו מהנדסי מכונות, מעצבת ובוני אתרים. אני מאמין שבקצב הצמיחה הנוכחי נוכל להעסיק לא מעט אנשים בעתיד הקרוב, העיר עצמה נרתמה לסייע ויצרה חיבורים טובים והשאיפה היא ליצור מערך טכנולוגי ותעשייתי גדול יותר".
אביחי שלי (35). בוגר תואר ראשון במנע"ס ותואר שני במשפטים, כיום משמש כיועץ פיננסי. עיוור וכבד שמיעה המרצה ומעביר סדנאות למוטיבציה והשראה, המבוססות על סיפור חייו.
"אני חסיד מושבע של הפתגם 'אין דבר העומד בפני הרצון', אני מחליט ועושה. כיום אני משמש כיועץ פיננסי שכיר ובעל עסק מצליח מאוד של מתן הרצאות השראה ומוטיבציה למגוון אוכלוסיות וברחבי הארץ. בזכות הרכבת והתחבורה הציבורית המשופרת בעיר, אפשר בקלות לגור בנתיבות ולהתנייד לעבוד במרכז או בכל מקום אחר בארץ".
"אני מצליח להתפרנס ברווחה גדולה וזה הרבה בזכות התמיכה של האנשים בעיר. תמיד אני שומע תגובות חמות מאוד, הזמנות והמלצות לעוד ועוד הרצאות והמלצות מפה לאוזן. כל חיי אני גר בנתיבות. אני אוהב אותה בגלל השקט, החמימות של האנשים. יש בה שילוב בין האנשים, הריחות והחיים של פעם לבין המודרניזציה והחיים של היום, נוסטלגיה ועכשוויות יחד. זו הסיבה שאני אוהב את העיר הנהדרת הזאת ומחובר לכל הזרמים והפלגים שבה."
אלונה ממן (25), מנצחת ונגנית מנדולינה. ילידת נתיבות, זוכת תחרויות מוזיקה רבות ומשתתפת בסיורי קונצרטים ובהפקות ברחבי העולם.
"את דרכי כנגנית מנדולינה התחלתי בנתיבות בקונסרבטוריון העירוני, עם השנים יצא לי להתפתח ולהתמקצע ואף להופיע במקומות שונים בארץ ובעולם. למרות זאת אחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא להשתתף בהפקות ובמופעים בעיר כמו טקסי יום הזיכרון ויום השואה, חנוכת מקומות חדשים בעיר, בתי אבות ובנוסף יצא לי גם להשתתף בפרויקט אופרה בקהילה בו שחקנים, זמרים ונגנים מהעיר הרימו הפקה מדהימה ביחד שרצה פעמיים בנתיבות ואף הגיעה למשכן האופרה הישראלית בתל אביב. אפשר להגיד שזה אחד מהפרויקטים הגדולים שהיו והציגו את הרמה הגבוהה של פעילות התרבות בעיר".
"נולדתי וגדלתי בנתיבות ואני נהנית לראות את העיר שלי מתפתחת והופכת לתוססת ודינאמית. יש משהו במשפחתיות ובחום האנושי בעיר שאני אוהבת ואני גם מתחברת לקצב החיים בעיר – אני פחות מתחברת לקצב חיים אינטנסיבי ומהיר והשילוב של עיר עם מרחב וקהילה שיש בנתיבות הופך אותה לכל כך מיוחדת. אין ספק שאחת הסיבות שהגעתי לאן שהגעתי זו החשיפה שמקבלים הילדים בנתיבות לעשייה מוזיקלית מגיל צעיר. יוצא לי לפגוש ילדים במהלך ההופעות שלי, שאומרים לי שאני נותנת להם השראה וחלום לנגן בעצמם".
בתיה שירה וקנין (27) נשואה +3 ומתגוררת בנתיבות. אמנית יוצרת, ציירת במגוון טכניקות ובעלת הסטודיו "בת שיר" שהוא גם שם החיבה שלה. מעבירה סדנאות רישום וציור לתושבי נתיבות והסביבה.
"הגענו לנתיבות לפני שלוש שנים, אחרי שחיפשנו בית באזור ואנחנו ממש שמחים ומרוצים. גדלתי כל חיי ביישוב, אז לפני המעבר לנתיבות - שהרגישה לי כמו 'העיר הגדולה' והלא מוכרת - היו לי הרבה חששות, אבל ברגע שהגענו לכאן הם התפוגגו כלא היו. התושבים והקהילה עשו לנו קבלת פנים חמה ועוטפת וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות. זו הסיבה גם שאני אוהבת את נתיבות, היא עיר חמה עם אנשים מדהימים ומיוחדים, שכנים נפלאים שמרגישים כמו משפחה ויש בה כל מה שאני צריכה קרוב לבית".
"מעבר להיותי תושבת נתיבות אני מרגישה שיש לי גם תפקיד בתור יוצרת – להיות שגרירת אמנות לכל תושבי העיר. אני מרגישה שיש פה צימאון גדול ליצירה ואומנות ואני שואפת להעניק לכולם פה את האפשרות והנגישות ליצור ולצרוך אומנות כמו בתערוכות או בסדנאות שאני מעבירה בבית ובטבע. רוב היום אני יושבת במשרד ומציירת לפי הזמנות, אבל יש פעמים שאני גם יוצאת לצייר בצבעי שמן בחורש הטבעי שיש בנתיבות. זה מקום קסום ומהמם שנותן לי השראה".
גודד גייר (34). אמן יוצר והבעלים של "פיצה סחבק", פיצריית בוטיק בנתיבות, הפועלת עד השעות הקטנות של הלילה ומהווה מקום תרבות ובילוי לקהל הצעיר בעיר.
"את העסק שלי בחרתי לפתוח בנתיבות בגלל שנוח לי פה, כאן נולדתי וגדלתי. למישהו שבא מבחוץ זה לא תמיד הכי ברור, אבל כשאתה בא מבפנים זה יותר קל. החלטתי להשקיע בצעירים, עם עיצוב מיוחד של הפיצרייה, הרמת ליין מיוחד ותוספות מושקעות שצעירים אוהבים. הצעירים צריכים את הכתובת הזאת והמקום שיהיה עבורם אלטרנטיבה עד השעות המאוחרות של הלילה, לפעמים אני סוגר פה ב-4 לפנות בוקר".
"היו שנים בהם יצאתי מהעיר לצורך לימודים, לשירות הצבאי, אפילו עברתי חמש שנים בארה"ב, אבל בסוף תמיד חזרתי לנתיבות. אני אוהב את המשפחתיות של העיר, זו עיר חמה, אוהבת ומקבלת ואפשר לומר שזה ממש מייחד אותה לעומת מקומות אחרים וזה מה שמחזיר אותי אליה כל פעם מחדש".
דבי נגר, נשואה + 4. מורה ומנהלת את "עולם הילד" – מרכז לגיל הרך בנתיבות. יועצת לראש העיר בנושא קידום מעמד האישה.
"הגעתי לנתיבות מהצפון כדי ללמוד הוראה במכללת 'חמדת הדרום', לימים הכרתי את בעלי שגדל באחד המושבים הסמוכים ואת ביתנו קבענו בעיר. מאז אני חיה כבר 38 שנים בנתיבות, ואחרי כל כך הרבה שנים אני יכולה להעיד על השינוי החיובי שמתרחש כאן לאורך השנים. נתיבות היא פנינה נהדרת ומיוחדת שמתפתחת ומשגשגת כל העת. אני אוהבת את האנשים בעיר, אלה אנשים עם לב גדול, נתינה, אהבה וערכים וזה לא דבר שמוצאים בהרבה מקומות. למרות שהעיר גדלה מבחינה דמוגרפית עדיין כולם מרגישים שייכות וקרבה. לכולם אכפת מהצלחת העיר, כולם רוצים לקדם ולשנות, שיתוף הפעולה הזה הוא מדהים".
"את 'עולם הילד' אני מנהלת כבר שבע שנים, לאחר הרבה שנות עבודה בחינוך הפורמלי. עזבתי את משרד החינוך והחלטתי להצטרף למרכז שנותן מענה לילדים בגילאי לידה עד 10 שנים ופועל בסיוע העירייה ו"נתיבים", חברת הפנאי בעירייה. במרכז אפשר למצוא יחידה התפתחותית באישור משרד הבריאות שמעניקה טיפולים פרא-רפואיים לילדי העיר כמו ריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה, קלינאות תקשורת, פיזיותרפיה וטיפולים רגשיים. המרכז דואג לפעילויות מסובסדות לשעות הפנאי של הילדים עם חוגי העשרה בתחומי אומנות, מוזיקה, שפות ופעילות גופנית וכן הפעלות כמו שעת סיפור, הצגות, ירידים, מסיבות בחגים והפעלות בחופשות. לפני שנתיים וחצי הקמנו גם מרכז להורות במקום, שמאפשר להורים בנתיבות לקבל הנחייה הורית בגישות ושיטות שונות וגם מפעיל צוות חשיבה של הורים שנפגש אחת לתקופה ומתכנן את קידום החינוך הבלתי פורמלי בעיר. כרגע אנחנו נתפסים כפריפריה, אבל אנחנו פועלים לא פחות מעיר מרכזית ואולי אפילו יותר".
סרן דוד שמואל (28), נשוי + 2. בעל תואר ראשון ושני בהנדסת חשמל. בוגר התכנית הבינלאומית ללימודי חלל ומעביר את התכנים לתלמידי העיר במסגרות שונות.
"נתיבות עבורי היא נוף ילדות, גדלתי והתחנכתי בעיר. זו היא עיר מיוחדת בעלת צבע והווי ייחודיים, אוכלוסייה מגוונת ואנשים נפלאים שמגלים ערבות הדדית יוצאת דופן. מצד אחד זו עיר קהילתית, חמה ומקבלת, מצד שני זו עיר שנמצאת בתנופת התחדשות ופיתוח מתמדת. במסגרת עבודתי נשלחתי להשתתף בתכנית לימודי החלל של אוניברסיטת החלל הבינלאומית הממוקמת בשטרסבורג שבצרפת. מדובר בתכנית בת תשעה שבועות ללימודי חלל מקיפים המתקיימת בכל שנה במקום אחר בעולם ומועברת על ידי מרצים מאוניברסיטאות מובילות, בכירים בסוכנות החלל האמריקאית ואסטרונאוטים".
"נושא החינוך קרוב מאוד לליבי, ואני סבור כי מיזמים בתחום החינוך, בפרט אלו העושים שימוש בנושא מרתק כל כך כמו החלל, מסוגלים להעלות משמעותית את המוטיבציה של תלמידים למחקר וללמידה, כאשר המטרה היא לעודד אותם להמשיך ללימודים במגמות ריאליות מתוגברות ואף ללימודים גבוהים. חקר החלל הינו תחום קסום ואטרקטיבי המהווה מוקד משיכה לתלמידים בכל שכבות הגיל. פתרון בעיות הקשורות בתחום דורש מהתלמידים "לחשוב מחוץ לקופסה" ולהפגין יצירתיות רבה. בשנים האחרונות עסקתי בעריכת תכנים אותם אני מעביר לתלמידי העיר במסגרות שונות. התלמידים מגלים עניין רב- שואלים, חוקרים, מציעים פתרונות ומיישמים אותם. נראה כי קסם החלל לא פוסח גם על תלמידי נתיבות".
הרב גיל מנור, שליח חב"ד בנתיבות. מרצה ומורה, יזם חברתי המהווה גשר בין התרבויות והזרמים השונים בעיר נתיבות. מייסד מיזם חינוך ולימוד באמצעות אמצעים טכנולוגיים, גם לאוכלוסייה החרדית.
"לפני עשרים שנה עזבתי את נהריה והגעתי לנתיבות בעקבות השידוך שלי עם אשתי (שהיא נכדתו של הבבא סאלי). לקחתי על עצמי להנגיש את היהדות לתושבים בכבוד, סבלנות והבנה. אני הכי אוהב את האווירה שיש בעיר, באמצע השבוע העיר תוססת ובסוף שבוע יש הרגשה מיוחדת שאין בשום מקום אחר."
"יש לי מיזם חינוכי לילדים ונוער חרדים –"הנבחרת" - דרכו אני מנגיש את הטכנולוגיות החדשניות ואת עולם המחשוב לקהילה שלא נחשפת אליו. אני מציג ומלמד בצורה חווייתית את החומר עם טאבלטים, משחקי טריוויה אלקטרוניים, מציאות מדומה ועוד. הכיתה הזו הייתה חלום שלי עוד מהתקופה שניהלתי את תיכון קידום נוער בנתיבות ונחשפתי לחינוך הבלתי פורמלי והיתרונות שלו. בחזון העתידי שלי אשלב תחומים נוספים להרחבת האופקים – אלקטרוניקה, הדפסת תלת ממד, רובוטיקה ורפואה. התגובות לפעילויות מאוד חיוביות ואין ספק שרואים את ההשפעה החיובית בעיר".
חיים דמרי (35), נשוי + 3. שף-קונדיטור בעל הכשרה בינלאומית והבעלים של קונדיטוריית "ניחוחות חיים", המעסיקה ומשלבת עובדים בעלי מוגבלויות.
"נולדתי וגדלתי בנתיבות. בסביבות גיל 23 החלטתי, כמו כולם, לחפש את עצמי. טסתי לחו"ל לשנה וחצי, הייתי בקנדה ובארצות הברית, שם נכנסתי לעולם הקולינריה. הכרתי את כל מסעדות הגורמה והבישולים וגם התחלתי להתפתח בתחום הקונדיטוריה שהבאתי איתי מהבית. חזרתי לארץ, למדתי ב"תדמור" והמשכתי ללמוד קונדיטוריה בקורסים שונים בארץ ובחו"ל. אחרי שעשיתי סטאז' בצפון צרפת ועברתי השתלמויות בקייב, אשתי ואני התחתנו וגרנו בתל אביב. כשהתלבטנו איפה אנחנו מעמיקים שורשים וקובעים את העסק שלנו, ידענו שנתיבות היא המקום הכי טוב בשביל זה - אנחנו מאמינים במקום. האנשים בעיר מאוד מפרגנים, גם אם בהתחלה הייתה הרמת גבה כאילו לנתיבות מתאימות רק מאפיות בסיסיות ולא קונדיטוריות, בסופו של דבר מגיעים אלינו מכל הארץ והעסק משגשג."
"אל הרעיון של העסקת אנשים עם מוגבלויות הגעתי די במקרה. אני עצמי חולה בסוג של דלקת כרונית וגם העסקתי עובדת שהייתה חולת קרוהן. במחלות כרוניות כאלה אי אפשר תמיד לדעת מתי בדיוק הן יתפרצו ולא תוכל לעבוד. כעבור כמה זמן נכנס לקונדיטוריה בחור עם עיכוב התפתחותי שהיה מסתובב פה בשכונה וביקש להתחיל לעבוד. החלטתי לתת לו צ'אנס בעקבות הצורך של העסק. עם הזמן גיליתי פוטנציאל אדיר, הוא היה עובד מצוין וזה שימח אותי מאוד. אנשים עם מוגבלויות יכולים לעבוד טוב ולא מקבלים את ההזדמנות בגלל סטיגמות או דעות קדומות. אני הצלחתי לראות את הפוטנציאל והרווחתי, מדובר בעובדים נאמנים שמוכנים לתת הכל. בימים אלה העסק עומד בפני התרחבות וברור שבתכנון לשלב בעלי מוגבלויות נוספים".
חן גואטה (28), נשוי +1. בעל תואר ראשון ושני בהנדסה כימית מטעם אוניברסיטת בן גוריון. מעביר את פרויקט "מגמה עירונית בפיזיקה" בנתיבות לקידום התחום בעיר.
"במשך שמונה שנים הייתי מתרגל למתמטיקה ופיזיקה בפרויקט של 'ברנקו וייס' לבתי ספר בנתיבות. עם הזמן נרקם קשר חזק ביני לבין התלמידים ונוצר ביקוש, ובעזרת דחיפה של רכזת מתכנית 'עתידים' פתחתי תכנית עצמאית למצוינות אותה בניתי באמצעות החברה שלי AlfaMath, מכתיבת חומרי הלימוד ועד ההעברה הפרונטאלית מול התלמידים. את ספר הלימוד כתבתי במילים פשוטות וניסיתי להעביר לתלמידים את ההרגשה שאני מבין אותם ומקשיב לצרכים שלהם, ניסיתי לעשות להם את זה יותר קל מבית הספר. עם הרבה אווירה טובה ומגוון תרבותי עשיר של בתי ספר דתיים לבנים, אולפנות לבנות ותיכונים חילוניים, הצלחתי לחבר את כולם לשיטה המהנה ולהצליח".
"הפרויקט יצא לדרך בשנה שעברה והתוצאות היו נהדרות, התלמידים יצאו מרוצים ועם ציונים גבוהים. בנוסף, הצלחתי להשאיר תלמידים ששקלו להרים ידיים וגם לבנות מסלול שיקום למי שפחות הצליחו, כך שממש הגענו למיצוי היכולת וההישגים של הנוער בנתיבות. השנה אנחנו ממשיכים ופותחים את התכנית לגילאים יותר צעירים כדי לחנך וללמד נוער איכותי, משכיל וברמה גבוהה, ללא קשר לרקע או למצב הסוציו-אקונומי. אני מקווה שעוד עשר שנים, נוכל לומר שהעיר גידלה דור של מדענים".
מור אחימאיר (31), נשואה + 2. בוגרת הטכניון ובעלת חברת 'אלמנט הנדסת סביבה'. מייעצת לתאגידים, מפעלים וגופים שונים בנושאי השפעה סביבתית.
"אנחנו גרים בנתיבות כבר 3.5 שנים ואני מרגישה שמצאנו עיר שיש בה את כל הצרכים היומיומיים שלי, לא צריך לנסוע רחוק כדי לקנות בגדים, לשבת בבית קפה או להוציא דרכון ויחד עם זאת - לא צריך לשלם על זה בזיהום אוויר, פקקים ומחירי דיור לא שפויים כמו במרכז. חשוב להבין שמבחינה גאוגרפית צפון מערב הנגב הוא לא באמת פריפריה. הזמן שלוקח לי להגיע מנתיבות לת"א הוא אותו זמן שלוקח להורים שלי מרעננה להגיע לת"א. אם נרצה לראות יחד הצגה ב'הבימה' נצטרך לצאת באותה שעה מהבית".
"בנוסף לכל הדברים האלה, נתיבות היא גם חממה ליזמות. יזמות היא לא מילה ששמורה רק לתל אביב והרצליה, היזמות באזור הנגב המערבי היא מעט שונה ומכילה בתוכה התייחסות גם לפן החברתי והתרבותי. בעסק שלי יוצא לי לייעץ לגופים שונים כמו רשות שדות התעופה, רשת "יוחננוף", חירייה, משטרת ישראל, קבלני הרכבת הקלה בת"א וירושלים ועוד. לשם כך אני מעסיקה ומשלבת לא מעט נשים בעסק ומאפשרת להן לשלב בין משפחה וקריירה כמו שאני מאמינה. כמהנדסת סביבה אני אוהבת לחשוב על איך תראה הסביבה בנתיבות של עוד כמה שנים: מרמת התשתיות, דרך הפארקים והשטחים הפתוחים ועד לשירות שמקבלים התושבים".
מימי טסמה סיבהו (29). אמנית פלסטית, רוקמת ומפסלת. יוצרת בהשראת דימויים מהתרבות האתיופית. מציגה בימים אלה תערוכה בשם ״קו הצבע״ במכללת ספיר.
"לנתיבות הגעתי בגיל 8 ממרכז הקליטה "מבועים". בשנת השירות הראשונה שלי יצאתי מהעיר ושירתתי בגרעין בנתניה. בשנת השירות השנייה החלטתי לחזור לנתיבות ולשרת בה, הייתי בת שירות בבית ספר יסודי וקומונרית בסניף בני עקיבא בעיר, אותו סניף העולים בו התחנכתי אני. זו הייתה הזדמנות נהדרת להחזיר למקום בו צמחתי וגדלתי. הצלחתי לעשות דברים טובים בתקופה הזאת, גם בזכות עצמי וגם בזכות האנשים הטובים שיש בעיר. ההתנהלות בנתיבות היא אחרת ממה שרואים במקומות אחרים וגם החינוך פה הוא ברמה מאוד גבוהה."
"לאחרונה סיימתי את לימודיי בבית הספר לאומנות שבמכללת ספיר. במהלך הלימודים מצאתי את החיבור שלי לאמנות האתיופית, רציתי להתעסק במשהו שקשור למקורות מהם הגעתי. השתמשתי הרבה בטכניקות בהן היו משתמשות נשים באתיופיה, כמו פיסול כדים וכלים לשימוש יומיומי או רקמה, והחלטתי בפרויקט הגמר שלי לעשות אותם רק בשחור. שחור הוא צבע העור שלי אך בהרבה מקומות הוא נתפס כמשהו שלילי, מפחיד, מרתיע או מלוכלך. מה שאני עושה בעבודות שלי זה לקחת אותו והופכת אותו ליצירת אומנות, למשהו יפה ואסתטי, נקי ומזמין. על ידי זה שאני לוקחת את הטכניקות המסורתיות והופכת אותן ליצירות מודרניות עם אמירה ומסר, אני מרגישה שאני מבטאת את ההשראה שקיבלתי מהשורשים שלי ואת הרצון שלי להוביל לשינוי".
נוי אמסלם (27), נשואה. עובדת בסניף תל אביב של משרד רואי חשבון 'קסלמן וקסלמן' ולאחר התמחות בת שנתיים, בימים אלה מקבלת את הרישיון לעסוק במקצוע.
"אני מתגוררת בנתיבות מאז שנולדתי. למרות שאני עובדת בתל אביב ולמרות השעות המטורפות בהן אני חוזרת הביתה, החלטתי להמשיך ולגור כאן. המשכתי לגור פה גם לאורך לימודי התואר הראשון אותו למדתי במכללה למנהל בראשון לציון, בגלל שכאן נמצאים השורשים שלי – המשפחה, החברים, בעלי וכמובן שזו גם עיר שאני רוצה לגדל בה את הילדים שלי בעתיד. מעבר לחיבור הרגשי שיש לי לעיר, ההחלטה לגור פה נולדה גם בעקבות העובדה שיש שדואגים כאן להיבטים הכלכליים והאישיים של תושבי העיר, כדוגמת הטבות מס ומחיר למשתכן שמאפשר לנו לרכוש בית במחיר סביר, גם כזוג צעיר".
"יש בנתיבות את כל מה שיש לעיר מפותחת להציע – מרכזי מסחר, מסעדות ובתי קפה, אולמות תרבות ומרכזי מדע וחינוך. מדובר בעיר לגדול בה ועיר לגדל בה משפחה - מקום שאפשר לשמור בו על המסורת ומנגד לקבל השכלה טובה וחינוך שמבוסס על ערכים, אחדות ומשפחתיות. המקום האהוב עליי בנתיבות הוא הבית של סבתא, שתמיד מלווה בריחות של בישולים ואהבה שאפשר לקבל רק ממנה".
ניקול בנימין (25). סופרת, מחברת הספר "רבע לגעגוע". בימים אלה עובדת על ספר שני בשם "חלק משניים" שעומד לצאת בקרוב. חברה בפורום נשים בנתיבות.
"שנים היו אומרים לי שהחלום שלי להוציא ספר לאור הוא לא פרקטי, במיוחד בהתחשב במקום בו נולדתי. יצא שאנשים לגלגו על נתיבות, העיר בה אני גרה כל חיי, וטענו שבשביל להצליח צריך קודם כל לצאת ממנה - הרי גם ככה קשה להתפרנס מלהיות סופרת בישראל. למרות הכל, לא הייתי מוכנה לקבל את זה כעובדה והחלטתי לפתוח פרויקט הדסטארט למימון הספר שאני כותבת. הספר מאגד בתוכו מגוון סיפורים קצרים המדברים עלינו, על החיים שלנו, על הכאב או השמחה שלנו. בזכות התורמים השונים בפרויקט ההדסטארט – הגשמתי חלום והצלחתי להוכיח לכולם שהספר שלי יכול להיות רב מכר ושאני יכולה לצמוח, לרגש ולעזור לאלפי אנשים."
"כסופרת צעירה מנתיבות אני משתדלת לשמור על קשר בגובה העיניים עם הקוראים שלי - פתחתי שתי קבוצות וואטסאפ, בהן אני שולחת כל מיני תובנות והמלצות ומעצימה את החברים בהן. בנוסף, אני מנהלת דף פייסבוק בו אפשר לקרוא סיפורים חדשים מדי יום, קטעי העצמה, מסרים וכלים לחיים. אני מאמינה שלמילים יש כוח רב ובזכותן אפשר לבנות, לרפא, לפרגן ולאהוב. חשוב לי שילדים וצעירים בנתיבות לא יקשיבו לכל מי שינסו לכבות אותם בדרך. תושבי נתיבות תמיד מפרגנים, אני מרגישה שתמיד יש ניסיון לקדם אמנים צעירים ואני בטוחה שעוד יהיו כאן אינספור סיפורי הצלחה".
עדי חורי כהן (30), נשואה + 1. מעצבת שמלות כלה ובעלת חנות המותגים IDAN. חברת מועצת העיר ופעילה בנושא רווחת בעלי החיים בעיר.
"הסיפור שלי עם החנות התחיל בגיל 19, כשהתחלתי לימודי תואר ראשון במכללת ספיר ובמקביל עבדתי בחנות שנחשבה לוותיקה ומובילה בתחום. בסיום הלימודים, בגיל 22, נכנסתי כשותפה בחנות בה עבדתי ועולם העסקים נפתח בפניי. החנות הגדולה והמעוצבת יושבת במרכז העיר ומציעה מותגי יוקרה במחירים תחרותיים, אנחנו הראשונים להביא את הסחורה הכי עדכנית והטרנדים החדשים בעולם, צעד אחד קדימה. לא הייתי בוחרת מקום אחר לצמוח בו, אני מקבלת המון פרגון מתושבי העיר וממשיכה לגדול ולהתפתח גם בזכותם. אני שמחה לומר כי ההצלחה הרבה מובילה אותנו למעבר לחנות חדשה, סמוכה לזו הקיימת, שגודלה כפול מהחנות הנוכחית – הצמיחה הזו וקהל הלקוחות מחייבים".
"נתיבות עבורי היא בית, משפחה, עסק, קריירה והמון אהבה ולכן אני בוחרת להמשיך ולהתפתח כאן, בעיר בה גדלתי. היתרון בחיים בנתיבות הוא השילוב בין עיר משגשגת, מתפתחת ומתקדמת בכל התחומים לבין אנשים חמים ומפרגנים, במיוחד בעיר בה יש שגשוג כל כך משמעותי של עסקים קטנים ובינוניים. אפשר למצוא פה מגוון רחב של אוכלוסיות – צעירים, מבוגרים, דתיים, חילונים – וכולם חיים כאן בהרמוניה מדהימה".
עינב לוי (31) פעילה חברתית, במאית ויוצרת. בעלת החברה "סאבטקסט", הנותנת שירותי תוכן ומדיה לעסקים וארגונים.
"הדרך שבה אני בוחרת להגדיר את מי שאני, היא בעצם הזהות שלי: אישה, יוצרת ותושבת נתיבות. אלה שלושת הפרמטרים שאני תמיד חושפת ויש להם חשיבות בעיני. מאז ומתמיד נמשכתי לאמנות, שהיא מבחינתי כלי ביטוי להעביר מסרים, לתרום לחברה ולהשפיע על סדר היום הציבורי בעיר שלי ובכלל. אני יודעת שלעולם האמנות ולקולנוע בפרט יש כוח עצום כך שאני משתדלת לנתב זאת לעשייה חברתית ולהעצים אוכלוסיות שלפעמים נדחקות לשוליים. מגיל מאוד צעיר התנדבתי בכל מיני מסגרות ופרויקטים וכשבגרתי כבר הפכתי ליזמית חברתית".
"עצם הבחירה שלי לעסוק בעולם האומנות יוצרת לי בידול וייחודיות בעיר שלי, בסביבה שבה גדלתי מעטים מאוד האנשים שבחרו בעולם הזה כמקצוע ודרך חיים. הקמתי עסק חברתי-כלכלי, בו אני שותפה במגוון פרויקטים שכל מטרתם היא לקדם ולהעצים את האוכלוסייה בנתיבות, ולעודד אותה לבחור לעסוק בתחומי האמנות, למשל באמצעות סדנאות לבני נוער ומפגשים עם חיילים משוחררים. אני מאמינה שאם אמשיך לפעול במטרה לייצר מקור פרנסה לאמנים ויוצרים שיראו בעיר כמקום משכנם, אז בעוד כמה שנים נוכל להכריז שנתיבות היא בירת התרבות של ישראל".
עמית מן (18). תלמידת י"ב. מתנדבת במד"א בתור מגישת עזרה ראשונה ומדריכה מזה כשלוש שנים. מגלמת את אן במחזמר "האסופית" שעולה בחודש פברואר בנתיבות, בהיכל התרבות החדש בעיר שנחנך לאחרונה.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, אחד התחביבים שלי הוא השירה. בגיל צעיר התביישתי לשיר מול קהל, אבל לאט לאט הקרובים אליי חיזקו אותי ודרבנו אותי לעשות עם זה משהו. כשהייתי בכיתה ז' הלכתי לאודישן הראשון בחיי אצל אדם מדהים שזיהה את הכישרון שלי ולקח אותי ללהקה שהקים בעיר בשיתוף העירייה. מאז ועד היום, במשך קרוב לשש שנים, אני לוקחת חלק בטקסים והופעות שמתקיימים בעיר. עם הזמן הבנתי שאני שייכת למקום הזה, התאהבתי בבמה, אבל הרגשתי שחסר לי משהו – המשחק.
"לפני מספר חודשים נאמר לי שנפתחים אודישנים למחזמר ענק שעומד לעלות בעיר בבימויו של אורן כהן. החלטתי לנסות את מזלי ולאחר כמה ימים זומנתי לאודישן נוסף, אחריו נאמר לי שהתקבלתי לתפקיד הראשי בקאסט הבוגר. כמובן ששמחתי נורא, הרגשתי שסוף סוף יש לי הזדמנות מדהימה לעבוד עם הטובים ביותר. כל השחקנים והרקדנים שאיתי בקאסט, הם אנשים מדהימים מנתיבות שאני שמחה לעבוד איתם ואני מאושרת שהצלחתי להגיע למקום הזה ולייצג את העיר בגאווה. אני גרה בנתיבות כל חיי, עברתי דירה 6 פעמים כך שגרתי בכל אזור בעיר וזכיתי להכיר ולהתחבר לאנשים מדהימים הייחודיות בנתיבות היא שהעיר קטנה, כולם מכירים את כולם, כולם אוהבים את כולם, כל אחד כאן תמיד בשביל השני".
רחל אזולאי (59) נשואה + 3. חברה בפרויקט 'נשים מבשלות' ומארחת במסגרת סיורי תיירות בנתיבות.
"נולדתי וגדלתי בנתיבות. אני עוסקת בכל מיני דרכים בתחום החינוך המיוחד, הייתי מדריכת נוער שוליים בכפר הנוער שהיה בעיר, אחראית על משפחות אומנה, מדריכה במועדוניות חינוך מיוחד בעיר, בגני ילדים לחינוך מיוחד וגם היום אני סייעת בבית הספר לחינוך מיוחד פה. במהלך השנים התחתנתי ואת שלושת ילדיי גידלתי בנתיבות. בתי הגדולה התחתנה וגרה גם היא בנתיבות יחד עם שני נכדיי".
"בין כל העיסוקים שלי אני לוקחת חלק בפרויקט 'נשים מבשלות' ומארחת בביתי קבוצות תיירים שמגיעות לימי סיור בנתיבות. כחלק מקבוצה של 15 נשים, אחת לחודשיים אני יוצאת מוקדם מהעבודה ומתארגנת כמו שצריך לאירוח בערב. אנשים מחפשים אוכל אותנטי מרוקאי, משהו חם וטעים כמו הקוסקוס והירקות. כחלק מהמיזם יצא לנו לטוס פעמיים ולבשל לקהילה היהודית בפילדלפיה. בישלנו שם לקהילה כולה ואפילו זכינו לסיור במקום, החיבור עם המשפחות היה יוצא מגדר הרגיל. בהמשך הם גם הגיעו לארץ והתארחו אצלנו, עד היום יש לי קשר חיובי ומשפחתי איתם. האוכל מחבר בין אנשים, את זה אני רואה גם במסגרת הפרויקט וגם בחיים עצמם".
שלי (29) והדר (27) ליאון. נשואים + 3. שלי רואה חשבון, עובד ברשות לניירות ערך בירושלים ועושה בימים אלו התמחות במשפטים. הדר קלינאית תקשורת, עובדת ב'אסותא' אשדוד ו'כללית' בנתיבות.
"אנחנו גרים קצת יותר מחצי שנה בנתיבות בסבב הנוכחי, אבל ההיסטוריה שלנו עם העיר היא ארוכה יותר. שלי למד בצעירותו בישיבת ההסדר בעיר והדר עשתה פה שירות לאומי, ככה גם הכרנו והתחתנו לפני שמונה שנים, את שנתנו המשותפת הראשונה העברנו בנתיבות. בשלב מסוים נאלצנו לחזור למרכז, לתקופת הלימודים, אז גם נולדו לנו הילדים. לפני חצי שנה החלטנו לחזור ולקבוע את ביתנו בנתיבות, במרכז הרגשנו מאוד בודדים ולא מחוברים למרות ששנינו גדלנו ונולדנו שם. חיפשנו מקום קהילתי עם חינוך טוב, מצאנו את הגרעין בנתיבות כאופציה טובה ואנחנו כאן כדי להישאר, כיף לנו כאן מאוד. לעיתים זה גובה מאתנו מחירים של נסיעות ארוכות למקומות העבודה שאנחנו אוהבים, אבל זה לגמרי שווה את זה."
"לא מצאנו תחליף לחיים בנתיבות, הקהילה פה היא קהילה חמה ועוטפת, אנשים טובים שמה שמניע אותם זה לא רק האגו אלא גם הרצון להעניק, לתת ולעשות דברים למען האחר. הקהילה בשבילנו היא קודם כל חברים טובים לחיים, אבל גם אנשים שאתה רוצה לגדול ביחד איתם ולהידמות להם. מעבר לזה הראש החינוכי פה הוא מיוחד ואחר, יש פה בתי ספר מצוינים עם מחשבה אחרת".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן