מאז תחילת המלחמה, הקשיים הנפשיים שעמם מתמודד הציבור הישראלי ככלל, וכן אוכלוסיות ספציפיות ממשיכים לצוף. בני נוער המוגדרים כנוער בסיכון, שחוו את אירועי התקופה האחרונה, מתמודדים עם אתגרים ייחודיים, אתגרים המתעצמים עוד יותר בסביבה אינטנסיבית כמו בתי המלון למפונים. דוח שפרסם ארגון עלם לאחרונה הראה כי כ-50% מבני הנוער המפונים משתמשים בסמים ואלכוהול, 60% סובלים מבדידות, אחד מכל חמישה בני נוער היה מעורב באירוע אלימות. בנוסף, בעלם מדווחים כי חלה עלייה של פי שלושה בפניות לצ'אט התמיכה של עלם.
"החיים בבתי מלון מלאים באתגרים משמעותיים", מספרת גאיה ניר, מנהלת מיזם "מרחבים לנשימה" בעמותת עלם. "המעבר המהיר, תחת חוויות של סכנת חיים ובחלק מהמקרים הכרות עם נרצחים וחטופים הם כמובן טראומה משמעותית שפגעה בחוסן. נוסיף לזה את קטיעת רצף החיים, אובדן מקור הפרנסה של ההורים וסביבה חברתית חדשה – כל אלו ועוד הופכים את המצב שבני ובנות הנוער ברחבי הארץ נמצאים בו למורכב ביותר. מצב בני הנוער בצפון קשה. חוסר הוודאות והמצב הכלכלי והחברתי מאתגרים מאוד ואין אף אחד שיכול לומר מתי הם יוכלו לחזור".
בימי שגרה, אבל במיוחד בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, בני נוער בסיכון מוצאים נחמה ותמיכה ב"מרחבים לנשימה" של עמותת עלם. המרחבים, הפועלים הודות לשותפות בין עמותת עלם וארגונים שונים, בהם קרן שוסטרמן, מאפשרים לבני הנוער תמיכה נפשית וטיפול ראשוני בטראומה ומקום לבטא את עצמם מבחינה רגשית. מרחבים אלו, הפזורים ברחבי הארץ, מציעים מקום בטוח ומכיל, שם הם יכולים לפגוש חברים, להשתתף בפעילויות שונות ולקבל סיוע מקצועי.
גאיה ניר, מנהלת מיזם "מרחבים לנשימה" ונטי כראל, מנהלת תחום קהילה בעמותה מספרות על האתגרים שעמם מתמודדים בני נוער בסיכון בשגרה ובמיוחד בתקופה שעוברת על כולנו החל משבעה באוקטובר:
"בשיחות עם בני נוער סביב חוויית החיים הנוכחית ועל האירועים הקשים שהם חוו בימים הראשונים של המלחמה, אי אפשר שלא להתרשם מההתמודדות, החברות וההתנהגות שהם מפגינים, ביחד עם חוויות של אשמה, בלבול ופחד", אומרת גאיה". "אני מתרגשת לשמוע גם על החוסן שהיה להם והמחשבה על הדרך שלנו כאנשי ונשות מקצוע המלווים את בני הנוער בשיקום הרגשי שלהם מעודדת אותי. אני זוכרת סיפור מיוחד שסיפר לי נער שבמשך 12 שעות התחבא מתחת למיטה בזמן שמחבלים ניסו לחדור למושב שלו. בכל הזמן הזה הוא קיים שיחת וידאו עם חברה ממושב אחר שהתחבאה בארון כדי לחזק ולהרגיע אותה. אמרתי לו שזה סיפור מרגש על חברות ושהוא צריך להיות גאה בעצמי ובעצם כולנו צריכים להיות גאים בו". פותחת ומספרת לנו נטי.
"החיים בבתי מלון מלאים באתגרים משמעותיים. המעבר המהיר, תחת חוויות של סכנת חיים ובחלק מהמקרים הכרות עם נרצחים וחטופים הם כמובן טראומה משמעותית שפגעה בחוסן. נוסיף לזה את קטיעת רצף החיים, אובדן מקור הפרנסה של ההורים וסביבה חברתית חדשה – כל אלו ועוד הופכים את המצב שבני ובנות הנוער ברחבי הארץ נמצאים בו למורכב ביותר. מצב בני הנוער בצפון קשה. חוסר הוודאות והמצב הכלכלי והחברתי מאתגרים מאוד ואין אף אחד שיכול לומר מתי הם יוכלו לחזור". מוסיפה גאיה.
מה בנוגע לציפייה לחזור לשגרה מלאה?
"הציפייה הזו בפני עצמה לא פשוטה ואצל רבים מבני הנוער מהווה גורם לחץ בפני עצמו", מספר גאיה. "במציאות שבה הם נמצאים קשה מאוד לקיים הסתגלות ושגרה, וההתנהגויות הסיכוניות מתגברות; קשיי הסתגלות, פגיעה במוגנות ושימוש בחומרים – כל אלו הן התנהגויות סיכוניות שעלו בחודשים האחרונים בקרב בני נוער".
"כידוע, בני הנוער נמצאים בגיל מורכב שמזמן את האתגרים שלו, על אחת וכמה כשמוסיפים להם את המציאות הבריאותית כמו בקורונה, הביטחונית בזמן מלחמה וחוסר הוודאות הגדול שבו אנו נמצאים כיום. המרחבים הבלתי פורמליים נותנים מקום ומענה לצרכים הרגשיים והחברתיים של התלמידים, במקביל לצרכים הפדגוגיים. התוכנית היא חלק מהמענים שבית הספר מציע לתלמידים ושיתוף הפעולה עם הצוות החינוכי הוא הכרחי וחשוב מאוד. זה מאפשר לצוותים שלנו לבסס אמון וקשר מיטיב ומרפא עם בני הנוער". מספרת לנו נטי כראל, מנהלת תחום קהילה בעלם.
יש לדעתכן פתרונות שצצו בשל המצב הלא שגרתי בו אנחנו נמצאים?
"כן, אנחנו כל הזמן בחשיבה משותפת יחד עם צוותי החינוך למציאת פתרונות מחוץ לקופסה. ויחד איתם אנחנו חושבים על מענה טיפולי בקהילה ובמידת הצורך, אף עושים חיבורים עם מסגרות המשך בשעות אחר- הצהריים או הלילה. יש רשויות שבהן אנחנו מפעילים תוכניות בשעות הבוקר והלילה מתוך ראייה הוליסטית. כל זה יכול להביא להגברת תחושת השייכות שלהם לבית הספר, פניות רגשית ללמידה וצמצום תופעות הסיכון כמו נשירה גלויה וסמויה, שימוש בחומרים, חרדה או בדידות". אומרת נטי.
עד כמה אתם מצליחים לייצר יציבות בתקופה כל- כך לא יציבה כמו עכשיו, בקרב בני הנוער?
"המרחבים מבוססים על עיקרון של קביעות. מבחינת אנשי הצוות, שעות וימי הפעילות, והמקום הפיזי של מרחב בטוח לשיח רגשי מכיל ולא שיפוטי מצד אנשי המקצוע שלנו, שיח קבוצתי חברתי אשר נותן מקום לשוני בין התלמידים בשכבה ואף ליווי פרטני תהליכי לתלמידים שמאפייני הסיכון שלהם רבים יותר. בנוסף, הצוות מאתר באופן אקטיבי את בני הנוער במסדרונות בית הספר, בחצר, "במחששות" ובפינות מוסתרות, על מנת לייצר קשר גם עם בני נוער שלא תמיד יגיעו למרחב הקבוצתי או שבית הספר לא תמיד יודע על מצבם הרגשי. כפי שציינתי, יש שיתוף פעולה שוטף והדוק עם צוותי החינוך בבית הספר ברמת ההפניות, חשיבה משותפת על צרכי התלמידים שלדעתם צריכים את המענה, וכך נוצרת מערכת שעוטפת את התלמידים ויכולה לעזור להם לפתח מיומנויות למידה מיטיבות ותחושת שייכות למסגרת מתוך מקום של אמון במערכת ובעולם המבוגרים". עונה נטי.
"בשלב הזה ניתן לומר שרוב בני הנוער משולבים באופן כזה או אחר במסגרת לימודית, גם אם לא בכל ימות השבוע או ברוב שעות היום. זה לא מעיד על למידה, אבל זה מייצר חיי חברה ומסגרת מסוימת בתוך הכאוס ואנחנו מעודדים את זה".
"המטרה שלנו היא לבסס את התוכניות הקיימות ולהרחיב את הפעילות בבתי ספר נוספים. אנחנו נכנסים לתוך מציאות שתדרוש שיקום ארוך טווח באמון התלמידים במערכות ובמבוגרים, מפונים ולא מפונים. תיכף מתחיל הקיץ שבפני עצמו מביא אתגרים שמאפיינים אותו, ויש לקחת בחשבון את אופן החזרה של בני הנוער למסגרות בשנת הלימודים הבאה".
"בעיניי, היום העבודה עם בני הנוער צריכה לכלול מענים על רצף חינוך-טיפול, פורמלי ובלתי פורמלי על מנת להצליח לשמור את בני הנוער בתוך המערכות ובצורה מיטיבה. היינו רוצים גם להטמיע את המענים הללו במשרד החינוך וברשויות המקומיות כחלק מתפיסה רחבה ושינוי מדיניות בכל הקשור לבני נוער במצבי סיכון". מסכמת נטי.