כבר ב-7 באוקטובר היה ברור לכולנו שלא מדובר בעוד סבב לחימה, אלא במלחמה נוראית שתשנה את פני המדינה. השפעתה ניכרת היטב עלינו כחברה, אבל לא מוגבלת אליה בלבד - אלא מגיעה לכל אחד ואחת מאתנו. את אנשי ונשות התנועה הרפורמית, המלחמה תפסה על סף הישג גדול: 16 רשויות מקומיות ברחבי הארץ הזמינו את התנועה להוביל את ההקפות השניות של שמחת תורה.
״זו הייתה השנה הראשונה שבה התבקשנו על ידי כל כך הרבה רשויות להוביל הקפות שוויוניות רשמיות מטעם הרשות״, נזכרת אנה קיסלנסקי, מנכ"לית התנועה הרפורמית. ״בהקפות שלנו אין הפרדה בין גברים לנשים, ונשים יכולות לרקוד עם ספר התורה. המחאה כנגד המהפכה המשפטית הביאה את הנושא של דת ומדינה למרכזי בחשיבה הישראלית, ובאופן טבעי הרשויות המקומיות החליטו לפנות אלינו. ב-6 באוקטובר הלכנו לישון עם שמחה בלב והתרגשות מיום המחרת״.
כבר בבוקר ה-7 באוקטובר היה ברור שההקפות השניות לא יקרו: המדינה נכנסה למצב חירום, ואנשי התנועה הרפורמית התגייסו מיידית כדי לסייע לחברה הישראלית בכל מה שאפשר. עבודת הקודש שלהם נמשכת עד היום בעזרה למפונים ומפונות, גיוס תרומות, הפעלת קרן לסיוע הומניטרי ושותפות במאבק להחזרת החטופים.
ב-31 במאי יתקיים הכנס הגדול של התנועה הרפורמית בקריית מוריה שבירושלים, בסימן שמאפיין יותר מכול את האור שבערכי התנועה: התקווה. רגע לפני הכנס, העמוס בסדנאות, תכנים ופעילויות, זה הזמן להכיר מקרוב את התנועה הרפורמית - ואת כל מה שהיא עושה למען החברה הישראלית על כל גווניה.
תמיכה וסיוע בכל רחבי הארץ
התנועה הרפורמית היא ארגון הגג של קהילות ומוסדות היהדות הרפורמית בישראל. היא כוללת 54 קהילות ברחבי הארץ, בתי ספר, תנועת נוער ומכינה קדם-צבאית, כמו גם קרן לסיוע הומניטרי, אגף לקשרי ישראל-תפוצות, וזרוע ציבורית ומשפטית בשם ״המרכז הרפורמי לדת ומדינה״. ״כ-8% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל מזדהים כרפורמים , ואלפים מהם חברים וחברות בתנועה״, מספרת המנכ״לית אנה קיסלנסקי. ״בראש כל קהילה שלנו עומדים רב או רבה, ולצדם תמיד ישנה מנהיגות מתנדבת - מפני שכל הקהילות שלנו הן עמותות״.
כתנועה שקשורה כל כך לקהילה, הדאגה ביום ה-7 באוקטובר הייתה גדולה. מעבר להשלכות רחוקות הטווח, היו חששות מידיים: בקהילה הרפורמית בשער הנגב חברים תושבים מקיבוצים שהותקפו כמו כפר עזה או נחל עוז. בנוסף, המכינה הקדם צבאית של התנועה הייתה בצפון - ולא יכלה לחזור למרכז בגלל הטילים ומכיוון שבמקום מושבה ביפו לא היה מרחב מוגן. בעוד למדינה לקח זמן להבין את ממדי המצב ולהגיב, אנשי התנועה קלטו מיד את גודל השעה - ועשו כל שביכולתם כדי לסייע.
״יש לנו קרן לסיוע הומניטרי בשם "בכבוד", שבימי שגרה עובדת עם אוכלוסיות מוחלשות ומפעילה תוכניות לקיום משותף ולהעצמת נשים, כמו גם סיוע בתלושי מזון ובחבילות מזון״, מספרת קיסלנסקי. ״כשהבנו שיש מפונים בכל הארץ שזקוקים לסיוע, הקרן נערכה לכך מיד. הקמנו מרכזים למפונים בכמה מלונות באילת, גייסנו מאות מתנדבים, אספנו תרומות, ובמקביל הפכו כמה קהילות שלנו למרכזי סיוע: העברת ציוד למפונים, בישול מזון לחיילים ועוד. בנוסף, החבר׳ה הצעירים שהגיעו להתנדב מטעם קרן "בכבוד" באילת ומטעם המכינה הקדם צבאית ביפו ובחולון יזמו כל הזמן פעילויות לא פורמליות לילדים, וממש החליפו את מערכת החינוך בבלגן של ההתחלה״. במקביל, הקרן ניצלה את התמחותה בקבוצות העצמה לנשים כדי לסייע לנשים שפונו מבתיהן, וגם להוביל מעגלי תמיכה לעולות חדשות שברחו ממלחמת רוסיה-אוקראינה, הגיעו לארץ - וכבר מצאו את עצמן במלחמה אחרת.
איך נראה השינוי בסדר היום של רבני ורבות הקהילה?
״הרבות שלנו מצאו את עצמן מתרוצצות בכל רחבי הארץ כדי להעניק תמיכה לחברי קהילתן שפונו משער הנגב, ממטה אשר (גליל מערבי) ומקרית שמונה. הן ערכו לוויות וביקורי שבעה, וניסו לשמש מקור להעצמה ותמיכה לקהילות דרך קיום מעגלי תפילה, שירה ונחמה״.
התנועה הרפורמית גם לוקחת חלק אקטיבי במאבק לשחרור החטופים. ״חלק מהחטופים הן ממשפחות הקהילות שלנו״, מספרת קיסלנסקי בצער. ״יש לא מעט שמות ופנים שאנחנו מרגישים שהם חלק מאתנו, וברור לנו שצריך להחזיר את כולם וכולן הביתה כמה שיותר מהר. בכל יום שישי אנחנו מקיימים קבלת שבת במאהל החטופים בירושלים, ובכל מוצאי שבת – טקסי הבדלה למען שחרור החטופים והחטופות בכיכר החטופים בתל אביב ובירושלים. כשמאות בכיכר מצטרפים אלינו, אנחנו שרים ביחד, בוכים ביחד, מתפללים ביחד כי אין מצווה גדולה כפדיון שבויים כמאמר הרמב"ם. בכל שבוע אנחנו אומרים שהלוואי שבשבוע הבא לא נצטרך להיות פה, ועדיין מתייצבים בכל מוצ״ש. אגב, ברמה האישית, את יום העצמאות הזה לא יכולתי לציין כמו תמיד, במפגשי חברים וכולי - הרגליים שלי נשאו אותי לכיכר החטופים והייתי שם במשך שעות. זה המקום להיות בו בתקופה הזו. לזכור שהעצמאות שלנו איננה שלמה כשיש חטופים וחטופות המוחזקים בתנאים קשים ביותר בעזה״.
לא מוותרים על התקווה לשינוי
פעם בשנתיים התנועה הרפורמית מקיימת כנס גדול שבו לוקחים חלק אלפי משתתפים. הכנס הקרוב ייערך ביום שישי ה-31 במאי בקריית מוריה שבירושלים, ומפני שמדובר בשנת מלחמה, יתקיים בסימן ״אשא עיני אל ההרים״: תקווה ונחמה. ״יהיו בו סדנאות, פעילויות לילדים, אפילו מופע סאטירי של אנסמבל ציפורלה״, מגלה קיסלנסקי. ״בעיקר נדבר על התפקיד של הקהילה בזמן מלחמה, הזהות היהודית שלנו מאז שבעה באוקטובר, והקשר שלנו עם יהדות התפוצות ועם הדור הבא. נעסוק גם בשוויון בנטל ובשילוב נשים בתפקידי לחימה, בתהליכי גיור, בייאוש ובאמונה. חברי הקהילות המפונות יהיו גם הם בכנס ויעבירו סדנה בשם ׳לרפא עולם שבור׳ על פליטים בארצם. יהיו גם שירה וריקודים, כי המטרה שלנו היא לחזק - לדבר על עתות משבר ועל איך מתמודדים איתן״.
הכנס יכלול תכנים בעברית, כמו גם באנגלית, בספרדית וברוסית, למען חברי וחברות הקהילה שבאים מהתפוצות. בנוסף, יום הכנס עצמו הוא חלק ממה שקיסלנסקי מכנה ״חמשו״ש" של פעילות: אנחנו מתחילים ביום חמישי בהתנדבות בארגון ׳מצילות מזון׳ בירושלים, שפועל להצלת מזון ולקידום חוסן תזונתי. אחר כך כולנו נצעד במצעד הגאווה בירושלים, שאנחנו מגיעות אליו כל שנה ושחשוב לנו מאוד, והשנה במיוחד - מפני שהוא מתקיים בסימן הזדהות עם משפחות החטופים. ביום שישי החל מתשע וחצי בבוקר ועד הערב נתכנס בקריית מוריה לכנס שלנו, ונסיים בקבלת שבת מחזקת. אני מחכה מאוד להתכנסות המשותפת הזו ולרגעים של חיזוק ותקווה״.
עכשיו, כשברור שהמלחמה היא אירוע מתמשך ומשמעותי מאוד בהיסטוריה של ישראל, זה גם הזמן לשאול איך היא תשפיע על החיים שלנו בעתיד.
מה החזון של התנועה הרפורמית לגבי עתיד החברה הישראלית?
״חזון התנועה אינו רק חזון – הוא תוכנית פעולה, המורכבת מכמה כיווני עשייה. ראשון הוא חיזוק הקהילות בפריפריה – בצפון ובדרום. כבר עכשיו הרבות שלנו נוסעות בכל הארץ כדי לתמוך ולסייע, ואנחנו נעשה הכול כדי לחזק את הקהילות האלה וכדי להעמיק את הפעולות שלנו בנגב המערבי ובצפון. שני הוא יהדות התפוצות - אנחנו כתנועה המהווה את הגשר המשמעותי ביותר עם הזרם היהודי הגדול בתפוצות - ממשיכים לחזק את הקשר שלנו עם אחינו ואחיותינו מתוך תפיסה של אחריות וערבות הדדית, וודאי אל מול גלי האנטישמיות הגואים ותחושות הבדידות והתסכול איתן מתמודדים יהודים בחו״ל. שלישי הוא נושא החיים המשותפים בין יהודים לערבים. אנחנו נגד כל גילוי של גזענות - חייבים לגלות סובלנות והכלה ולזכור שכולנו חיים ביחד בארץ הזו. זו הסיבה שדווקא השנה אנחנו מעודדים את הקהילות שלנו לקיים פעילות משותפת עם תושבים ערבים ביישובים הסמוכים ובערים המעורבות, באמצעות מסגרות שונות ותוכנית ׳שכנים׳ לדיאלוג בין יהודים לערבים. ועוד דבר, שרלוונטי במיוחד לתקופת המלחמה: השוויון בנטל. אני חושבת שחשוב מאוד שגם החרדים יתגייסו לצבא – הוא צבא העם. במכינה הקדם צבאית ביפו- מכינה קדם צבאית של התנועה, אנחנו מחנכים את החניכים והחניכות לציונות ולנטילת תפקידים משמעותיים בצה״ל אז נושא השיוויון בנטל חייב לבוא לידי ביטוי״.
זאת תקופה מאתגרת מאוד לעם היהודי, ודווקא בה ראוי להעריך את אחד הערכים הבולטים שלנו: התקווה. מה נותן לך תקווה באופן אישי בתקופה הקשה הזו?
״העם שלנו בישראל ובתפוצות ואיך שאנחנו מתגייסים אחד בשביל השני. זה מאוד מחזק ומנחם, ואני חושבת שזו גם הדרך שבה נצליח להתגבר על התקופה החשוכה הזו ולצאת ממנה מחוזקים״.