בישראל חיים כיום כ-40 אלף פליטים שהסתתנו לישראל ממדינות אפריקה. אנחנו רואים אותם ושומעים עליהם כל הזמן, אבל כמה מאיתנו באמת מכירים את הקהילה או מתעניינים בה? באירוע "פליטים על הבר" שייערך הערב בננוצ'קה בתל אביב תינתן הזדמנות לקהל לפגוש שלושה מהם, לשאול אותם שאלות ולשמוע את סיפוריהם האישים.
אחד מהם הוא אפוורקי, מבקש מקלט מאריתראה שנמצא כאן כבר 9.5 שנים ומתגורר בחיפה. הוא עוסק באמנות ומוכר את ציוריו בתערוכות שונות. "מגיל חמש אני מצייר, לפעמים אפילו על קירות הבית, דבר שסיבך אותי בלא מעט צרות", הוא מספר. "ב-99' גוייסתי לצבא האריתראי והפסקת לצייר, עד שהגעתי לישראל. את הצבא באריתריאה לא עוזבים ואמנות זו פריבילגיה ששמורה רק למי שמקורב למשטר, לאחרים אסור לעסוק בה ולחיילים בפרט. תמיד פחדתי שיעצרו אותי בגלל העיסוק שלי, אז לא ציירתי במשך שמונה שנים. רק כשהגעתי לישראל ב-2008 יכולתי לחזור ולעשות את הדבר שאני הכי אוהב.
"אין לי משפחה בארץ, אני לבד", הוא מספר, "כל המשפחה שלי, הורים, אחים ואחות, באריתראה. לצערי אני לא בקשר איתם כי אין ממש קליטה ומאוד יקר להתקשר מפה. הישראלים שאני מכיר הם אנשים טובים. רובם מתנדבים או עובדים בארגוני זכויות אדם ומשם אני מכיר אותם, כי גם אני מתנדב ומנסה לעזור".
גרה מאריתראה הוא מתנדב פעיל בתל אביב ומתגורר כאן כבר עשר שנים. "ברחתי מאריתראה לאתיופיה, משם לסודן, אז מצרים ורק בסוף הגעתי לישראל. אני גר עם אישתי והילדים בשכונת התקווה. את פיטוויט, אישתי, פגשתי בישראל דרך חבר שהיא קרובת משפחה שלו. אחרי שמונה חודשים של זוגיות החלטנו שאנחנו עוברים לגור יחד. לא עשינו חתונה רשמית כי אנחנו לא מאמינים בטקסים גדולים. יש לנו 3 ילדים דוברי עברית שנולדו וגדלו פה וגם להם אין אזרחות ישראלית.
פליטים על הבר | צילום:
יחסי ציבור
"כיום אני מפרנס את המשפחה שלי מעבודה במסעדה אבל אני לא מסתפק בזה", מספר גרה. "חשוב לי להיות גם אקטיביסט בחברה שלנו ולכן אני מתנדב במוקד סיוע לפליטים ומהגרים ומשמש כמתורגמן לאנשים שמגיעים לחולות ולסהרונים ועוזר עם השפה.
"האנשים פה מקסימים, אבל לצערי הרבה פעמים מושפעים מאוד מההתנהגות הקלוקלת של הממשל. בבניין בו גרנו עד לא מזמן התגוררה אישה מבוגרת שמאוד התקשתה לקבל את העובדה שאנחנו גרים שם וניסתה לחבל בזה. הרבה פעמים היא התקשרה לבעל הדירה שלנו והמציאה סיפורים רעים עלינו. באחת הפעמים היא אפילו ניסתה לגרום לזה שינתקו לנו את המים. לשמחתי שאר השכנים בבניין היו מקסימים, נרתמו לעזרתנו ועמדו מולה לא פעם אחת אבל בסוף החלטנו לעזוב למרות שלא היינו חייבים, אבל העדפנו לא לחיות ככה".
חסן הגיע לכאן מסודן ב-2005, הוריו נרצחו בסודן על ידי הממשל מול עיניו כשהוא היה בן 17. "ביליתי כמה פעמים במתקן חולות. אני אף פעם לא יודע מה יקרה הלאה ותמיד יש תחושה של אי ודאות. כל שנה יוצא חוק חדש נגד הפליטים ואנחנו לא יכולים לצעוק ולמחות כי המעמד שלנו לא ברור ואנחנו לא רוצים לסכן את זה. כאן אנחנו לא מקבלים כלום מהמדינה, רק מאנשים שרוצים לעזור".
"פליטים על הבר", יום ב' 28.8.17, 20:30, ננוצ'קה, לילנבלום 30, תל אביב. הכניסה חינם
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
