"כל אדם בתחום שלי זקוק למחיאות הכפיים" | יח``צ:
ינאי יחיאל, יחסי ציבור
נתחיל בווידוי: אני מעריצה ענקית של "האח הגדול" ובכל זאת, בחיים לא יהיה ולא היה לי אומץ להיכנס לשם לפרק זמן של יותר מכמה שעות. אז הסתפקתי בשעתיים. בשבוע שעבר נכנסו 16 מתמודדים לבית האח הגדול כחלק מפיילוט לתוכנית שנמשך 48 שעות (כולם מתמודדים שהגיעו לשלב מתקדם בתהליך האודישנים). החלטתי גם אני להפתיע אותם והצטרפתי בתקווה להבין אחת ולתמיד איך זה מרגיש. "אבל מה כבר יכול לקרות בשעתיים?" אתם בטח חושבים. אז תתפלאו.
הבית שבעיני הוא היפה ביותר שהיה בתולדות התוכנית, נורא מרגיע. שם, הכול נראה פתאום יותר קטן מאשר בטלוויזיה ואם תרצה או לא, לא באמת תוכל לברוח ממה שקורה בכל זוויות בבית חוץ מאשר בפינת העישון, בכל רגע נתון. מצאתי את עצמי עם חבורה של אנשים, כל אחד מעולם אחר לגמרי ובלי שום אחר לעשות בעצם חוץ מלדבר איתם. אם בפגישה ראשונה עם אדם מחוץ לבית, מתחילים תמיד מאפס, בבית האח היחסים דווקא מתחילים מ-100. תוך 10-15 דקות כבר הצלחתי להתעלם מהמצלמות ולשכוח מקיומן.
"תוך 10-15 דקות כבר הצלחתי להתעלם מהמצלמות ולשכוח מקיומן"
קבלת הפנים החמימה של הדיירים לוותה בהמון סקרנות ושאלות: החל מהאם אני באמת בת 40 ועד השאלה האם יש לבר רפאלי סיליקון בחזה. עברה שעה אחת בלבד עד שהספקתי לריב עם אחד מהם. הוא הסביר לי שאישה שעושה קריירה לא יכולה גם לעשות ילדים ולגדל אותם. הוא אפילו הגדיל ועשה כשהוסיף שאלוהים ברא לנו רחם כדי ללדת ושרק אם נחזור למצב שהיה פה לפני 60-70 שנה הכל יהיה בסדר במדינה שלנו. לי זה הספיק כדי להחזיר אש ולהסביר לו מה בעייני התפקיד שלו על פני כדור הארץ.
ישבתי בלי תחושת זמן כשנקראתי לחדר האח הגדול. לרגע רציתי שיגידו לי, "עבדנו עלייך, הודענו כבר לזיו ויש סידור לבנות – את נשארת ללילה בבית האח". אבל האח הגדול רק הודיע לי שעברה כבר שעה וחצי ושנשארה לי עוד חצי שעה. החוויה הנורא פרטית הזאת, הפכה לאמיתית כל כך גם בזכות אותם דיירים שעדיין לא ויתרו על החלום ומקווים שאם יהיו טובים, ייכנסו עדיין לבית האח הגדול האמיתי. כשהיא נאלצה להסתיים, נפרדנו בנשיקות ובחיבוקים אוהבים, ולרגע לא יכולתי שלא לכעוס קצת על האנשים בבית שלא שלחו לי יותר סמסים.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
