אחרי ניפוי מדוקדק של מועמדים שאינם לרוחו של משטר חמינאי, יתקיימו ביום שישי הקרוב הבחירות לנשיאות באיראן. הבשורה הטובה: אחרי שתי קדנציות אחמדיניג'ד הולך הבייתה וגם מקורבו וממשיכו המתוכנן, אספנדיאר רחים משאי נפסל מלהתמודד. הבשורה הטובה פחות: המדיניות האיראנית בנושא הגרעין אינה צפויה להשתנות משמעותית והמועמדים השמרנים הם בעלי הסיכויים הגבוהים יותר.
תקוות הרפורמיסטים: חסן רוחאני
רוחאני. הנציג הרשמי היחיד מטעם התנועה הרפורמיסטית | צילום:
Photo by Flash90, פייסבוק
אחרי פסילתו של הנשיא לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני בחודש שעבר, נותר מוחמד עארף, סגנו בעבר של הנשיא ח'תאמי, הנציג הרשמי היחיד מטעם התנועה הרפורמיסטית באיראן. ולמרות זאת, הבינו הרפורמיסטים שסיכוייהם היחידים להרים את ראשם במדינה ולהעלות נציג מטעמם לסבב הבחירות השני תלויים דווקא בפרישתו האפשרית של עארף ממערכת הבחירות ופינוי הדרך למי שנחשב עד לא מזמן כשמרן מתון – איש הדת חסן רוחאני. היום הכריז עארף על פרישתו והותיר את רוחאני כנציג אחד ויחיד לזרם המתון. "אחרי לחצים רבים ובקשתו של הנשיא לשעבר ח'תאמי לאיחוד בין שני הרפורמיסטים עארף החליט לפרוש", מסביר ד"ר רז צימט, חוקר במרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת ת"א, ועורך דיווחי מרכז המידע למודיעין ולטרור "זרקור לאיראן", "מצב כזה משפר מאוד את סיכויו של רוחאני, אך אנחנו עדיין רחוקים מאוד מלהכריז עליו כנשיא הבא של איראן".
ואולי זוהי גם הסיבה לפרסומים האחרונים לפיהן התמודדותו עשויה להיפסל על ידי המשטר בטענה ל"חשיפת מידע מסווג מפרויקט הגרעין האיראני".
בנאום שנשא החודש בפני סטודנטים דיבר על הרצון לשים סוף לקיצוניות הדתית ולעודד זכויות אדם. בנוסף בעימות טלוויזיוני שנערך בסוף השבוע מתח רוחאני, שהיה ראש צוות המו"מ לענייני הגרעין בתקופת הממשל הקודם בראשות ח'תאמי, ביקורת על עמדותיה הנוקשות של איראן בנושא הגרעין. הרפורמיסטים, שעדיין מתלבטים האם להצביע בבחירות הקרבות, מקווים לנציג מטעמם כנשיא ובכל זאת יודעים כי הסיכויים קלושים מאוד. אולי פרישתו של עארף והגדלת סיכוייו של רוחאני, ישכנעו אותם אחרת.
"לאחר פרישת עארף, סיכויו של רוחאני לעלות לסבב הבחירות השני גדלים ללא ספק", אומר צימט, "השאלה כעת היא איך המשטר יערך לדבר הזה והאם ינסה להתערב כבר עכשיו או לקחת את הסיכון".
נאמן המנהיג העליון: סעיד ג'לילי
ג'לילי. חוסר הניסיון עשוי לשחק לרעתו, למרות התמיכה מהמשטר | צילום:
Harold Cunningham, GettyImages IL
ג'לילי מזכיר המועצה האיראנית העליונה לביטחון לאומי המנהל כיום את שיחות הגרעין מול המערב משתייך לזרם השמרני ונחשב לסמן הימיני ביותר מבין המועמדים לתפקיד ולאחד המועמדים המובילים לנשיאות. הוא מציג עצמו כמוסלמי הדוק המחויב לשכבות החלשות בחברה ונאמן למנהיג העליון ועקרונותיו. "ג'לילי הוא המועמד המועדף על המנהיג העליון ובכל ההופעות הטלוויזיונית לקראת הבחירות אפשר להבחין במדיניות מאוד נוקשה שהוא מציג", אומר מנשה אמיר, פרשן קול ישראל לענייני איראן.
אך למרות התמיכה מצד חמינאי ומצד תומכי משטר רבים, מסביר צימט ממרכז אליאנס ללימודים איראנים כי חוסר הניסיון של ג'לילי עשוי לשחק לרעתו. "בחלק מאמצעי התקשורת כבר הכתירו אותו כנשיא הבא ואכן הוא צפוי לקבל תמיכה נרחבת בקרב השמרנים", ", אומר צימט, "לפי הסקרים הסיכוי שלא יעלה לסיבוב הבחירות השני קלוש, ולמרות זאת, ניצחונו אינו בטוח. גם במחנה השמרני עולה כלפיו ביקורת על חוסר ניסיונו הכמעט מוחלט, גם בתחום הכלכלי. בחירת נשיא חסר ניסיון כלכלי בתקופה של משבר כלכלי עשויה להיות בעייתית מאוד".
אויבו של אחמדיניג'אד: מוחמד באקר קאליבאף
קאליבאף. האוייב המר של אחמדיניג'אד | צילום:
Photo by Flash90, פייסבוק
קליבאף, הנחשב לאחד מיריביו המרים של הנשיא המכהן הפסיד לאחמדינג'אד בבחירות האחרונות לנשיאות, והחליף אותו בתפקידו הקודם כראש עיריית טהרן. ואם לסמוך על הסקרים המתפרסמים באיראן, הוא המועמד המוביל של הבחירות הקרבות. ראש העיר משתייך גם הוא לזרם השמרני ונחשב לאחד המועמדים המובילים במרוץ. "הוא נחשב לשמרן פרגמטי, שאם ישתכנע שצריך לעשות שינוי מסוים במדיניות החוץ ינסה לעשות זאת", אומר אמיר.
"עמדותיו יחסית שמרניות", אומר צימט, "הוא איש משמרות המהפכה והיה שותף מלא לדיכוי מהומות הסטודנטים ב-2003. מצד שני, הוא בהחלט קורץ למעמד הבינוני העירוני הצעיר. הוא בעיקר טכנוקרט, מה שעדיין מאפשר לו לייצר דימוי ציבורי של שמרן מתון ולפנות לקהל רפורמיסטי מתון ובמקרה של יציאתו של רוחאני מהמשחק עשוי לזכות בקולותיהם".
הפרגמטי: עלי ויליאתי
ויליאתי. זוכה לתמיכת הדיפלומטים האיראנים | צילום:
Kaveh Kazemi, GettyImages IL
עם 16 שנה כיועץ המנהיג לעניינים בינלאומיים מאחוריו, ויליאתי, מתמודד מטעם השמרנים זוכה לתמיכתם של דיפלומטים איראניים רבים. ולמרות שנחשב לאחד מנאמניו של חמינאי, הציג בעימות הטלוויזיוני של יום שישי דעות מתונות הרבה יותר.
"לפחות למראית עין נהנה מתדמית של מישהו שנאמן לחמינאי, אך בעימות הוא עמדות יחסית פרגמטיות. הוא מתח למשל ביקורת על האופן בו ג'ללי ניהל את המשא ומתן בנושא הגרעין מול המערב בשנים האחרונות ואני לא בטוח כמה חמינאי היה מרוצה מכך", אומר צימט.
ויליאתי נחשב לאחד המועמדים המובילים לתפקיד, ובכל זאת לא סביר שיבחר כנשיאה הבא של איראן. "הוא נחשב לאדם אפור למדי והסיכוי שיזכה לתמיכה ציבורית נרחבת די מצומצם ואם יעלה לסיבוב שני זה יהיה הודות לארגון וגיוס נכון של גורמים בממסד הדתי ובבאזר הסוחרים שמביעים בו תמיכה", אומר צימט.
הנחוש: מחסן רזאא'י
רזאא'י. זוכה לתמיכה של 10-20 אחוזים
מפקד משמרות המהפכה לשעבר ומזכיר המועצה לקביעת האינטרס של המשטר לא מתייאש ומציע את מועמדות לנשיאות בפעם השלישית, אך בעוד בבחירות שעברו הצליח לגרוף אחוזי תמיכה בודדים בלבד, נראה שסיכוייו גוברים עם חלוף השנים. "ככל שחולפות השנים הוא מצליח לייצר את הדימוי של המבוגר האחראי. אבל כנראה שגם הפעם זה לא עומד להצליח לו", אומר צימט. רזאא'י נחשב כשמרן מתון באופן יחסי וזוכה בסקרים באיראן לתמיכה של 10-20 אחוזים.
חסר סיכוי: מוחמד ראזי
שני מתמודדים פרשו. שישה נותרו במירוץ | צילום:
Photo by Flash90, פייסבוק
ראזי שימש כשר בממשלת רפסנג'אני בעבר, נחשב כשמרן אך מתמודד ברשימה עצמאית. לפי הערכות הוא חסר כל סיכוי להיבחר.
השאלות הגדולות של הבחירות
הרפורמיסטים יצאו להצביע או יחרימו את הבחירות?
"שאלת השאלות באיראן לקראת הבחירות הקרובות היא האם הרפורמיסטים יצאו להצביע או ימנעו מלהגיע לקלפיות כהצבעת מחאה", אומר יוסי מנשרוף, חוקר מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי, באוניברסיטת חיפה ובדסק האיראני במכון המחקר ממר"י, "לאחר פסילתו של רפסנג'אני מתלבטים הרפורמיסטים כיצד עליהם לנהוג. משטרו של עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון, מצד שני, מנסה להצטייר כפופולרי ולגיטימי ומתכוון להציג את הבחירות כבחירות מלאות נוכחות והתלהבות מצד האזרחים. עד לאחרונה שמענו קריאות מצד בכירי המשטר לצאת לקלפיות ולהצביע וטענות לפיהן גם אם הרפורמיסטים לא יצביעו, עדיין נראה 65% הצבעה. ביום שישי האחרון כבר ראינו הסלמה באיומים. בסוף השבוע נשמעה קריאה של מנהיג דת פופולרי במשהד לפיהן מי שלא הצביע, גורלו כמי שמפקיר את האימאם חוסין ערב הירצחו".
האם גם הפעם צפויות הפגנות?
"אין ספק שיש כעס עצור בקרב תנועת המחאה ובקרב חלק ניכר מהציבור. למרות זאת, הסיכוי שנראה באיראן הפגנות דומות לאלה שנראו ב-2009, עם בחירתו מחדש של אחמדינג'אד', נמוך. ב-2009 המפגינים נפלו למניפולציה, כאשר מי שנתפס כראשי המחאה – בכירי התנועה הירוקה מוסאווי, ח'אתמי וכרובי לא באמת ייצג את עמדת הרחוב. בעוד שברחוב קראו להדיח את המשטר, מנהיגי המחאה ביקשו 'תנו לנו להציל אותו'.
בנוסף, המשטר מזכיר להם פעם אחר פעם שבבחירות הקודמות שילמו על יציאתם להפגין בחייהם ורומז שגם הפעם לא יהסס לנקוט באלימות ולכן סביר שאנשי תנועת המחאה יחשבו פעמיים לפני יציאתם לרחובות".
בשורה התחתונה: ישראל והמערב יכולים לצפות לשינוי?
"בחירת הנשיא תשפיע יותר על מדיניות הפנים של איראן ולא צפויה להשפיע מבחינת סוגיית הגרעין וישראל. השפעה של מועמד מתון יותר כמו רוחאני או ראליבף היא פחות על מדיניות האיראנית ויותר על האופן שבו איראן נתפסת על ידי המערב", אומר צימט, "איראן בראשות ג'ללי תתפס כהמשך ברור של כביטוי למדיניות מתריסה בתחום הגרעיני, כפי שהתקיימה בתקופת נשיאותו של אחמדינג'אד. למערב יש ניסיון מר בניהול משא ומתן עימו ולכן מצב כזה ידחוף את ארה"ב לבחון דרכים אחרות. לעומת זאת, איראן בראשות המועמדים המתונים יותר, צפויה להביא למדיניות סבלנית יותר מצד המערב".
מנשרוף מציין כי גם בנושא הגישה כלפי ישראל כנראה שלא נזכה לישועה מצד המועמדים המובילים. "קליבאף הגדיר את ישראל בעבר כ'גידול סרטני', ראש המטה של ג'לילי, קבע שהכחשת השואה מצד אחמדינג'ד הייתה צעד חיובי עבור איראן שפתחה עבורה הזדמנויות בעולם הערבי ולמרות שישנם מתמודדים שטוענים כיום שהכחשת השואה הייתה צעד שגוי עבור איראן, הם מנמקים זאת מטעמי אינטרסים של המדינה בלבד".
"עם רוחאני או אפילו עם קאליבאף נשמע כנראה פחות הצהרות שקוראות למחיקת ישראל מעל המפה והכחשת השואה", אומר צימט, "אבל לצערנו ישראל היא די בקונזנצוס ולכן אם יהיו שינויים הם בטון ובמנגינה ולא במדיניות עצמה".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
