"אילת הפכה לתוכנית הישרדות; העיר קרסה, זה המצב"

"בארה"ב על כמות כזו של תושבים יש אולי סופרמרקט, פאב ופיצרייה" | תמונת AVI: אור גץ, חדשות1 ערוץ 2

העיר אילת מחוקה וגמורה. פעם זה היה מכרה זהב, באו כמה אנשים, חפרו ומצאו אותו ואחר כך באו הרבה אחרים שעדיין מחפשים. קל לעבוד כאן על אנשים. מביאים אותם בתקופה טובה לראות איך הכול הולך טוב, איך המקומות מלאים, והם מתפתים לרכוש נכסים או להקים פרויקטים", כך אומר אילן פיפסון, דמות מוכרת באילת. אביו היה בעלי חוף מיתולוגי והוא מכיר היטב את העיר ואת תולדותיה.

"אם מומחה לנדל"ן מבחוץ, מחו"ל, יבוא לכאן לעיר ויראה את כמות המסחר, הוא יעריך שיש כאן לפחות 1.5 מיליון תושבים ומבקרים. הבעיה היא שיש רק כ-70 אלף איש וזה כולל את תושבי הקבע והמבקרים יחד. בארה"ב על כמות כזו של תושבים יש אולי סופרמרקט, פאב ופיצרייה. איפה שלא מסתכלים - העיר מתה, העסקים הם בית קברות. גם מקומות במיקום הכי טוב פשוט עומדים ריקים. וזה המצב כבר היום, בלי להתייחס לשטחי מסחר נוספים שהולכים ונבנים ולתוכניות עתידיות".

אם נתרגם את דברים למספרים, כבר היום יש באילת כ-180 אלף מ"ר של שטחים מסחריים, בערך פי 2.5 מהממוצע הארצי של שטחי מסחר לנפש.

"קל לעבוד כאן על אנשים" | צילום: רויטרס

אנשים מגיעים לאילת לביקור בן כמה ימים. ישנים במלון, אוכלים במסעדות, הולכים לים ומבקרים בקניונים. למבקרים נראה שהחיים זורמים ושבעלי העסקים נהנים משפע עבודה. המציאות, מתברר, קצת שונה. רוב התיירים נכנסים למונית ונוסעים למלון, והרחוב הראשי, שנמצא ממש מול שדה התעופה, נותר שומם. מערבה משם, בהמשך הרחוב, עומדת התחנה המרכזית הישנה, שם מתוכנן להיבנות קניון ענק בשטח 40 אלף מ"ר ובית עירייה חדש עם חניון תת-קרקעי.

התנגדות לבניית הקניון הוגשה כבר לפני למעלה משנה, והחלטה בעניין טרם התקבלה.

לא רחוק משם ניצב שטח ריק השייך לחברת הכשרת היישוב שעליו מתוכנן להיבנות מרכז מסחרי נוסף בשטח 5,000 מ"ר.

חגיגת קניות?

"כבר היום יש עודף בשטחי מסחר בעיר. כל העסקים נפגעים מזה והתוכניות שעל הפרק רק עומדות להרחיב את הפגיעה", טוען דני להב, יו"ר לשכת המסחר אילת. "נוסף להיכל הקרח החדש שנפתח לא מזמן, יש כמה מרכזים מסחריים בבנייה, יש קניון גדול בתחנה המרכזית, שטח הכשרת היישוב מול שדה התעופה וגם תוכנית להסבת אזור התעשייה הקיים לשטחי מסחר. בסך הכול עוד 40 אלף מ"ר. באילת יש 50 אלף תושבים, נוסיף לזה עוד כ-25 אלף מבקרים, מי יקנה בכל המרכזים הללו? זה יותר מדי. זו חידה בעיני למה ממשיכים לבוא".

הנתונים של להב מדליקים נורה אדומה: "השנה נסגרו בעיר 50 עסקים וב-35 מהם לא נמצא שוכר אחר. התחזית היא שעד סוף השנה ייסגרו עוד עסקים ויתפנו כ-5,000 מ"ר שטחי מסחר. בעלי עסקים רבים בעיר היו שמחים היום לסגור את העסק לאור העובדה שהם מפסידים בכל חודש כסף רב, אבל בשל הסכמי שכירות ארוכים אין להם ברירה אלא להמשיך לנהל את העסק".

אילת היא עיר ללא מע"מ, מה שהופך אותה לעיר של חגיגת קניות. הקניון הראשון שקם בעיר, מול ים, הוא מכרה זהב (ראו מסגרת) ובזכות המולת התיירים נדמה תמיד שכולם קונים. אבל לא כל הסוחרים בעיר יכולים להיכנס לקניון וגם מי שחושב שכן, לא תמיד צודק.

"אני משלם כאן על החנות שלי 2,000 שקל לחודש. בקניון על אותו דבר אצטרך לשלם 30 אלף שקל", אומר משה שריקי, צורף המחזיק חנות בשטח כ-25 מ"ר במרכז שלום. "זה הקניון הראשון בעיר", הוא אומר בחצי חיוך, "הבעיה היא שאין תנועה של אנשים. גם היום מי שבא זה בעיקר לתיקונים. לא נכנסים וקונים. אם יהיו כאן עוד קניונים זה רק ייקח עוד עבודה. אני גם ככה שורד בקושי, חי ממה שיש, פתחתי קרן השתלמות כדי לפתוח את החנות. יש כאן במרכז עסקים שלא מוציאים אפילו את היומית".

לצד המרכז ניצב בית קפה שדווקא מושך אנשים, אבל גם שם מספרת הבעלים שלהיות בעל עסק בעיר זה לא פשוט: "אילת נהפכה לתוכנית הישרדות", היא אומרת, "היו לי כבר כמה עסקים וזה לא קל. כל שנה נפתחים עוד, האוכלוסייה לא גדלה באותו קצב ואין מספיק לקוחות.

"שדה התעופה הוא הצרה הכי גדולה בכל הסיפור הזה"

"בקיץ עובדים ובחורף זו ממש מלחמת הישרדות. המרכזים החדשים לוקחים אותה עוגה ומחלקים אותה ליותר חתיכות ולאף אחד לא נשאר". אם תלכי לקניון, תהיה לך יותר עבודה, לא? אני שואל בתמימות. "אני לא יכולה לעבור לקניון. השכירות שם מטורפת וכאן אני משלמת הרבה פחות. חייבים לעשות כאן דברים שימשכו עוד אנשים. יש הרבה בגדים ואוכל אבל אין מספיק אטרקציות".

מקצה שדרות התמרים רואים את שדה התעופה, את המלונות, את מגרש החניה המלא והמגרש עליו מתכננת הכשרת היישוב לבנות מרכז מסחרי נוסף. תמיד הפליא אותי הקיטוב בין אזור המלונות לעיר עצמה.

"שדה התעופה הוא הצרה הכי גדולה בכל הסיפור הזה", אומר משה חזן מלשכת המסחר באילת, "הוא עושה הפרדה בין הרחוב והחנויות לבין אזור בתי המלון והתיירים. אולי שיזיזו אותו מכאן משהו ישתפר".

עוקפים את חולון בפשיטות רגל

גם חזן, כמו כל בעלי העסקים האחרים שפגשתי בעיר, לא מצליח להבין מי יאכלס את שטחי המסחר החדשים: "מומחים כבר אמרו שזה יותר מדי. כבר עכשיו זה מוגזם, וזה בא על חשבון העסקים הקטנים, הם לא עומדים בזה. אילת, כמה שהיא קטנה, נמצאת במקום השישי בארץ בפשיטות רגל של עסקים. אנחנו לפני חולון ולפני ראשון לציון. אנשים מנסים ונופלים. הבעיה היא שאין תכנון, אין חישוב כמה שטחי מסחר צריך, כמה מגורים, כמה תעסוקה וכמה תעשייה. אם לא יוסיפו שטחים בכל התחומים ולא יבנו עוד מלונות, מי יקנה בכל המסחר הזה? מי שפותח היום עסק באילת לא עשה כמו שצריך שיעורי בית".

על כך מוסיף פיפסון: "העיר קרסה. זה המצב עכשיו. עסקים פושטים רגל ועוד יפשטו רגל. אני מכיר אנשים שעובדים 14 שעות ביום כדי להביא בסוף החודש עשרת אלפים שקל. למה הם ממשיכים? כי הם רוצים לשרוד. והם יודעים שיש להם סיכון אדיר. כל מרכז מסחרי חדש, כל חנות שנפתחת היא על חשבון חנות אחרת. והרבה אנשים לא מבינים זה שהיום אילת היא במצב הכי טוב שלה מבחינת תיירות פנים. אין היום טורקיה, אין סיני. מה יקרה אם פתאום המקומות האלו ייפתחו שוב? אסור לפתוח כאן עוד עסקים. יש כאן בור וצריך להזהיר אנשים שלא יפלו אליו. כל חנות נוספת שתיפתח תהרוג את עצמה וחנויות אחריות. צריך לעצור עכשיו ולתת לשוק להתאזן".

איך אתה מסביר את זה שאנשים ממשיכים לבוא ולהשקיע כאן?

"פתחו קניון ענק בהשקעה של מאות מיליונים, כנראה שחשבו שכל העיר תבוא לקנות רק שם. אני בטוח שהבעלים לא שמח לראות את רחבת הקרח ריקה ואת האטרקציות שעלו מאות אלפי שקלים עומדות שוממות. קניון כזה נכון לפתוח בריו דה ז'נירו, אבל מישהו היה פותח כזה קניון בירוחם? כשפותחים מסעדה בפתח תקווה, יודעים שיש פוטנציאל שלקוחות יבואו גם מראשון לציון ומתל אביב. אילת היא אי, 200 קילומטר מהמקום הכי קרוב. ויש כאן רק 70 אלף איש. אנשים עושים טעויות עסקיות ואף אחד לא מזהיר אותם. לא מעט אנשים אומרים שאם מישהו היה מספר להם את זה לפני שהשקיעו מיליונים בחנויות הם לא היו עושים את זה. אם מישהו בא לעירייה ורוצה להוציא שינוי ייעוד, לבקש רישיון עסק, צריך להסביר לו את המצב".

"שותים קפה והולכים"

גם זירת הקרח, שבחוברת הפרסומת במטוס נראית שוקקת חיים, מאכלסת עכשיו רק בודדים. האטרקציות המובטחות לא רק שוממות אלא כלל אינן מופעלות. הדבר הראשון שמושך את תשומת הלב בקניון הענק היא עמדת המודיעין בכניסה, שאמורה לתת למבקרים מידע והכוונה. היא עומדת ריקה ונראה שמעולם לא באמת הופעלה. נכון, פברואר הוא לא עונת השיא באילת, אבל עצוב לראות קניון גדול כל כך עם מבקרים מעטים כל כך.

"בחודשים האחרונים חלש", מספרת מוכרת באחת החנויות. "הספקנו עוד לתפוס חודש של הקיץ ואז הייתה תנועה. אנחנו מקווים שעישו פרסום ויבואו הרבה אנשים בהמשך". מוכר אחר באחת מחנויות האופנה מסביר שהתקופה חלשה, אבל בקיץ יגיעו המבקרים. באותה נשימה הוא הוסיף "לא מעט אנשים מגיעים לכאן בגלל זה", ומצביע על רחבת הקרח הגדולה, "הם באים, שותים קפה והולכים. לא קונים הרבה". מעט בעלי עסקים יש בקניון, הרוב המכריע בחנויות הם עובדים שכירים שלא 'מתים' לדבר בשם הבעלים על מצב העסק או כמות הקניות. בין השורות, אפשר להבין שהמצב לא מדהים אבל האופטימיות עדיין נמצאת שם.

לא מעט מבעלי העסקים מותחים ביקורת על העירייה | צילום: גלובס

"זה מקום חדש. למקום כזה באים רק עם ראייה לטווח ארוך. זו השקעה גדולה מאוד", אומר דדי יואל, שותף בסניף פיצרייה בשם 'ביג אפל פיצה' בקניון. ליואל סניף נוסף בעיר, סניף שעובד כבר 17 שנה. הוא מכיר ומבין היטב את ההבדל בין הקניון החדש לרחוב בעיר: "אני משלם כאן שכירות שהיא פי 10 ממה שאני משלם בעיר. כרגע זה לא שווה אבל אני מסתכל קדימה. התחרות תמיד קשה וככל שיש עוד שטחי מסחר היא תהיה אפילו קשה יותר".

גם יואל, כמעט כמו כל בעל עסק בעיר או בקניון, חוזר ואומר שאין מקום לעוד שטחי מסחר בעיר: "50 אלף תושבים בעיר וכזו כמות של קניונים? זה לא ריאלי. הכניסו לראש העיר רעיון שהתחרות טובה לצרכן אבל לפעמים יותר מדי תחרות מביאה לתוצאה ההפוכה. עסקים נסגרים, אין כסף לשלם משכורות. כאן לידי סגרו לאחרונה שתי חנויות. בעלי עסקים השקיעו חצי מיליון שקל בחנות, לא הלך וסגרו. לא מכרו, יצאו בשן ועין". לשאלה מי ייכנס עכשיו במקומם הוא עונה בחצי חיוך: "פראיירים לא מתים. כולם חושבים שיצליחו. יש אנשים עם הרבה אופטימיות".

"עיר שיש בה מלונות או מלונות שיש להם עיר" | צילום: חדשות 2

במקביל, לא מעט מבעלי העסקים מותחים ביקורת על העירייה אבל אילת זו עיר קטנה, אף אחד מהם לא שש לעשות זאת בגלוי. העובדה שהארנונה לעסקים גבוהה נראית לרבים מהם המפתח לקידום שטחי מסחר נרחבים. העירייה הייתה במצב כספי קשה, הם אומרים, וזו הכנסה טובה, גם מארנונה, שימוש חורג וגם מהיטלים ואגרות. אז למה שלא יביאו עוד מסחר?

"נדמה שההתנהלות היא על פי מה שרוצים בתי המלון ולא מה שצריך בעיר", אומר שלמה ביטון, איש עסקים ובעל חנות נוחות בעיר, "כאילו העיר כולה היא אזור תפעול של המלונות. כל האירועים, כל המשאבים מופנים לאזור המלונות. והאורחים לא פוגשים את העיר. לפעמים אני לא יודע אם אני חי בעיר שיש בה מלונות או מלונות שיש להם עיר. פעם זו הייתה עיר של צעירים, היו פסטיבלים, היו ישנים באכסניות בעיר וקונים אוכל במכולת. זה נעלם".

בעיריית אילת העדיפו שלא להגיב לדברים.

קניון מול ים: במקום ה-1, אבל הפערים מצטמצמים

בדירוג הקניונים הרווחיים למ"ר של "גלובס", ניצב קניון מול הים, שהשטח המסחרי שלו מתפרש על פני 13 אלף מ"ר, במקום הראשון. אבל מבט מעמיק יותר מגלה שבעוד שב-2010 וב-2011 נשאר הרווח השנתי למ"ר בקניון באותה הרמה בדיוק - 6,230 שקל למ"ר, מתחריו הבולטים, קניון רמת אביב שניצב במקום השני וקניון איילון במקום השלישי שיפרו את הרווח למ"ר. קניון רמת אביב מ-5,790 ל-6,160 שקל למ"ר וקניון איילון מ-3,936 שקל למ"ר ל-4,023. מעניין יהיה לראות מה יהיו תוצאות הבדיקה ב-2012 מה שעלול להעיד על השפעת שטחי המסחר האחרים בעיר על הקניון. לעומת זאת, בדירוג קניונים המתבסס על דירוג הרשתות הקמעונאיות דורג הקניון ב-2011 במקום הרביעי מבין הקניונים המובילים ובשנת 2012 הוא ירד למקום החמישי בדירוג, דבר שמחזק את המגמה שעליה מדווחים תושבי העיר אילת וסוחריה.