תחקיר "המקור" בערוץ 10 על אודות הנעשה באתר "וואלה!" לא תפס אותי מופתע. הייתי שם, וגם בהרבה מקומות אחרים שעושים תקשורת. את ההתערבות והלחצים מכיוונם של מו"לים ובעלים חווינו, עמיתיי ואני, כמעט בכל כלי תקשורת שבו עבדנו. רוצים כמה דוגמאות? קבלו.
ב־2017 ראש מערכת החדשות בגלי צה"ל ביקשה ממני לא לשדר לצד רועי עידן אחרי ציוץ ביקורתי שפרסם נגד הצבא. הוא שב אל המיקרופון רק אחרי שזומן למפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ למה שכונה, כך סיפר עידן, "שיחת היכרות". כך, למעשה, גם ברדיו של החיילים, יו"ר נציגת המו"ל של גלי צה"ל התגייסה כדי להפעיל מנגנוני התערבות שמטרתם למזער ביקורת משודרת נגדו.
זה לא היה המקרה היחיד. עורך תכנית הרדיו שלי, איתמר פליישמן, הזכיר הבוקר בתכניתי כיצד בכיר בתחנה זעם על כוונתנו לשדר ראיון עם עו"ד איתמר בן גביר, מה שהפך בתוך רגעים לוויכוח קולני. הראיון שודר לבסוף, לא לפני שפליישמן קיבל איום בפיטורים, ואיים בתגובה לפנות לבג"ץ. בהזדמנות אחרת, אחרי ששידרתי אייטם בנושא איסור צה"לי להשמיע את המנון בית"ר, שמעתי מראש מערך החדשות של גל"צ - שאני מחבב באופן אישי - שאם אמשיך להתעסק בצה"ל עוד יסגרו את הצבא. אגב, אני עדיין עומד מאחורי הסיפור הזה.
קל וחומר של"וואלה!", אתר חסר חשיבות, אין דין אחר. ל"וואלה!" הגעתי במארס 2016, אחרי שהזמינו אותי. סגרתי חוזה של שליש משרה. לעומת עובדים אחרים באתר, לא אנסו אותי לכתוב דברים. אולם כשנה לאחר תחילת עבודתי, כאשר גיליתי את סיפורי ההקלטות והבנתי שהייתי רק פיון במשחק של המנכ"ל אילן ישועה, החלטתי לקום ולעזוב. כך, לטעמי, צריך לעשות כל אדם שחושב שפוגעים בו, וכך עשיתי - בגלי צה"ל וב"וואלה".
מכיוון שב־20 שנותיי בתקשורת הייתי במערכות שונות, אני יכול לומר שגם כאן מדובר בטיפול בררני בבעיה נפוצה ורחבה, שממש לא הומצאה ב"וואלה!". כולנו יודעים ש"ידיעות אחרונות" היה כלי התקשורת החזק ביותר במדינת ישראל והיו לו את האהובים שלו והשנואים שלו. דברים כאלו נעשו ועוד ייעשו. אם חוקרים את האירועים ב"וואלה!" כעניין פלילי, אזי צריך לחקור את כולם - אחרת נאבד את האמון במערכת.
מח"ש: בדיחה על חשבוננו
ניצב בדימוס משה (צ'יקו) אדרי, המיועד למפכ"לות, נאלץ להתמודד השבוע עם סיפור מביך מאוד מעברו הלא-ממש-רחוק. על פי הפרטים שהביא קלמן ליבסקינד ב"מעריב", אדרי רדף אחרי נהג מונית ונתן לו דו"ח, אחרי שהאחרון היה עד לעבירות תנועה שעשה השוטר הבכיר (שעוד העז להעיר לו עליהן). אותו נהג מונית ערער על הדו"ח - וזוכה. אין ספק, סיפור מדהים.
כמעט כמו תמיד, כשמגיע מצב של אזרח פשוט מול משטרת ישראל או מח"ש - הגוף שאמון על אכיפת החוק של אנשי המשטרה - אני מוצא את עצמי שמוט לסת מאוזלת היד, מהרפיסות ומהאטימות של מי שאמור לדאוג ששוטרים לא יתנהגו כאחרוני העבריינים. סיפורי אימה של אנשים שהעירו לשוטרים, ספגו אלימות ולבסוף הואשמו בתקיפת שוטרים קיימים למכביר. ומח"ש? בדיחה, ועל חשבוננו.
אדרי אמור היה לעמוד בראש משטרת ישראל ממש בעוד ימים בודדים. סימני השאלה סביב הסיבות שהובילו לבחירתו מוסיפים לרחף, ואף הופכים מרגע לרגע לבוהקים וגדולים יותר. האם, חלילה, היכרות מוקדמת בינו לבין השר הממונה ארדן היא שהכריעה את הכף? או אולי דווקא כתבה ב"הארץ" על אודות הקשרים, לכאורה, של אדרי עם רה"מ נתניהו? אם לא נדע, יבוא שוטר?
להאזנה למונולוג המלא:
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
